הגלגלצ התהפך

את הפעם המי־סופר־כמה שבה שר ביטחון מודיע על הוצאת גלי צה"ל משורות הצבא גנז בסיבוב הזה היועץ המשפטי לממשלה

אסף משניות , כ"ט בשבט תשפ"א

הגלגלצ התהפך-ערוץ 7
חנן עמיאור
צילום מסך ערוץ 20

שבועיים אחרי ששר הביטחון והרמטכ"ל לשעבר בני גנץ הודיע על הקמת הצוות להוצאת גלי צה"ל מהצבא, שפך היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט מים צוננים על הניסיון. הסיבה הרשמית היא העובדה שישראל נמצאת בממשלת מעבר. הבלם שהציב היועמ"ש דוחה פעם נוספת את הניסיונות שעושים שרי הביטחון פעם אחר פעם לסגור את התחנה.

את הסבב הנוכחי החל דווקא חבר הכנסת שלמה קרעי מהליכוד, שהגיש הצעת חוק להפרטת גל"צ ביוני האחרון. פרט להצעת החוק ניסה קרעי לגייס את שר התקשורת לשעבר יועז הנדל, שלא פסל את הרעיון. יממה אחרי שהצעת החוק הוגשה אמר שר הביטחון גנץ שהוא בודק את הרעיון להוציא את התחנה מידי משרד הביטחון, שכן "המצב הזה אינו הגיוני". אלא שהממשלה כצפוי נפלה בלי התקדמות ממשית בנושא, עד שלפני שבועיים, עמוק בתוך מערכת הבחירות, הודיע גנץ על ההחלטה להוציא את התחנה הצבאית משורות צה"ל.

"הניסיונות לסגור את גל"צ נמשכים כבר עשרות שנים. היו שרי ביטחון ורמטכ"לים לא מעטים ששקלו או רצו לסגור את התחנה", אומר פרופ' רפי מן מבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל, מחבר הספרים 'גלי צה"ל כל הזמן' ו'גלי צה"ל מדווחים מהשטח' (בשיתוף עם ציפי גון־גרוס). "שורה של שרי ביטחון, ביניהם עזר ויצמן, משה ארנס ויצחק רבין, ניסו לסגור את התחנה. כך גם רמטכ"לים, ביניהם אהוד ברק שכרמטכ"ל אמר שכל מה שלא יורה יקוצץ ודיבר על סגירת התחנה. בעשור האחרון היה זה גדי איזנקוט ואחריו גם אביב כוכבי. כל הניסיונות הללו נכשלו".

אם כל כך הרבה רמטכ"לים ושרי ביטחון רצו לסגור אותה, איך היא עדיין איתנו?

"ראשית, כי התחנה מאוד פופולרית בציבור. יש לה קהל מאזינים נאמן. ושנית, נכון שתחנת רדיו צבאית שפונה לכלל הציבור היא תופעה מוזרה במדינה דמוקרטית, אבל היא הצליחה ליצור גוף מקצועי שתורם לתרבות ולחינוך והיא גם במה לשיח איכותי בדרך כלל. היא מעניקה שירות טוב לציבור. הוא אוהב אותה, מאזין לה. העלות שלה לתקציב הביטחון קטנה מאז שהוחל בשידור שידורי חסות ותשדירי שירות. הפרטה של התחנה תפגע בייחודיות שלה".

פלישת הימנים

גלי צה"ל היא אכן תחנה פופולרית. במשך שנים שתי התחנות שהיא מפעילה, גלי צה"ל וגלגלצ, היו המואזנות ביותר בישראל. יחד עם זה, בסקר TGI האחרון, זה שמודד את הרייטינג בתחנות הרדיו, תחנות הרדיו של התאגיד עקפו לראשונה את אלה של צה"ל. יחד עם זה, גלגלצ היא עדיין התחנה המואזנת בישראל. לצד ההצלחה בנתונים יש לשים כוכבית, שכן גלי צה"ל, יחד עם השידור הציבורי, הן תחנות הרדיו היחידות שנמצאות בפריסה ארצית, מה שמקנה להן יתרון מובנה.

למרות ההצלחה של התחנה, במשך שנים ארוכות ישנה דרישה להפריט או לסגור אותה, לרוב מהצד הימני במפה. "ההצלחה הזאת של גלי צה"ל היא מזויפת. ההאזנה הגבוהה לה היא בגלל ההגבלות שיש על הרדיו האזורי, אבל במישור המהותי היא כישלון. מי שמתבונן לעומק בעולם התקשורת הישראלי מבין שחלק ניכר מאובדן האמון של הציבור בו נוצר בעקבות גלי צה"ל", אומר חנן עמיאור, עורך אתר ביקורת התקשורת 'פרספקטיבה' ומחבר הספר 'הסדנה להנדסת התודעה'.

למה הכוונה?

"תסתכל על כל העיתונאים שנכנסים למערכות התקשורת בשנים האחרונות. רוב מוחלט של העיתונאים הצעירים מגיעים משם. אתה מיד יכול לזהות שזה אותו פס ייצור, כולם אותו דבר. לכולם יש את אותו דנ"א גל"צניקי שהוא רע בעיניי. הם אלה שמעצבים את העיתונות, ומסקר לסקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה האמון הציבורי בתקשורת הולך ויורד ומגיע לשפל של כל הזמנים. זה הולך ביחד. בסוף חוסר האמון הזה נובע מכך שהרוב המוחלט של הכתבים גדלו באותו פס ייצור, שאנחנו יודעים טוב מאוד מה הוא".

עד כמה אפשר לתלות בגלי צה"ל את הירידה באמון הציבור בתקשורת הכללית? הרי עדיין רוב העיתונאים הבכירים בישראל לא הגיעו ממנה.

"קל להפיל את האשמה על העיתונאים הבכירים כביכול. בסוף מי שמאיישים את חדרי העריכה והקונטרול, מי שבוחרים מה זה סיפור עיתונאי ראוי ומה זה לא, הם יוצאי גלי צה"ל. זאת תחנה מאוד תל־אביבית ומאוד מנותקת מהעם, זה מתבטא באופי הסיקור של העיתונאים שיוצאים משם וזה הוביל לאמון הירוד בתקשורת בישראל".

עמיאור נוגע באחת הטענות המרכזיות שעולות שוב ושוב נגד גלי צה"ל על חוסר הגיוון שקיים בתחנה. במשך שנים נבנתה הסטיגמה של תחנה תל־אביבית, לרוב אשכנזית ומעוז שמאל. שני מפקדי התחנה האחרונים, ירון דקל ושמעון אלקבץ, לא התעלמו מהטענות הללו וניסו לגוון את רוח התחנה בעזרת מגישים ופרשנים בעלי עמדות ימניות. הבולטים שבהם הם ישי שנרב, אמיר איבגי ויעקב ברדוגו. האחרון הפך לפרשן הפוליטי של התחנה, אבל גם לדמות שמושכת אליה הכי הרבה להבות, מה שהעלה לראשונה את רעיון סגירת התחנה גם בקרב אנשי שמאל. חלק מהביקורות מגיעות גם מתוך התחנה, בדמות מונולוגים של בכירי המגישים נגד הפרשן וציוצים של כתבים מרכזיים בה ברשתות החברתיות.

"כאשר נחנכה התוכנית 'המילה האחרונה' בשנת 1998 היא התבססה על ניהול דו־שיח יומי בין איש הימין אורי אורבך ז"ל ל אשת השמאל דאז עירית לינור. כיום מי ששומע את התוכנית הזאת מקבל בדרך כלל ביטוי לכיוון אחד בשיח הישראלי – לימין", אומר מן. "נעשה שם מאמץ אמיתי לקיים דיון בין ימין לשמאל, בצורה מאוזנת. יש הבדל מהותי בין גיוון דעות ובין הפקעת שעת שידור לטובת תוכנית שכל כולה מייצגת נרטיב מאוד ספציפי בפוליטיקה".

ברדוגו אינו היחיד בגלי צה"ל שמייצג רק צד אחד באופן מובהק. אפשר לשמוע את זה כמעט בכל תוכנית של רזי ברקאי או רינו צרור למשל.

"זה לא אותו דבר. ברור שיש להם תפיסת עולם שהם גם מביאים אותה לשידור. זה, אגב, דבר לגיטימי. אבל הם אנשי מקצוע בתחום העיתונות, מראיינים מנוסים שמציגים גם שאלות קשות למרואיינים שלהם, עם או בלי קשר לגישתם הפוליטית. אגב, יש מגישים אחרים בתחנה שעושים אותו דבר והם מגיעים מהצד הימני. אין בעלות על המקצועיות העיתונאית לאנשי שמאל. זה לא מה שעושה ברדוגו, עם כל הכבוד".

ובעקבות זה עולות הטענות לסגור את גל"צ מהצד השמאלי של המפה. אין פה מעט צביעות?

"צביעות או לא, אני מקווה שמנהליה יתעשתו ויחזרו לקו מקצועי יותר בתוכניות השנויות במחלוקת".

מנגד, דווקא בצד הימני שכביכול מקבל סוף סוף את הבמה בתחנה הפופולרית, יש שקוראים לדבוק בעמדת המוצא ולנצל את המצב כדי להוציא את התחנה מצה"ל. "האמת היא שאין שום הצדקה לקיומה של גל"צ. היא לא ממלאת את הייעוד המקורי שלה, שזה להיות בית לחיילים, והיא גם לא ממש תורמת מבחינה חינוכית", אומר ד"ר צוריאל ראשי, מרצה בכיר בפקולטה לתקשורת באוניברסיטת אריאל. "הציבור צריך לעצור לרגע ולשאול את עצמו ברצינות איזה הפסד בדיוק ייגרם לו אם יסגרו את גלי צה"ל".

יגידו לך שההפסד מאוד ברור: סגירה של מערכת חדשותית די מוצלחת.

"אם היא כל כך מוצלחת כמו שאומרים, אפשר להפריט אותה ושהיא תעבור לידיים פרטיות. אם היא מצליחה, היא תצליח גם בידיים פרטיות. אין שום הצדקה מוסרית שהיא תישאר כחלק מהצבא. מדובר באנומליה שלא קיימת בשום דמוקרטיה. אין דבר כזה רדיו צבאי שמשדר לציבור".

"מציאות לא הגיונית"

האנומליה שראשי מתאר היא חלק בלתי נפרד מאופייה של גלי צה"ל, שמורכבת ברובה מחיילים סדירים כשלצידם גם אזרחים עובדי צה"ל, שהם העיתונאים הבכירים בה. המציאות הזאת יוצרת מצבים אבסורדיים שבהם חיילים בסדיר צריכים לסקר אירועים צבאיים של מפקדים בכירים בצה"ל או לסקר מערכות בחירות, שכפי שכולנו יודעים, נעשו שכיחות יתר על המידה בשנים האחרונות. כל זה בזמן שלחיילים רגילים אסור לעסוק בפוליטיקה כלל. זאת גם הסיבה הרשמית ששר הביטחון גנץ הציג כשהכריז על הקמת הוועדה.

"בסוף זאת מציאות בלתי הגיונית, וגם בצבא מודעים לה. לא סתם בכל פעם שצריך לראיין את הרמטכ"ל לא שולחים את החיילים בתחנה לעשות את זה. הם מבינים שזה לא תקין, ולכן שולחים את רזי או את אילנה דיין לעשות את זה. זאת תחנה שאין לה מקום יותר בזירה הציבורית. הרמטכ"ל איזנקוט אמר שלא נכון שצה"ל יחזיק תחנה צבאית שמתעסקת במחלוקות אזרחיות. מבקר המדינה כתב כמה פעמים נגד התחנה, כולל המשפט האלמותי ש'צריך לבצע ניתוח שיפריד בין התחנה לצבא'. זה הלך הרוח שעוד ועוד אנשים מאמינים בו", אומר ראשי.

אז הטיעון הרשמי של גנץ נכון בעיניך.

"יש בו הרבה מן האמת, בהחלט. אם כי בצורה שבה זה נעשה זה לא נראה כמו ניסיון אמיתי להוציא אותה החוצה, כמו בכל עשרות הפעמים הקודמות שבהן דיברו על המהלך הזה. אם בני גנץ היה עושה את זה בתור רמטכ"ל אולי הייתה לזה היתכנות. עכשיו כשהוא עושה את זה כפוליטיקאי זה נתפס כמו חיסול חשבונות עם תחנה שעשתה לו את המוות".

למרות ניסיונות חוזרים ונשנים של 'בשבע', בסביבת שר הביטחון סירבו לומר האם גנץ דגל תמיד בהוצאת התחנה מחוץ לשורות הצבא או שמא מדובר בעמדה חדשה. קשה לומר שהדבר מפתיע את מי מהאנשים שמכירים את התחום.

"אף אחד לא ניסה מעולם ברצינות להוציא את התחנה החוצה או לסגור אותה. בכל הפעמים שזה עלה מדובר היה בסך הכול במס שפתיים, מעין אמירה שכל רמטכ"ל או שר ביטחון אומר כאילו הוא חייב לומר אותה ולא עושה עם זה כלום. אני יכול להבטיח לך שאת השיחה הזאת אנחנו נקיים שוב פעם, ויותר מפעם אחת בעתיד", אומר עמיאור.

זה בכלל מהלך מסובך?

"מבחינה חוקית לא. מבחינה פוליטית בהחלט. בכל פעם שהנושא עולה על השולחן יוצאי גל"צ בכל תקשורת המיינסטרים הופכים למעין לוביסטים של התחנה בהתנדבות ומגינים עליה בחירוף נפש. דווקא הפעם הייתה אפשרות לנצל את העובדה שהשמאלנים רותחים על ברדוגו בשביל לנצל את זה. בסוף החמצנו עוד הזדמנות, שגם אלמלא ההוראה המיותרת של היועמ"ש היא לא הייתה מתממשת".

זה נשמע כאילו אתה מתעלם מהשינוי החלקי שעברה התחנה בשנים האחרונות.

"השינוי הזה לא רלוונטי. בסוף זאת תחנה צבאית שממומנת על ידי הציבור ומרגיזה אותו. פעם היא מרגיזה את הימין ופעם את השמאל. אין שום סיבה שאני אממן משהו שמעצבן אותי או שהחבר השמאלני שלי יממן משהו שמעצבן אותו. אין לנו יותר צורך בתחנה הזאת".

מן, כאיש גלי צה"ל בעברו – בין היתר היה מנהל מחלקת החדשות בשנות ה־70 - מחובר אליה רגשית ורעיונית עד היום. הוא חולק על הקביעה שאין לתחנה מקום בציבוריות הישראלית ורואה בה חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית. יחד עם זאת, הוא חושש שעתה יגברו הקולות לסגור אותה. "השידורים הפוליטיים הבוטים בה כיום, אלה שלא היו בעבר, כן מכשירים את הקרקע לאפשרות שהתחנה תיסגר", הוא אומר. "עד היום זה לא קרה, וההיסטוריה מלמדת שכלל לא בטוח שזה יקרה, אבל זה יכול להתרחש. אם זה יקרה, זה יהיה מצער".