הילדים משלמים מחיר רגשי כבד

נשיא האקדמיה חמדת שבשדות נגב פרופ' חיים שקד על פתיחת מוסדות החינוך: "מקבלי ההחלטות לא מבינים כיצד בתי הספר עובדים".

עוזי ברוך - ערוץ 7 , כ"ט בשבט תשפ"א

נשיא האקדמיה חמדת שבשדות נגב פרופ' חיים שקד מתייחס לסוגיית הפתיחה המחודשת של מוסדות החינוך שממשיכה ליצור סערה במערכת הפוליטית ובקרב הציבור.

"סוגיית הפתיחה מחדש של מוסדות החינוך היא מורכבת מאוד ונוגעת בהרבה מאוד שיקולים" מדגיש פרופ' שקד. "שיקולים אפידמיולוגים של תחלואה והדבקה ושיקולים כלכליים של יציאת ההורים לעבודה והרבה מאוד שיקולים נוספים שצריך לקחת בחשבון”.

בדבריו מציין שקד כי במערכת השיקולים לפתיחה מחודשת של מערכת החינוך קיימים שני שיקולים מהותיים שכמעט ואינם נלקחים בחשבון. "הראשון הוא השיקול הלימודי והשני זהו המחיר הרגשי הכבד שהילדים והילדות שלנו משלמים".

"מבחינה לימודית בתי הספר אמורים להקנות ידע לילדות ולילדים שלנו ידע שישמש אותם בהמשך החיים כדי להתפרנס וכו'", פרופ' שקד מסביר. "הלמידה לא נעשית בצורה מספיק טובה בתקופת הקורונה; המורות והמורים עושים כל מאמץ ובאמת עושים עבודה נפלאה, אבל הלמידה מרחוק היא לא תחליף מלא וחייבים לקחת בחשבון את הפערים הלימודיים העצומים שנוצרים בתקופת הקורונה פערים שילוו את הילדים שלנו עוד הרבה מאוד שנים. הדבר השני הוא כמובן הצד הרגשי הילדים שלנו משלמים מחירים רגשיים מאוד כבדים על זה שהם יושבים בבית כבר הרבה זמן וגם את זה חייבים לקחת בחשבון כששואלים עד כמה דחוף לפתוח מחדש את בתי הספר".

מה בעצם המחיר הנפשי שמשלמים הילדים על סגירת מערכת החינוך?

"ילדים וילדות מתפתחים דרך קשרים. זאת ההזדמנות שלהם לפיתוח קשרים עם ילדים וילדות בני גילם, הקשר הזה בתוך קבוצת השווים עוזר לי ללמוד על עצמי, ביחס לאחרים וגם על האופן בו אני הופך להיות חלק מקבוצה. כל התהליכים ההתפתחותיים הללו מאוד ניזוקו מאוד בתקופת הקורונה. הילדים שלנו בעצם יושבים מבודדים, מנותקים עם קשרים מאוד מינימליים עם ילדים בני גילם ויש לזה השפעה מאוד גדולה על תהליכים התפתחותיים שהם אמורים לעבור ומצבם הרגשי הוא לא כמו שהיינו רוצים שיהיה. להיות מנותק מחברים זה משהו שלא עושה טוב לאף אחד, וזאת מטרה מרכזית שאנחנו צריכים להשיג בהחזרת בתי הספר לפעילות".

"ההרגשה היא שמקבלי ההחלטות מנותקים מהמציאות הבית ספרית ולא מבינים איך מוסדות החינוך באמת עובדים", מוסיף ומציין פרופ' שקד. "אני רואה את תהליכי קבלת ההחלטות ואומר לעצמי שמקבלי ההחלטות פשוט לא מבינים איך העסק הזה עובד. שינויים דחופים של החלטות מעיד על כך שהם לא מבינים מה זה אומר להפעיל בית ספר, מה זה אומר לבנות מערכת שעות חדשה, מה המשמעות של החלטה שבעצם אפשר להכניס לכיתה רק שלושה מורים ולא ארבעה, כמה זמן בית ספר צריך להתארגן מהרגע שהוא מקבל הודעה על מתווה מסוים עד שהוא יכול לפתוח את שעריו לתלמידות ולתלמידים. זה משהו שאני שומע אותו מהרבה מאוד, מנהלים, מורים. ועוד הם אומרים שאלה שמקבלים את ההחלטות שם למעלה פשוט לא מבינים מה זה אומר להפעיל בית ספר הלכה למעשה".

"צריך לנהל את המאבק בקורונה כמו מלחמה. ממשלת ישראל מגדירה תכנית על יעדים מרכזיים ואנשי המקצוע הם אלה שבונים את התוכנית המדויקת. משום מה במלחמה הנוכחית כל הפרטים הקטנים נידונים בממשלה: אלו כיתות ילמדו, באילו ימים ושעות, הכול דיונים בקבינט ובממשלה וזה פשוט לא עובד. אני חושב שהקבינט והממשלה היו צריכים להסתפק בקביעת מדיניות עקרונית, בקביעת יעדי על, בקביעת גבולות גזרה ולהשאיר לאנשי המקצוע לבנות את התוכנית איך ליישם את המדיניות הזאת הלכה למעשה. אנשי המקצוע במשרד החינוך, הרשויות המקומיות והגורמים המקצועיים שהרבה יותר מחוברים לשטח יכולים לבנות תוכנית פעולה הרבה יותר טובה. פשוט נראה שיש בלבול שם בתהליך קבלת ההחלטות שטוב אם ישתנה בהקדם".