שעת מבחן

תקופת המבחנים באקדמיה בעיצומה, ואלפי הסטודנטים נאלצים להסתגל למציאות המורכבת של מבחנים מקוונים מהבית

שילה פריד , כ"ט בשבט תשפ"א

שעת מבחן-ערוץ 7
ד"ר סיגלית רוזמרין
צילום: מאור קינסבורסקי

"לעשות מבחן מרחוק זה מלחיץ מאוד", משתף דוד, סטודנט באחת האוניברסיטאות בישראל, שנמצא עמוק בתקופת המבחנים. "אנחנו חייבים לפתוח מצלמות עוד לפני תחילת הבחינה, יש תוכנה שחודרת למחשב ומשביתה אותו, וכל תנועה שלנו מעוררת חשד אצל הבודק, שמסתכל עלינו בשבע עיניים בשידור חי. זו תחושה מעיקה של חוסר אמון וחדירה לפרטיות", הוא מלין, ומסביר כי בעוד הלימודים מהבית בזום או בשידורים חיים עוד עוברים באופן סביר - הבחינות מרחוק יצרו מצב שבו הוא חש כיצד עיניים זרות מפקחות עליו בתוך ביתו. "יש סטודנטים שאין להם תנאים מתאימים בבית, כאלו שגרים עם ההורים והאחים או שהילדים שלהם קטנים. זה לא פשוט ולא מתאים לכולם, לסגור חדר לכל כך הרבה שעות לבד. מעבר לכך, תחושת חוסר האמון מצד האנשים שמלמדים אותנו לאורך השנה היא פוגעת בעיניי. הייתי מצפה שיסמכו עלינו יותר".

רונית, סטודנטית באוניברסיטה, מתארת קושי טכנולוגי בקיום המבחן מרחוק, אך מבקשת להדגיש כי למרות הכול הייתה מעדיפה שהלימודים ובכללם המבחנים ימשיכו במתכונת הנוכחית. "דורשים ממני לתפעל מצלמה, להוריד ולהכין את התוכנה, להתחבר כמעט שעה לפני ולהתעסק הרבה במסביב, מה שגורם לי להגיע למבחן מותשת ופחות להתרכז בחומר עצמו. הייתי שמחה אם היו מפשטים את הדרך", היא אומרת. "במבחן עצמו לא מאפשרים ללכת לשירותים ולאף אחד מבני הבית אסור להיכנס לחדר. אני לא תמימה, ברור לי שיש סטודנטים שמנצלים את המצב כדי להעתיק, אבל נראה לי שהאוניברסיטה פועלת באופן גורף מדי. אני מאוד התחברתי ללמידה בזום, זה חוסך לי המון זמן ויותר יעיל מבחינתי, אבל בנושא המבחנים האוניברסיטה צריכה לתת את הדעת איך לעשות את זה יותר נעים ונגיש בשבילנו".

הילדים נכנסים לחדר באמצע המבחן

תקופת הבחינות בהשכלה הגבוהה בעיצומה, וסטודנטים רבים בכלל המוסדות האקדמיים עוברים את ימי הבחינות, העמוסים גם כך, תחת המתח הנוסף של קיום המבחנים באופן מקוון. גם המוסדות להשכלה גבוהה מתמודדים מצידם עם האתגר - לשמֵר רף לימודי גבוה, בד בבד עם הקפדה על טוהר הבחינות. מוסדות רבים עמלו על פיתוח פתרונות יצירתיים, ובחשיבה מחוץ לקופסה גיבשו שלל דרכים מקוריות שיאפשרו שמירה על היכולת לבחון את התלמידים על החומר הנלמד - מבלי לפגוע בתחושתם דרך תוכניות חודרניות או אווירה של חוסר אמון.

ראש מכללת אפרתה, ד"ר סיגלית רוזמרין, מספרת כיצד נערכו לתקופת המבחנים במוסד שהיא מובילה. "כבר במהלך הסמסטר כל הלימודים נעשו בלמידה מרחוק, זה היה ברור. אין הרבה אפשרויות אחרות, ובטח שאי אפשר להביא את הסטודנטיות למוסד הלימודים. לקראת הבחינות התלבטנו מה לעשות. המבחנים הראשונים נקבעו לימים שתוכננו ליציאה מהסגר הנוכחי, אז כן הייתה מחשבה לקיים את הבחינות במכללה. מאוחר יותר הבנו שהסגר יוארך ולא תהיה אפשרות למבחן פרונטלי, והתחלנו לבחון את התוכנות שמאפשרות השגחה נרחבת על הנבחן בבית ובחדר שלו, אבל ראינו שיש בכך יותר מדי חדירה לפרטיות. גם במשרד החינוך ובמועצה להשכלה גבוהה דנו בחששות האלה, והחלטנו לא להשתמש בזה", היא משתפת בכנות. "מבחינתנו זה גם בונה מהלך של אמון עם הסטודנטיות. רצינו לבנות קשר של אמון בימים האלה, ולכן החלטנו שאנחנו עושים את המבחנים בזום בלבד - לא במצלמות על כל החדר ולא על ידי תוכנות שמשתלטות על המחשב או דברים מהסוג זה. הסטודנטית צריכה להיום עם זום פתוח, אבל לא מעבר. לשמחתי לא נרשמו מקרים חריגים. אומנם היו שני מקרים של חשד להעתקה שטופלו, אבל זה בטל בשישים לעומת ההצלחה של הבחינות בתקופה הזאת. אגב, גם מבחינה כלכלית חשבנו שלא יהיה הוגן לבקש להצטייד בעוד מצלמה בחדר שבו נערך המבחן".

באפרתה לומדות נשים רבות שנמצאות עם ילדיהן הקטנים בבית, מסבירה רוזמרין, וגם עבורן היה צריך לחשוב על מדיניות ייחודית בימי המבחן. "כשהסגר הלך והתארך ומסגרות החינוך לילדים נותרו סגורות, הגיעו אלינו פניות מסטודנטיות שמטפלות בילדים בבית בעוד הבעל בעבודה או בצבא, ועבורן החלטנו לאפשר הימצאות ילדים בחדר הבחינה. זו הייתה התחשבות מתבקשת, ובאמת קיבלנו מהתלמידות המון מכתבי תודה. הן מאוד העריכו את ההתחשבות שלנו במצב הזה". רוזמרין מדגישה כי "כשמכשירים מורות וגננות צעירות, התשתית צריכה להיות אמון, לסמוך עליהן שישמרו על טוהר הבחינות, ואני מאוד שמחה על ההתנהלות המושתתת על אמון הדדי".

ד"ר שמואל שנהב, ראש בית הספר לתואר שני במכללה ירושלים וראש תוכנית 'אבני ראשה' להכשרת מנהלים, רואה בתקופת הקורונה, לצד הקשיים הרבים שהיא יצרה, הזדמנות לחולל שינויים בעולם האקדמי: "רוב המרצים במכללה מנצלים את המצב לטובה. החלטנו לחשוב מחדש ולפתוח את עצמנו לדברים אחרים וחדשים לגמרי, שבכלל לא היינו מורגלים בהם עד היום, ובכך להפוך את חוויית הלמידה וההוראה למשהו אחר לחלוטין ממה שהכרנו עד לתקופה שלפני הקורונה. החלטנו להרוויח מהימים האלה. כמעט לכל נושא שנלמד במכללה הוספנו יחידת לימוד על עידן של חוסר ודאות. זה חשוב כשמכשירים מנהלים, ועל אחת כמה וכמה בתקופה כזאת. כל מרצה למד מחקרים, קרא מאמרים, והוספנו יחידות כאלה בכל תחום שאותו לומדים הסטודנטים. העשרנו אותם גם בתחום הזה. לדוגמה, בחוג ליהדות ומחשבת ישראל הוספנו לימודים על ייעוד ועל מקומו של הקב"ה בעידן שכזה. הייתה פה הזדמנות שניצלנו ללימוד מעֵבר".

ד"ר שנהב מציין כי לא רק תוכן ההוראה השתנה בעידן הקורונה, אלא גם אופן הלימוד. "החלטנו לשים דגש על שכלול טכנולוגי. אנחנו מעדכנים את כל הקישורים, משכללים את השיעורים, את אופן החלוקה לחדרים ושיעורים שונים, את שיתוף התכנים והסרטונים השונים. אנחנו מערבים את השטח בלימודים, מבקשים מהתלמידים לצאת מהמסך, לבצע איזו משימה באזור הבית ולחזור".

גם בכל הקשור למדיניות הבחינות מספר ד"ר שנהב על שינוי. "נעדיף ללכת יותר על הגשת עבודות, כתיבת מטלות ומשימות מאשר מבחנים שגרתיים. כאשר יש מבחנים אנחנו לא מבקשים מצלמות ולא פיקוח, אלא נותנים זמן מסוים למבחן, שעה וחצי או שעתיים - בזמן הזה כל התלמידים מתחילים את המבחן, ומתבקשים להגיש אותו בסופו. המרצה היום צריך לשאול שאלות אחרות במבחן ממה שהיה בעבר. אם פעם היינו שואלים שאלה עם ארבעה סעיפים כאשר שלושה מתוכם קשורים לידע וסעיף אחד היה 'חווה את דעתך', היום המצב שונה. רוב הסעיפים והשאלות הן סביב הבנת החומר, מחשבה וניתוח, ולא רק ידע".

פחות שינון, יותר חקר

גם בעיניו של הרב ד"ר אליעזר שריאל, מרצה בחוג להיסטוריה במכללת שאנן, מדובר דווקא בימים מבורכים עבור מערכת החינוך. "אני חלק מהציבור ובתוך עמי אני יושב, וזו באמת תקופה לא פשוטה עבור רבים מאיתנו", הוא אומר, "אבל מבחינתי, בתחום החינוך אפשר להמשיך ככה עוד חמישים שנה קדימה בלי הפרעה, ואני סבור שגם התלמידים יעידו כך. אנחנו לא מבזבזים זמן על נסיעה לעבודה, אפשר ללמוד מכל מקום ובכל זמן, וזה נהדר. אני מאמין שגם בתום משבר הקורונה הדברים לא יחזרו לקדמותם, אלא חלק מהשינויים יישארו איתנו. מערכת החינוך האקדמית, כמו זו הבית־ספרית, צריכה להתקדם לעבודה משותפת, עבודה אישית והתחדשות. היום אפשר להוציא את התלמידים למשימות, ובמחי כפתור להחזיר את כולם לחדרים ולכיתות. זה דורש מחשבה איך מעבירים הכול למרחב הווירטואלי, אבל זה מבורך".

ד"ר שריאל מציין כי למרות זאת, במתן הציונים האתגר הוא רב: "יש בעיה קשה מאוד עם כל נושא הערכת הסטודנטים ומתן הציונים. אני סובר שבמקצועות שלנו אין שום טעם בשינון. כבולעו כך פולטו ושוכחו. אם נשאל סטודנט שהצליח במבחן שבועיים אחר כך על החומר, הוא כנראה לא ידע לענות. לכן אני מאמין מאוד בכתיבת עבודות. בלימודי מדעי הרוח יש חשיבות גדולה לכתיבה. כתיבה לא רק מאפשר לראות מה הסטודנט למד ומה הוא זוכר, אלא היא משכללת את יכולת החשיבה של הכותב. כמערכת חינוך אנחנו לא עושים את זה מספיק טוב. הפעם יש הזדמנות מצוינת לעשות את זה. יש את תוכנת 'מוּדל' שכל המוסדות משתמשים בה, ששם אני אומר להם שבו בבית, תקבלו מבחן עם ארבע שאלות, תבחרו שתיים מהן ותשתמשו באיזה חומר שאתם רוצים, רק תכתבו מאיפה לקחתם. אתה צריך לראות מה הסטודנט הבין אן לא הבין. בהתחלה נתתי להם שלוש שעות, הם ביקשו יותר ונתתי להם. האתגר הוא הבדיקה של מבחן כזה, אבל לסטודנט זה חלום: אתה מקבל ציון, אבל גם הערות על הכתיבה, משגיאות כתיב ועד התנסחות וכן הלאה. אני יודע שלסטודנט חשוב הציון, אבל על הדרך הם ירוויחו התקדמות אישית בחשיבה, כתיבה, בניית טיעון וביסוס שלו".

איילת בלכר־פריגת, דיקנית בית הספר למשפטים במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט, מספרת על ההיערכות של התלמידים והמרצים לקראת ימי הבחינות: "התקופה הזאת פתחה הרבה הזדמנויות. רוב המרצים אצלנו מלמדים המון שנים, כולנו עושים משהו הרבה זמן, ועושים אותו טוב - ופתאום יש מציאות שמכריחה להמציא את עצמך מחדש, והניעור הזה עשה טוב לכל המרצים", היא אומרת. "המבחנים הם דוגמה לחשיבה מחדש. עוד לפני הקורונה, בבית הספר למשפטים התחלנו תוכנית של מיומנויות למידה ולא רק הקניית ידע. המבחנים מאבדים משהו מהחשיבות שלהם, אבל דרך הגשת העבודות לאורך הסמסטר אנחנו מאפשרים למידה רציפה. בתקופת הלימודים כל סטודנט צריך להציג משהו, וזה מלמד לא פחות מההכנה למבחן, אפילו יותר. זה מעודד חשיבה רציפה. למשל, למדנו פסק דין, ואז אני שולחת את הסטודנטים לבדוק איזה פסק דין כזה ניתן בבית הדין למשפחה. כך עשינו חשיבה מחושבת. עדיין ישנו אתגר הזום וההשגחה על הנבחנים, הבחינות בעל פה וכל המסביב, אבל לקחנו את זה גם לנושא של החשיבה המחודשת. אנחנו מבינים שאם מישהו מגיש ארבע עבודות לאורך הסמסטר, הוא למד באופן משמעותי - אפילו יותר ממבחן. את התואר השני והדוקטורט למדתי באוניברסיטת קולומביה בארצות הברית. שם עושים מבחני בית: לוקחים מבחן ל־48 שעות ומחזירים. ולא אמרנו מילה אחד לשני, לא שאלנו את מי שכבר עשה את הבחינה יום קודם מה היה במבחן ומהן התשובות. אז אנחנו עדיין לא שם, מבחנים ללא השגחה הם דבר שצריך לעשות אותו אחרי עוד תהליך של אמון. אבל אני בהחלט חושבת שזה דבר מאוד חשוב".

במכללת עזריאלי בירושלים בחרו לשמור על רצף לימודים ובחינות גם מרחוק, דרך פיקוח זהיר על הנבחנים מביתם. ד"ר רפי אבירם, סגן הנשיאה ומנכ"ל המכללה, מספר כי "אני חייב לומר שהמערכת של ההשכלה הגבוהה מתפקדת היטב, ומכללת עזריאלי שומרת על רציפות תפקודית מחודש מרץ בשנה שעברה. מקצועות ההנדסה אצלנו מצריכים לימודים במעבדות, ובימים כאלה, כשלא תמיד אפשר להביא סטודנטים למקום, אנחנו עושים הקרנה וצילום של חלק מהניסויים במעבדות לתלמידים בבתים. כשהמצב מאפשר, הסטודנטים מגיעים לעבודה שלא ניתן לעשות מרחוק. הבחינות הן אתגר בפני עצמו", מספר ד"ר אבירם. "חלק משמעותי מהבחינות נעשות דרך הערכה חלופית, בחנים לאורך הסמסטר, עבודות הגשה ומה שניתן לעשות במקום מבחן. למבחנים אנחנו משתמשים בתוכנה שמאפשרת את ביצוע הבחינה מרחוק. תוכנה שמתעדת את הנוכחות של הסטודנט, מבודדת את הסביבה שלו. זה לא שידור חי עם משגיח שיושב מהצד השני, אלא תיעוד של מהלך הבחינה, כך שהמבחן מועלה למערכת בצירוף דו"ח מסכם. אומר ביושר שלפני שהתחלנו את השימוש, זה עורר גל תהודה משמעותי מצד הסטודנטים, שרובו נשען על בורות ולא על מידע אמיתי. עלו טענות שהתוכנה מפשפשת בקרביים של המחשב ושאם מזיזים את האוזן התוכנה מנטרלת את המבחן. אך כעת, כמה שבועות לתוך תקופת המבחנים, אני יכול לומר שאחוז השימוש בתוכנה הוא גבוה, הבחינות עוברות בצורה שקטה ויש שביעות רצון של הסגל האקדמי, וגל התגובות מצד התלמידים נרגע. אנחנו כמובן כפופים וצמודים למסמך דגשים והמלצות של הרשות להגנת הפרטיות יחד עם משרד המשפטים, כך שהכול נעשה בזהירות ובאופן שלא יפגע בפרטיות של הנבחנים. התוכנה הזאת לדעתי תוכל לשמש אותנו בעתיד, גם כשנחזור ללמוד ולהיבחן בכיתות המכללה, נוכל להשתמש בה למקרים שבהם סטודנט לא יכול להגיע עקב מחלה, מילואים, שהות בחו"ל או אילוצים כאלה ואחרים. מבחינתנו זה בהחלט דבר מבורך".