האוטונומיה החרדית בתחום דת ומדינה

האוטונומיה החרדית בתחום דת ומדינה מבליטה את הניגוד בין ההתנגדות של המפלגות החרדיות לכל שינוי ביחסי דת ומדינה, לעומת חופש דת ממנו הם נהנים

תני פרנק , כ"ט בשבט תשפ"א

האוטונומיה החרדית בתחום דת ומדינה-ערוץ 7
תני פרנק
צילום: ללא

האוטונומיה החרדית, אותה עצמאות קהילתית מסתגרת שחלק מחוקי המדינה לא חלים עליה (מבחינת חלק מחבריה), איננה חדשה. היא צפה מעל פני המים כשנכנסנו למשבר הקורונה, וביתר שאת במהלך הסגר השלישי בו חזינו בביטוי האוטונומיה, בעיקר בתחום החינוך, מעל פני השטח.

ישנו תחום נוסף בו האוטונומיה באה לידי ביטוי: דת ומדינה. אין הכוונה לסוגיות הנוגעות לשילוב החברה החרדית בחברה הישראלית, לא לעניין גיוס בני הישיבות או לימודי ליב"ה, נושאים שכבר נמצאים על סדר היום הציבורי במשך שנים ללא שינוי ממשי. הכוונה לחופש הדת הפרטי והקהילתי, לשירותי דת ולהתנהלות יומיומית הסמויה מעין הישראלי הממוצע.

אנו מכירים בדרך כלל את המוסדות המכונים "בד"צים" מעולם הכשרות. אנו פוגשים את החותמת של אותם גופים על מוצרים במרכול ועל תעודות במסעדות. אך זו רק אחת הפעילויות בהן הם עוסקים. בד"ץ הם ראשי תיבות של "בית דין צדק". מדובר בבתי דין בהם יושבים דיינים ורוב עיסוקם הוא בפתרון בעיות הלכתיות בין איש לרעהו ואישה לרעותה. אלה בעצם מוסדות בוררות פנים קהילתיים שמטפלים בנושאים רבים – מעניינים ממוניים ועד להגדרת המעמד האישי, כלומר נישואין וגירושין.

חלק מהבד"צים רושמים לנישואין ורבים מהם מסדרים גטין. על אף שמדובר בגופים פרטיים המאוגדים בדרך כלל כמלכ"רים (מוסדות ללא כוונת רווח כמו עמותות) הם מקבלים אישור לפעולות אלה מגופים רשמיים של מדינת ישראל. בד"ץ העדה החרדית מוכר בישראל לצורך רישום הנישואין למרות שהוא גוף פרטי אנטי-ציוני שאיננו מכיר במדינה. האוטונומיה בתחום הרישום לנישואין ניתנה לו מימי קום המדינה ודבר לא נעשה כדי לשנות זאת מאז. מדובר באותו גוף שיש לו כוח כלכלי עצום בדמות מערך הכשרות הגדול שכיום מספק שירותי השגחה לתאגידים עסקיים גדולים כמו תנובה, אסם, עלית, טרה, טמפו ועוד. זוגות חרדים רבים נרשמים דרך בית הדין של העדה החרדית, גם אם הם אינם שייכים לזרם הזה. על פי נתונים של המשרד לשירותי דת, בשנת 2017 נרשמו 1,898 זוגות באמצעותו, ובשנת 2018 נרשמו 1,701 זוגות.

הבד"צים אמנם אינם מהווים תחליף לבתי הדין הרבניים בתחום הגירושין, אך בתי הדין שלהם דנים ומסדרים גטין שמוכרים פעמים רבות על ידי בתי הדין. קרו גם מקרים הפוכים, בהם גט אשר התקבל לאחר פסק של כפיית גט מצד בית דין רבני רשמי לא הוכר על ידי בד"ץ מסוים ולמעשה האשה נחשבה כנשואה מבחינת הקהילה. גם בתחום הגיור ישנה אוטונומיה מסוימת לבד"צים. מתגיירות בבית הדין של הרב קרליץ בבני ברק נרשמו כיהודיות במרשם האוכלוסין לאחר פסק דין של בג"ץ בשנת 2016, מה שפתח את הדלת להכרה בגיורים אורתודוכסיים של בתי דין עצמאיים נוספים כמו גיור כהלכה.

גם שירותי הדת הבסיסיים מאופיינים בחופש בחירה. מי שמעוניין לצרוך כשרות מסוג מסוים יכול לבחור בין שלל מערכי כשרות של בד"צים שונים, המייצגים זרמים ותת-זרמים שונים בחברה החרדית. מערך כשרות עירוני מופעל בערים כמו בני ברק וביתר עילית על ידי העיריות עצמן, אשר גם מתפעלות מערך מקוואות ומעסיקות בעצמן את רבני העיר. על אף שבערים אלה ישנה מועצה דתית, העיריות עוקפות את המוסד הזה שהוצנח עליהן מלמעלה על ידי המשרד לשירותי דת, ודואגות לספק שירותי דת מותאמים לקהילות השונות בעיר. נושא כמו שבת במרחב הציבורי לא נתון למחלוקת, רחובות רבים חסומים למעבר תחבורה כלשהי, כאשר כל העסקים סגורים כמובן.

חופש הדת ממנו נהנים חברי הקהילות החרדיות חשוב להם מאוד. אפשר לראות זאת במשבר הנוכחי כאשר בתי כנסת ואירועים קהילתיים ומשפחתיים כמו הלוויות וחתונות הפכו למחוללי הדבקה והטיעון המצוי להצדיק אירועים אלה הוא שזו מהות הקהילה החרדית ואורח חייה.

האוטונומיה החרדית בתחום דת ומדינה איננה שונה במהותה מתחומים אחרים, אך היא מבליטה את הניגוד בין ההתנגדות הבלתי מתפשרת של המפלגות החרדיות לכל בדל שינוי או תיקון ביחסי דת ומדינה לטובת הציבור שאינו חרדי, לעומת חופש דת כמעט מוחלט ממנו הם נהנים בקהילותיהם בחסות מוסדות המדינה. הגיע הזמן לשנות את המשוואה הזו ולדרוש השוואת תנאים. בתקופת הבחירות הזו יש לדרוש מהפוליטיקאים חופש דת לכולם ולכולן, שאיננו מסכן נפשות ומתחשב באורח החיים של כל אזרחי ישראל.

תני פרנק הוא ראש תחום דת ומדינה בתנועת נאמני תורה ועבודה