תיעוד התקיפה

אתמול, לפני שנה הבאתי חיים לעולם. היום, ניסו לקחת את החיים שלי.

ארבעה מחבלים ארורים, החליטו לצאת לרצוח יהודים. במקרה נקריתי בדרכם, האבנים האלו יכלו לפגוע בכל רכב יהודי אחר. אחרי שראיתי כמה אבנים הם זרקו שם, הבנתי את גודל הנס.

בשניות הבודדות שהיו לי כדי להבין מה קורה סביבי, הצלחתי לחמוק לנתיב הנגדי, שבניסי ניסים היה פנוי ואפשר לי לברוח מרוב האבנים. אבן אחת פגעה בשמשה הקדמית בצד הימני ועשתה בה נזק.

לא רוצה לדמיין איך הפיגוע הזה יכל להגמר לגמרי לגמרי אחרת. תודה ה' על השמירה היום יומית, ועל הנס הזה בפרט. תודה לצורי היקר שהיה זמין מיד ועזר לי להרגע ולדווח למוקד וכמובן לטפל בכל הבירוקרטיה מאז.

תודה לחיילים המסורים שבדרך חזור סיפרו לי שכבר עצרו מספר חשודים. (בני 16-14, מה גורם לילדים לצאת לרצוח למען ה'?! איזה חברה מזעזעת ומושחתת מגדלת רוצחים בגילאים כאלו?) אז מה עכשיו? אנחנו נמשיך.

נמשיך להוסיף טוב, להוסיף חיים, לגדל ילדים מתוקים ושמחים, עובדי ה' שמאירים את העולם. להפריח את הארץ הנפלאה שלנו. לא ניתן להם לעצור אותנו. והם? הם ימשיכו לנסות להרוס. וה' ישמור עלינו מלמעלה.