קלפי? לא הדרך היחידה להשפיע

עשרות שנים אנו תולים תקוה בנציגים פוליטיים שכושלים פעם אחר פעם בשינוי המערכת מבלי להבין שהפתרון לא נמצא רק בקלפי. בלי פיתוח ארגוני חברה אזרחית ומעורבות הציבור, נמשיך להיות בעמדת אי-השפעה. בחירות רביעיות תוך שנתיים הן זמן טוב לחשבון נפש ציבורי.

תגיות: גולן ענתבי
גולן ענתבי , ב' באדר תשפ"א

קלפי? לא הדרך היחידה להשפיע-ערוץ 7
קלפי, לא הדרך היחידה להשפיע
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

בשעה טובה, אזרחי ישראל מגיעים לקראת הבחירות הרביעיות. הפוליטיקאים, נבחרי הציבור שלנו, ממשיכים להבטיח שרק אם נצביע להם בכמות מספקת יגיע השינוי המיוחל. וסוף כל סוף הבעיות המטרידות אותנו יבואו לפתרונן.

לצערם, אחרי כמה מערכות בחירות, דווקא המחשבה שההצבעה בקלפי לא מכריעה מקבלת את מספר המנדטים הגבוה ביותר בציבור המתוסכל.

אם לא רק הקלפי, מה כן מכריע? לאורך השנה האחרונה זכיתי להתבונן מקרוב על מהלכים בכנסת ובמוקדי ההחלטות הציבוריות בישראל. נוכחתי לראות בעיניים שלי שחברי הכנסת ויועציהם זקוקים לסיוע גדול מאוד מהציבור על-מנת להתייעל ולהשפיע במהלך כהונתם.

ידוע שכנסת ישראל מאופיינת בחקיקת-יתר, כל ח''כ עסוק בלכתוב הצעות-חוק על מנת שיהיה לו רקורד להציג לציבור על השפעתו. נוסף על-כך חברי הכנסת משתתפים בוועדות שונות שנועדו לבקר את הממשלה ולדייק הצעות חוק בשלל נושאים, ועוד משימות. 

ההשלכה הישירה היא העומס הגדול אשר נוצר על העבודה השוטפת של הח''כ המצוי, זאת לצד הרצון ההישרדותי שלו להמשיך בחיים הפוליטיים. כל אלו מביאים אותו להתנהלות שתביא לו תוצאות בקרב האלקטורט שלו במינימום זמן ומאמץ.

בנקודה הזו מתחלקים הח''כים בין אלה שמחליטים להתמקד בנושאים מצומצמים ושם להביא תוצאות לבין הח''כים שעסוקים בכותרות פופוליסטיות החסרות השלכות מעשיות.

הצד השווה לכולם הוא שיש גבול כמה יכול הח''כ לפעול בצורה יעילה לטובת הציבור וקידום האדאולוגיה בשמה הוא נבחר. נוסף למגבלת היועצים שהוא יכול לממן שיסייעו בעבודתו. בדיוק לשם כך הנציגים שלנו בכנסת צריכים את הסיוע האזרחי.

מה שמוביל לשאלה על מספר ארגוני חברה אזרחית אשר נוסדו מקרב הציבור הדתי. כמה ארגונים עוסקים בנושאים המטרידים את הציבור? כמה אוספים מידע על הצעות חוק, מוסיפים הערות באתר הכנסת אחר ניתוח או לחלופין מוציאים ניירות עמדה לוועדה בכנסת? הפעולות האלו הם לחם חוקם של חברי הכנסת. את המידע המקצועי-חקיקתי הם לרוב מקבלים בוועדות הכנסת השונות מלוביסטים של ארגונים שונים מלאי אינטרסים, אינטרסים אשר לא תמיד תואמים המקרים את המצע האידאלוגי שבגינו נבחרו חברי הכנסת. אפשר לאמר בעדינות שבהשוואה לכוחות אחרים במפה הפוליטית שנמצאים כבר עשרות שנים במערך האזרחי, מצבו של הציבור בדתי הינו בכי-רע.

דרך נוספת למדוד את המעורבות האזרחית של הציבור הדתי היא באמצעות תרומות לארגוני חברה אזרחית. כמה אנשים מחזיקים הוראות קבע לארגוני חברה אזרחית? אם אדם ילך לגדולי הדור בציבור וישאל היכן להשקיע את מיטב כספו, כמה ישמעו תשובה של "תשקיע בישיבות ומפעלי חסד" לעומת השקעה בארגוני חברה אזרחית?

הניסיון מלמד שזלזול בחשיבות ההשפעה האזרחית מבחינה ציבורית ופוליטית, אשר נתונה לגורמי השפעה, מקבע נורמות חוקיות-מוסריות. מה שנקבע ונחקק כיום בכנסת ובתודעה הציבורית, יצריך הרבה משאבים יקרים על מנת לשנות אותו בעוד 5 ו-10 שנים. 

לצד צמצום משאבים תקציביים לגורמים שבלב העשייה, הזלזול יביא לידי נטרול ההשפעה האזרחית של הציבור הדתי בעיצוב פניה של המדינה. כאשר זה המצב מה הפלא שהציבור הדתי ואף החרדי מקבלים יחס של אורחים במדינה ולא במובן החיובי של המושג. איזה עוד ציבור אפשר לגרש באלפיו מבתיו, או לסגור בסגרים תוך התגייסות מערכתית נגדו חוץ מאשר הציבורים הללו?

עשרות שנים אנו תולים תקוה בנציגים פוליטיים שכושלים פעם אחר פעם בשינוי המערכת מבלי להבין שהפתרון לא נמצא רק בקלפי. מבלי פיתוח מאסיבי של ארגוני חברה אזרחית ומעורבות ואכפתיות אזרחית שוטפת של הציבור, נמשיך כציבור להיות בעמדת אי-השפעה. בחירות רביעיות תוך שנתיים הן זמן טוב לחשבון נפש ציבורי והערכה מחדש של האסטרטגיה הציבורית של ההשפעה על אופי המדינה והליכיה.

גולן ענתבי, יו''ר ארגון הסטודנטים ''יוזמה אזרחית''.