נותנים את הנשמה לבנט

המהלך האחרון של מפלגת הבית היהודי מעניק לבנט תמיכה מהמיינסטרים הדת"ל אבל במקביל גם עלול להיות המסמר אחרון בארון המתים של המפלגה

ניצן קידר - ערוץ 7 , ל' בשבט תשפ"א

נותנים את הנשמה לבנט-ערוץ 7
האות ב' מעניקה לו אחיזה סמלית באלקטורט הדתי־לאומי. נפתלי בנט
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

לא מעט מבני הציונות הדתית שאלו את עצמם השבוע כיצד נכון לנהוג. לחלקם ההבדלים בין מפלגת הציונות הדתית לימינה אינם ברורים מספיק. בעוד השמאל והימין הסתדרו באופן יחסי על המפה הפוליטית, לא מעט ממצביעי ב' ההיסטורית תוהים בינם לבין עצמם האם הפתק הזה יהיה בחירתם בקלפי.

מי שזכה באות הזאת הוא נפתלי בנט שסגר ברגע האחרון הסכם עם הבית היהודי במחירי סוף העונה. אפשר להגיד הרבה מאוד דברים על המהלך. הוא יכול להסתמן כהישג של בנט במאבק מול בנימין נתניהו שביקש ליצור אחדות מלאה בין מפלגות הציונות הדתית. הוא יכול גם להסתמן כהתפרקות של מפלגה עם עבר מפואר שקרטועי גסיסתה הביאו אותה למקום הכי נמוך מאז היווסדה – העברת התמיכה תמורת הבטחה עתידית.

בכל אופן, ההסכמה לשימוש באות ב' מעניקה חיזוק לבנט. לציבור מסוים, ששומר אמונים למפד"ל ההיסטורית, האות המיתולוגית והתמיכה שהביעה מפלגת הבית היהודי בימינה תספיק בשביל לשלשל את הפתק עם האות ב' לקלפי. כמה גדול הציבור הזה? הוא אינו נאמד בגודל שישנה משמעותית את תמונת המנדטים. אך ההישג של נפתלי בנט בייצוג הבית היהודי הוא בעיקר תודעתי. הרי ממילא ברשימתו מתמודד במקום מכובד וריאלי (6) ניר אורבך, מי שהפסיד בפריימריז לראשות המפלגה. תומכיו, סביר להניח, היו באים לימינה בכל מקרה.

החלוקה החדשה־ישנה בין שתי המפלגות בעלות הזיקה לציונות הדתית עשויה להתברר כמנצחת. התפלגות המצביעים מתעצבת כך: הציבור החרד"לי יותר וייתכן שגם חלקים מהמיינסטרים יתחברו למפלגת הציונות הדתית, שמקבלת גם את הערך המוסף של איתמר בן־גביר הן בקהלי ימין והן בקהל החרדי, שם הוא זוכה לאהדה לא מבוטלת. בחלוקה כזאת ימינה תקבל את מרבית קולות המיינסטרים וגם את הקולות הדתיים־לאומיים שלא מחפשים מפלגה מגזרית אלא שיוך למשהו גדול יותר.

אם זה יתחלק כך באופן אמיתי, לשתי המפלגות יהיה מקום מעל אחוז החסימה. בנט בינתיים נמצא בסקרים במקום טוב מאוד מבחינתו, רחוק מאוד מהקו האדום. השותפות של מפלגת הציונות הדתית, עוצמה יהודית ונעם מקבלת בין ארבעה לחמישה מנדטים ואופיר סופר מוסיף עוד נציג מהמקום ה־28 בליכוד. אם זה יישאר כך ייצוגו של הציבור הדתי יכול להגיע לשיא חיובי בכנסת הבאה.

מי יכבה את האור?

אם יהיה כזה שיא, הבית היהודי לא תהיה שותפה לו. עצוב לדבר על מפלגות שנעלמות אט אט מהמפה הפוליטית. כמעט הספדנו בשורות אלה בשנים האחרונות את מפלגת העבודה, והנה היא הצליחה לקום מעפר. אפשר לקוות שזה מה שיקרה גם למפלגת הבית היהודי. המהלכים הנוכחיים הסתיימו בכי רע. המפלגה לא למדה דבר. מבט על שתי ישיבות מרכז שהתקיימו ברגעי ההכרעה מראות עד כמה הפילוג במפלגה הזאת גובר על כל דבר אחר.

חגית משה נכנסה לשדה בלתי אפשרי. היא הייתה נתונה בסד לחצים. היה יכול להיות לה הסכם מצוין אבל המנגנון, המפלגה, הלחצים היו כבירים. היא זכתה במלוכה והבינה כמה התפקיד בוגדני. הרב רפי פרץ למד זאת על בשרו בשנים האחרונות וברגע שהיה יכול להימלט עשה זאת ובצדק רב.

האם יש אפשרות לשקם את המצב הזה? אם לא נלך לסבב נוסף של בחירות ולמפלגה תהיה הזדמנות לתקן, היא עלולה להתייבש ארבע שנים מחוץ לכנסת. אם בצלאל סמוטריץ' יאסוף בינתיים את הדיבידנדים הפוליטיים, לא יהיה לבית היהודי לאן לחזור. הוואקום יתמלא מהר.

מרכז המפלגה מלא במחשבות ויוזמות מה עושים הלאה. להדיח יו"ר שקיבלה הזדמנות אחת בלבד וגם זה בלחץ קשה? לסמוך על הבטחות שאין לדעת אם יתקיימו? להישאר פסיביים? ראשי המפלגה צריכים בעיקר לעשות חושבים, איך הגיעו למצב הזה ולאן הם צועדים מכאן.

יש בי כבוד גדול למפלגות שהצליחו לשרוד במשך שנים. המפד"ל, בגלגוליה השונים, היא שריד של דור אחר. בכיריה לא השכילו להבין שהדור השתנה ולכן המנטליות העסקנית נשארה נוכחת. זה עדיין לא הספד, אבל זה המצב הכי קרוב למוות פוליטי שהמפלגה הזאת הייתה בו אי פעם וחבל. הפוליטיקה הציונית־דתית צריכה ללמוד מכאן שיעור בהתנהלות, בניהול משא ומתן, בצניעות ובעיקר בצורך להתאחד ולהבין שגם אם פלוני מסניף אלמוני כועס, זו לא סיבה להפוך שולחן. הבית היהודי כשלה בגלל חוסר בגרות שאפיין את הדור הקודם ובעיקר בגלל חוסר אחדות. גם אם עכשיו תושג אחדות מקיר לקיר, זה קצת מאוחר. המפלגה תצטרך הרבה יותר כדי שחגית משה לא תהיה האחרונה שצריכה לכבות את האור.

מלחמה ושלום

בחזרה למפלגת ימינה. סקרים שהתפרסמו השבוע החמיאו לה והעניקו למפלגה 13 מנדטים. זה אומנם ניכר בעיקר בסקר אחד, אבל לצוות האסטרטגי של המפלגה זה מאשר מגמות שהם מעריכים מראש. בנט מסמן את עצמו כמועמד ריאלי מבחינתו להרכבת הממשלה הבאה, אם יתחזק ויוכל להגיע ל־16 מנדטים, מה שנראה לפחות כרגע רחוק ממנו. עם 13 אין מבחינתו מניעה לדרוש רוטציה לחצי קדנציה.

בנט מסתכל בכל הסקרים וגם במחקרי עומק פנימיים ורואה שהוא – כמעט ללא ספק – עומד להיות לשון המאזניים בהרכבת הממשלה הבאה. יש לכך צדדים חיוביים יותר ופחות. מצד אחד, כמעט כל תפקיד שידרוש יהיה הגיוני. מהצד האחר זה יכול לדחוף אותו לאחד הצדדים – להקים ממשלת ימין מלאה עם נתניהו, או להציב עם גדעון סער ויאיר לפיד אלטרנטיבה שאינה ממשלת ימין מובהקת. בנט, גם כששוחחתי איתו השבוע בוועידת ישראל 2030 של קבוצת 'בשבע' וערוץ 7 שנערכה במתחם דיזיין סיטי במישור אדומים, הצליח להתחמק מכמה שאלות שניסו לנתב אותו לענות לשאלה האם ישב אך ורק בממשלת ימין. "סער ממשיך את הדרך של נתניהו - פוליטיקה בלי להציע תוכניות", תקף בנט את המתחרה שלו בימין, אבל העדיף לשמור את הקלפים קרוב לחזה.

בשתי המפלגות מחליפים מהלומות מילוליות בימים האחרונים, אבל בשתיהן יודעים שכדי להקים ממשלה בלי הליכוד הן יזדקקו זו לזו. בימינה טוענים שגישת ה"רק לא ביבי" של סער מסמנת אותו בצד השמאלי של המפה הפוליטית בעוד הם מקבלים תמיכה בגלל שנתניהו אינו מותקף על בסיס קבוע. בשתי המפלגות מעריכים שהמפלגה האחרת תקבל פחות מנדטים. בימינה מעריכים שנראה בשבועות הקרובים היחלשות של גדעון סער, בתקווה חדשה אומרים שכל מנדט שעובר לבנט מגיע בעיקר מהליכוד.

גורם בכיר בתקווה חדשה מסביר כי לדעתו המפתח בסופו של דבר יהיה בשיתוף הפעולה בין סער ותקווה חדשה לנפתלי בנט וימינה, משהו שכרגע לא קיים ואף לא מתנהלות שיחות לגביו. בשבועות הקרובים, כשתתבהר עוד יותר התמונה הפוליטית, נוכל לראות איזו מהמפלגות לוקחת את הבכורה.

ממגננה להתקפה

ההחלטה של בית הדין הבינלאומי בהאג באשר לסמכותו לדון בנעשה בשטחי יהודה ושומרון היא אומנם סיבה לדאגה בישראל, אבל יש לציין שהמערך הדיפלומטי שלה ראוי לשבח. שר החוץ גבי אשכנזי ודיפלומטים ישראלים בכל רחבי אירופה ניהלו שיחות עם מקביליהם בימים האחרונים ושמעו מהם תמיכה בלתי מסויגת והבעת שאט נפש מההחלטה האחרונה של בית הדין.

מומחים ששוחחנו איתם העריכו שהמהלך יוביל להגשת תביעה, אם בכלל, רק בעוד זמן רב וכי לא נשקפת שום סכנה מיידית לישראל כתוצאה ממנה. אלא שהשר לשעבר זאב אלקין האיר את עינינו לגבי משמעות נוספת של המהלך שנמצאת מתחת לרדאר: "אומנם אנחנו עם סדר יום פוליטי והמשכנו הלאה, אבל צריך להבין שההחלטה עלולה לייצר אירוע מאוד מורכב הכולל אפקט מצנן לקבלת מנגנון ההחלטות".

זה נשמע אולי משפט מעורפל, אבל אפשר להסביר אותו בקלות. מי שראה את אי פינוי חאן אל־אחמר, את עיכוב החלת הריבונות ומהלכים מדיניים נוספים שנתקעו מחשש מפני "מה יגידו" כזה או אחר, מבין את המשמעות. אינטרסים חשובים לימין או להתיישבות עלולים להיפגע במצב כזה.

לאלקין יש עוד עניין שמטריד אותו. "משהו שמאוד מפריע לי באסטרטגיה הוא שאנחנו רק במגננה. אני מכיר את הנושא הזה מהממשלה ומהקבינט ואני יודע שמדינת ישראל הייתה ערוכה למהלך כזה. התקיימו דיונים, כל הגורמים פועלים בסנכרון, אנחנו יודעים לתת סיוע ולהתמודד עם כל מצב. אלא שלדעתי מלחמות לא עושים רק בהגנה. בכל המאבק של האג נלחמנו בשדה שאנחנו נחותים בו – בזירה הבינלאומית. לנו יש עליונות כאן אצלנו. הסיפור של האג נולד כיוזמה של הרשות הפלשתינית. הם הגישו את התלונות, עשו קמפיין מדיני כדי שתיפתח חקירה ועושים לנו דה־לגיטימציה. כל השנים האחרונות לא יצרנו הרתעה בתחום הזה מול הרשות הפלשתינית. הייתי מאוד רוצה לראות את הממשלה פועלת בתחום הזה כדי לשנות את המצב".

במערכת הדיפלומטית המשיכו השבוע לעבוד במרץ כדי לבצע הסברה נכונה וגם לפעול מול קובעי המדיניות באירופה. הטיפול בהסתה בצד הפלשתיני, שאותו מזכיר אלקין, בינתיים אינו על סדר היום של המערכת המדינית.

לתגובות: nitsankeidar@gmail.com