זו הייתה חגיגת יום הולדת. בית עליז עם חמישה עשר ילדים, ארבעה זוגות נשואים, בלונים ועוגה גדולה ומקושטת. כל המשפחה השמחה התקבצה לחגוג לאבא, הרב עמוס ארביב זצ״ל, יום הולדת. הם הכינו שירים, ברכות, ומוזיקה שמחה וקופצנית, ותכננו ערב כיף ומשפחתי.
אביה של משפחת ארביב היה אחד האנשים המוכרים בשכונה. הוא נהג לחזק את המשפחות ואת בני הנוער, מסר שיעורי תורה באופן קבוע, והיה כל כולו דאגה ועזרה לזולת. הוא גם שימש כבעל תוקע בראש השנה במניין הספרדי הקבוע בסמיכות לציונו של רבי נחמן מברסלב באומן שבאוקראינה, לשם היה מחובר מאד בכל מאודו. עמוס היה איש אהוב, רב ודוגמה.
בעיצומה של החגיגה, התמוטט הרב עמוס בבת אחת לעיני רעייתו וילדיו ההמומים. כך,מצאו עצמם 15 ילדים - מתוכם 11 שטרם נישאו ואפילו תינוקת אחת קטנה בת שנתיים - יתומים מאב אהוב, דואג וקרוב. משפחה חמה ואוהבת שהתקבצה לחגוג יום הולדת לראש המשפחה ולא שיערה שתסיים את היום השמח הזה בשברון לב נוראי כל כך, ביגון עמוק.
ההלם הוא נוראי. העצב בלתי ניתן להכלה. כל כך הרבה יתומים שלא יודעים מה יהיה עליהם מעתה. 11 רווקים שלא יזכו שאבא ילך איתם לחופה. שלא יודעים מי יפרנס אותם, מי ידריך אותם, מי יהיה להם למשענת ולגב. האלמנה ההמומה נותרה לפקד לבדה על מפעל חייהם הענק, לפרנס את כולם על גבה לחנך, להדריך, לתמוך. מתוך מצוקתה האדירה היא צריך לקום מן השבר ולהסתער על המסע האכזר שהכינו לה החיים.
אנא, אל תעמדו מנגד. אל תשאירו 15 יתומים לרעוב, להיות לבד בעולם. תחשבו על 11 ילדים, על הקטנה שעוד מעט עולה לכיתה א׳ ואין לה את המינימום להתחלה. על ילד בר המצווה שצריך לחגוג בעוד חצי שנה בלי אבא, ואמא שלא יכולה לאפשר לעצמה אירוע כזה. תחשבו על התינוקת בת השנתיים שלא תזכור את אבא שלה אף פעם, רק את העוני והמצוקה.
בבקשה, תפתחו את הלב למשפחה המיוחדת והאצילית הזו, תראו לה שאתם איתה בצערה, תנחמו, תחבקו, ותתנו ככל יכולתם כדי להחזיק את המשפחה הגדולה הזו על הרגליים. לאפשר לה להמשיך להתקיים, לאכול, לגדול בריאים וחזקים. בלי אבא אבל עם חיים טובים ככל האפשר.
