"מערכת החינוך היא המערכת הראשית במדינת ישראל"

יואב גלנט אומר בוועידה השנתית של קבוצת 'בשבע' כי בתה"ס אינם מקור הדבקה וטוען כי בערים צהובות וירוקות ניתן לפתוח את מערכת החינוך

עפרה לקס , כ"ט בשבט תשפ"א

"מערכת החינוך היא המערכת הראשית במדינת ישראל"-ערוץ 7
יואב גלנט בראיון לעפרה לקס
צילום: משה ביטון

שנת הקורונה הייתה עמוסה וטעונה לרבים, אבל מי שהושפעה ממנה באופן משמעותי ביותר היא מערכת החינוך, הכוללת ילדים מהגיל הרך, גיל בית הספר היסודי ועד לסוף גיל הנעורים. בנוסף לכך נמצאים במערכת גם המורים, המנהלים, המפקחים וכמובן ההורים, שמעורבים גם הם במתרחש. יש שיאמרו שמדובר אולי בשדה הרחב ביותר שהיטלטל בעוצמה רבה לאורך השנה האחרונה.

שר החינוך יואב גלנט בהחלט מודע לכך: "קודם כול, מערכת החינוך היא המערכת הראשית במדינת ישראל. יש לנו כמעט שניים וחצי מיליון תלמידים, שזה אומר פחות או יותר שניים וחצי מיליון הורים, כי הממוצע הוא שני ילדים למשפחה, ובנוסף לכך זה נוגע כמעט בכל אזרח ואזרח גם דרך הסבא והסבתא והאחים והאחיות. הייתי אומר שמערכת החינוך היא הגורם המייצב הראשי במדינת ישראל. כאשר אדם יודע שילדיו נמצאים בחינוך טוב וכמובן במקום בטוח, הוא רגוע לעסוק בכל הדברים האחרים.

"כשנכנסתי למשרד, זה היה כבר בעיצומו של משבר הקורונה, התברר לי שמדינת ישראל, שמכונה על ידי אומות העולם סטארט־אפ ניישן, נמצאת במקום מאוד מרוחק כשמדובר על טכנולוגיה בחינוך. למעשה אנחנו נמצאים שנות דור מאחור. יצרנו תוכנית וגייסנו מהאוצר מיליארד ורבע שקלים ולמעשה רכשנו 150 אלף מחשבים, שחולקו בתוך שלושה חודשים. זה פי שניים ממה שהמדינה חילקה במשך 20 שנה בכל המערכות של המדינה ושל המתנדבים ושל הגופים והעמותות", הוא מציין. "כל זה עמד על 70 אלף מחשבים, ואנחנו חילקנו 150 אלף. אתן לך דוגמה. בעיר כמו ירושלים חילקנו 15 אלף מחשבים, במעלה אדומים 800-700, ברמלה או בלוד 900, ברהט 2,000, בבאר שבע 3,000. אלו סדרי גודל מאוד גדולים. התעקשנו שזה יהיה לפי המפתח של מדד הטיפוח הבית־ספרי. לדוגמה, בעיר כמו תל אביב יכולים להיות שני בתי ספר שבכל אחד 600 תלמידים, אחד יקבל 100 מחשבים ואחד יקבל 10 או 20, לפי האוכלוסייה ולפי הצורך. יש מקומות שאני מאוד גאה שעשינו את הדברים האלה כי למעשה הכנסנו אותם לתוך התהליך. חלק ניכר מהכסף הזה, סדרי גודל של 700 מיליון, הלך לטובת תקשוב של בתי הספר. תקשבנו 4,000 בתי ספר, חלק כשדרוג וחלק תקשוב מחדש, פס רחב, טלוויזיות, ראוטרים, כל מה שצריך על מנת שיהיה אפשר להתמודד עם הלימוד מרחוק. נתנו מענה לא רע בהיבט הזה. זה כמובן לא פותר את הבעיה החברתית ואת הצורך במפגשים, הילדים הם חברותיים, הם רוצים לראות את החברים שלהם".

אני רוצה לשאול על מה שקרה השבוע. אזרחי ישראל במוצ"ש או ביום ראשון הניחו שביום שלישי הילדים יחזרו כנראה למסגרות. ביום שני הם קמים להבנה שכנראה הילדים לא יחזרו מחר. המחלה הזאת היא באמת הפכפכה ולא ידענו מה היא תזמן לנו, אבל יחד עם זאת יש ציפייה שאחרי שנה של קורונה יהיו במשרד החינוך כל מיני סוגי תרחישים, לכל דבר שלא יבוא, ובשעת הצורך הם יוכלו להישלף. אתה דיברת לפני רגע על שני מיליון הורים שרוצים לדעת מה עם הילדים שלהם ושני מיליון ילדים שרוצים לדעת מתי ואיך יחלקו להם את התעודות. יש תחושה שמחכים לרגע האחרון ורק אז מתחילים לפעול.

"אנחנו מוכנים עם כל התרחישים וכל התוכניות. הדבר הזה גם פעל היטב עד לפני חודש במתכונת של חצאי כיתות ברוב המקומות ועד כיתות ב' בכיתות מלאות, כל הדבר הזה עבד היטב. למעשה יש לנו חודש ימים שבמהלכו גם נכנסו החיסונים, גם נכנסה המוטציה המפורסמת וכשאנחנו רואים את התוצאות, שגם אחרי סגר של חודש אין ירידה בתחלואה, כתוצאה מכך מי שמנווט את הדברים זו מערכת הבריאות, ולמעשה ברגע שהם יאשרו, ראש הממשלה והקבינט, את מתכונת הפתיחה מחדש - אנחנו יודעים לפתוח. בדבר הזה יש דילמות, הדילמות הן ברורות, כי אנחנו רוצים לדאוג בראש ובראשונה לבריאותם של הילדים, ואחרי כן לכל אזרחי ישראל".

לפי דבריך, אנחנו עומדים לפתוח או אנחנו לא עומדים לפתוח, זה או כן או לא, אין תרחישי ביניים? אין לפתוח עם בדיקות מהירות או לפתוח רק בערים ירוקות, משהו שהוא יציב בזמן של חוסר ודאות ונותן תקווה כלשהי. אני גרה בעיר אדומה בוהקת, אני חושבת שאם ההורים היו יודעים שאתה פותח בעיר ירוקה, הם היו אומרים: אוקיי, אנחנו מרצוננו מהדקים את עצמנו כדי שאנחנו נהפוך לירוקים ומערכת החינוך תיפתח כבר.

"בואי נגיד ככה, יש לצערי הרבה מאוד שחקנים שאין להם סמכות, אבל במדינה דמוקרטית הם יכולים להביע את דעתם והם משגרים לאוויר הודעות מפה ועד להודעה חדשה וכולם שומעים אותם. מבחינת משרד החינוך, ראשית אנחנו יודעים מה המצב בכל בית ספר ובכל כיתה בקשר לנתוני התחלואה, 5,200 בתי ספר. אנחנו יכולים לומר שבעיר מסוימת אפשר לפתוח חלק ובעיר אחרת לא – כל הדברים האלה נמצאים על השולחן. לצערי הרב, מאחר שבמערכת הבריאות אין הרבה כלים, והכלי הכי משמעותי שהיה להם – הסגר – לא מוכיח את עצמו, אז הם מאוד זהירים, ואני יכול להבין את זה".

אתה יכול לומר, ברעננה אני יכול לפתוח את בית הספר X ו־Y, וברמת גן אני יכול לפתוח את בית הספר A?

"אנחנו יודעים כמה דברים. ראשית, בית הספר הוא מראה של סביבתו. בניגוד לקולנוע או לקניון, לבית הספר מגיעה הסביבה, לכן הוא מייצג את מה שקורה בשכונה שלו. אני טבעתי את הביטוי שבית הספר הוא מראה של סביבתו והיום כולם מבינים את זה. בית הספר לא יוצר תחלואה עודפת, ההפך, הוא מרסן תחלואה. אבל אם הסביבה מאוד חולה, זה גולש אל בית הספר וכתוצאה מכך בית הספר והתלמידים נכנסים לבידוד וכן הלאה. לשמחתנו הרבה, תלמידים לא נפגעים. עכשיו לשאלתך, לנו יש משל"ט (מרכז שליטה – ע"ל) שאנחנו הקמנו שאין דומה לו באף משרד ממשרדי הממשלה, שלמעשה דרכו אנחנו יודעים מה מצבם של שניים וחצי מיליון תלמידים ו־200 אלף מורים בהיבט של התחלואה. יתרה מזאת, אנחנו עושים ניתוחים של כל מקום שיש בו הדבקה, בודקים את שרשראות ההדבקה ואנחנו יודעים מה המצב. לדוגמה, גן ילדים שיש בו חולה אחד מוגדר אדום. ללא חולים - הגן מוגדר ירוק. שני צבעים. יש 20 אלף גנים, ואני יכול להראות לך על מפה 20 אלף נקודות".

אז למה לא לפתוח את המקומות שאפשר לפתוח, אפילו לשבוע או שבועיים?

"כי לצערי הרב הדבר הזה לא זוכה לגיבוי של משרד הבריאות כי הם מסתכלים על כך בצורה אחרת. דרך אגב, אנחנו יודעים גם מה המצב בכל שכבת גיל, מה המצב בכל כיתה, מי חולה, מי לא חולה, מי היה ליד מישהו. אנחנו יודעים את התמונה המדויקת. לדוגמה, אם את לוקחת עיר שמוגדרת אדומה, כמו בני ברק, ואת מסתכלת על התמונה, את רואה שבתוכה יש הרבה בתי ספר שהם כן ירוקים למרות שהעיר אדומה. אז אנחנו יודעים לעשות את הרזולוציה המתאימה, אבל אין לנו לצערי את ההרשאה".

אין לכם גיבוי ממשרד הבריאות? זו הסיבה שאתם לא פותחים?

"החיסונים הם קיר המגן שצריך לבלום את הנגיף הזה ואת התחלואה בכלל, ואני רוצה שבעניין הזה אנחנו נלך במתווה מתואם לגמרי עם משרד הבריאות. כי בריאות התלמידים ובריאות הציבור כולו היא דבר קריטי, שלא נשלם חלילה מחירים על משהו לא נכון. אני יכול לומר לך ממה שראיתי בשנה האחרונה: אין תחלואה שנוצרת מבתי הספר, 90 אחוזים מהתחלואה של התלמידים היא בבית. אני אתן לך דוגמה מהסגר האחרון. הוא ארך חודש, היינו ב־20 אלף ילדים מאומתים בתחילת הסגר, ואחרי שבועיים־שלושה עלינו ל־30 אלף למרות שהם היו בבתים. הם לא נדבקו בבתי הספר אלא במקום אחר. לכן צריך להיות זהירים ואני מבין את המצוקה שמערכת הבריאות נמצאת בה ואנחנו צריכים לעשות את כל המאמצים לא לעשות שגיאות. את שואלת אותי? נראה לי שבוודאי בערים צהובות וירוקות אפשר לפתוח את כל מערכת החינוך, לא צריכה להיות בעיה".

אני רוצה לשאול אותך שאלה פוליטית. מר נתניהו דחף מאוד את בצלאל סמוטריץ' להתאחד עם איתמר בן־גביר, והנה השבוע אנחנו שומעים את שרי הליכוד מתראיינים ואומרים שהם לא יישבו בקואליציה אחת עם בן־גביר. יש כאן סתירה. שולחים מפלגה שתשב כנראה בקואליציה הטבעית של נתניהו אם תהיה כזו, ומצד שני אומרים: אנחנו לא נשב עם מי שדחפנו אותו להתאחד איתו.

"האינטרס של כל מי שמאמין בדרך הימין הוא שהליכוד תהיה מפלגה גדולה וחזקה, תוביל את הממשלה ותהיה לה קואליציה רחבה. זה נוגע לכל מי שהוא איש ימין ולשמחתי מדובר במדינת ישראל על סדר גודל של 70-60 אחוז, רק שיש פיצולים. האחדות בין סמוטריץ' לבן־גביר יכולה, אני מקווה, למנוע את המצב המאוד קשה שהיינו בו בסדרת מערכות הבחירות האחרונות, שלמרות שיש רוב מוחלט לא מגיעים ל־60".

אבל בן־גביר יכול להיות שר בממשלה שיקים נתניהו?

השר גלנט: "דרכי היא דרך הליכוד, דרך הימין המרכזי במדינת ישראל. אני לא חושב כמו סמוטריץ' ובוודאי לא כמו בן־גביר. סמוטריץ' היה, ואני חושב שיכול להיות, שר בממשלת ישראל. אני לא הייתי רוצה לראות את בן־גביר שר בממשלת ישראל, אני לא חושב שזה יועיל לנו. זה לא אומר שהתמיכה שלו לא נחוצה במובן הזה. אני לא מחלק תפקידים, אני רק אומר שממשלה צריכה איזושהי אורגניוּת ומנעד דעות שמגיע עד גבול מסוים. בן־גביר נמצא מחוץ לגבול הזה לפי תפיסת עולמי, ואני מציע שבעניין הזה נהיה זהירים. יחד עם זה, עצם זה שמוקמת פה ממשלת ימין זה משרת את תפיסת עולמם של כל מי שנמצא בצד הימני של המפה, ואני מציע שלא נסתכל רק על מה מקבלים. צר לי לומר, באמת, אבל למעשה השסעים והפיצולים בתוך האגף הימני־ציוני־דתי במדינת ישראל הביאו פעם אחרי פעם לפיצולים שבגללם איבדנו קולות, פעם אחר פעם. אני מקווה שלא נהיה שוב במצב הזה".