אל ניכשל בטהרנות

הרב דניאל שילה מסביר כי בשעה הזו אין הזמן לחרמות אלא לפעול עם מבקשי טובת ארץ ישראל כשם שחכמי ישראל לא מאסו בבניין שבנה הורדוס

הרב דניאל שילה , ג' באדר תשפ"א

אל ניכשל בטהרנות-ערוץ 7
הרב דניאל שילה
צילום: באדיבות המצולם

מצוות יישוב הארץ מתקיימת לדעת רבים בריבונות עליה. לכן , כינון ממשלה הוא ממצוות יישוב הארץ. כינון ממשלה אשר תמשול בדרך הרצויה מבחינת התורה, או כזו הקרובה לכך, היא חובה בעיני אנשים מאמינים.

על כן יש לשאוף לכך, ולצרף את כל מי שאפשר שיביא להשגת מטרה זו. יש השוללים את צירופו של שותף מסוים מסיבות ערכיות, ומסתכנים בהישארות מחוץ לכנסת ובאבדן ההשפעה שהדבר יוכל לגרום. איני מזלזל בנימוקיהם, אך איני שותף למסקנתם. יש לבדוק במבט היסטורי את דרך קבלת ההחלטות במקרים דומים.

בראשון של ראש השנה, אנו קוראים בהפטרה על עליית אלקנה למשכן בשילה. חז"ל אומרים לנו שהיה עולה מידי שנה במסלול אחר, כדי לעודד אנשים נוספים לעלות. עוד בטרם ידענו דבר על המתרחש במשכן, מספר לנו הכתוב "ושם שני בני עלי, חפני ופנחס, כהנים לה' ".

מה טיבה של הערה זו במקום זה? הלוא עוד איננו יודעים שנמצא שם עלי הכהן, ועל מעללי בניו יסופר רק בהמשך. אומר אברבנאל, שהכתוב בא לשבח את אלקנה העולה למשכן למרות העובדה שמכהנים בו כוהנים מושחתים. וזה אומר אברבנאל, "לגודל צידקתו". הצדיק הוא ממוקד מטרה, ולכן אינו נמנע מהגשמת המטרה העיקרית, גם אם אנשים שאינם ראויים שותפים בה .

שאלה זו עמדה לפני חכמים גם מאות שנים אחר כך. הגמרא תוהה כיצד יעץ התנא רבי בבא בן בוטא לרשע כמו הורדוס, לשקם את בית המקדש הנוטה ליפול? שתי תשובות היא משיבה, האחת שהורדוס היה מחויב בכך כמו כל אחד אחר בהתאם ליכולותיו. היותו בעל עבירות לא פוטרת אותו ממצוות שהוא חייב בהן. השנייה היא, שמבצע בסדר גודל כזה יוכל להיעשות רק על ידי משימה של ממלכה, והורדוס היה זה שעומד בראשה. מבנה בית המקדש התערער והוא מט לנפול. אלמלא הורדוס היה הבנין קורס. בבא בתרא פרק א.

חכמים לא מאסו במבנה שבנה הורדוס, אפילו אמרו: במסכת בבא בתרא דף ד עמוד א "מי שלא ראה בנין הורדוס, לא ראה בנין נאה [מימיו]".

שאלה זו נצבה עוד קודם, לפני חכמי בית שני . מכהנים בו כוהנים גדולים אשר קנו את משרתם בכסף. בהם גם בורים ועמי ארצות אשר שפת אמם לא הייתה עברית. יומא, פרק א

לפי התעמולה הרווחת ברחובותינו היום, היו חכמים אמורים להחרים את עבודת בית המקדש ולא לשתף פעולה עם כוהנים ירודים כאלה. אולם הם אינם מוותרים על מעורבותם בעבודת המקדש. הם משביעים את הכהן הגדול לבל ישנה מן ההלכה שבידם, ומניחים שלא יפר את שבועתו.

בעת של מצוקה בריאותית ומצוקה כלכלית, יש לאזור כוחות ולשתף את כל מי שיוכל לסייע. יכולה כל קבוצה לטעון שהצעותיה הן הטובות ביותר לכך, ולבקש את אמון העם. אולם לא להחרים איש שאינו מתאים לרוחה של קבוצה מסוימת.

כל מי שהחוק מכשיר את חברותו בכנסת או בממשלה, יעמוד למשפט הבוחר, ואת הכרעתו של זה יש לקבל. מי שימיט עלינו בחירות נוספות, יגרום בהכרעתו לתקלות בבריאות, למות אנשים, ולאבדן פרנסה ולנזק בחינוך, לעוד תקופה ארוכה.

הנכון הוא לאמץ את דברי מי שנחשב למשורר הלאומי בעת הזאת, חיים נחמן ביאליק:

לְעֶזְרַת הָעָם! לְעֶזְרַת הָעָם! בַּמֶּה? אַל-תִּשְׁאָלוּ – בַּאֲשֶׁר נִמְצָאָה! בְּמִי? אַל-תִּבְדֹּקוּ – כֹּל לִבּוֹ יִדְּבֶנּוּ!
מִי צָרַת הָאֻמָּה בִּלְבָבוֹ נָגָעָה -הַמַּחֲנֶה יֵאָסֵף, אַל-נָא נַבְדִּילֶנּוּ! כָּל-קָרְבָּן – יֵרָצֶה, כָּל-מַתָּת – נֶאֱמָנָה:
אין בודקים בשעת הסכנה.