אז השבת היא אמנם פרשת משפטים, אבל על שירים שעוסקים בשופטים ובתי משפט דיברנו כבר בפרשה הקודמת בעקבות עצת יתרו, ולכן השבת נתמקד בנושא שפותח את הפרשה שלנו - עבדים.
האסוציאציה הראשונית היא כמובן השיר עבדים של ברי סחרוף, שיצא ממש לקראת סוף המיליניום הקודם והפך מיד ללהיט. השיר כתוב במילותיו היחודייות של סחרוף, אבל הוא גדוש אלמנטים ואזכורים שלקוחים גם מהתרבות המערבית וגם מארון הספרים היהודי, דבר שבולט כבר בפתיחה שמבוססת על המזמור בתהילים "על נהרות בבל":
עוד שיר עם אותו שם זה 'עבדים' של ביני לנדאו, שיר חדש יחסית, בסך הכל שמונה שנים שהוא איתנו, אבל זה מרגיש שהוא היה פה תמיד. כמו בכל השירים שלו גם כאן ביני מצליח לשלב בין השפה האישית והנוגעת שלו לבין מדרשים ושפה חז"לית, והתוצאה היא שיר נוקב וחזק שקורא לכל אחד ואחד להשתחרר מן המוסרות המחזיקות אותו כי "אולי סוף סוף נבין שכולנו חופשיים, וזה רק אנחנו המשעבדים את עצמנו":
מי שלקחה את נושא העבדות למקום פחות אישי ויותר לאומי היא מירי אלוני. מירי שברה שתיקה מוזיקלית של כמעט עשור כשהוציאה לפני חמש שנים את השיר 'עבד אבוד' כחלק מפרויקט 929, ובו היא ניסתה לתאר את חוויותיו של עם שמסתובב במדבר ואבוד. השיר נכתב על עם ישראל שמתואר בספר שמות, אבל אי אפשר שלא לקרוא בו רמיזות גם לעם ישראל של שנות האלפיים:
שבת שלום