סופרים את המתים

פעם אילפו אותנו לחשוב שהעולם כולו נגדנו. כמה רחוק מהמציאות. והיום, לא רק היום, משתאים נוכח הישגיה של המדינה בראשות נתניהו.

ד"ר גבי אביטל , ד' באדר תשפ"א

סופרים את המתים-ערוץ 7
גבי אביטל
צילום: עצמי

באחת מהתפרצויות 'הזעם הקדוש' של חבר הכנסת נפתלי בנט מעל בימת הכנסת, קבע כי באשמת הממשלה ב'התנהלותה הכושלת' נהרגו 1000 אנשים נוספים ממחלת הקורונה.

במקום אחר דיבר על 3000 הרוגים, עם רמז למלחמת יום הכיפורים. בנט מצטרף אל המונים והסופרים את המתים מהצד הרע של התמונה. בנט רוכב על המספרים אבל דורש במפגיע לא 'לעשות פוליטיקה מהקורונה'. 'לכו הביתה' הוא קרא מתוך יומני בלפור.

נזכרתי בעבר. בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה, מלחמת 'שלום הגליל', נערכו הפגנות נגד הממשלה בראשות מנחם בגין. הפגנות מול ביתו ובכל מקום. קצת יותר מהפגנות בלפור. יום אחד החלו להופיע שלטים ובהם נכתב עליהם מספר הנופלים, באופן שהמספרים מתחלפים בצורה 'דיגיטלית'. כמו שלטים של משחק כדורסל בציפייה שיהיו עוד הרוגים.

מאז לא השתנה הרבה בתפיסה המעוותת של השמאל. עכשיו סופרים את המתים של המגיפה העולמית, בהבדל 'קטן', המגיפה נמצאת רק בישראל. מעין מגיפה אוהבת ישראלים, והעולם, 'שיישרף'. והשלטים מול בית ראש הממשלה שנוא נפשם, עברו אל במות התקשורת בחדווה רבה.

אז מה קשה לשמאל? שאין מלחמות. מי שאחראי לכמעט כל המלחמות בעולם, קשה עליו השקט בגבולות. אז אם לא סופרים חיילים סופרים מתים של מגיפה 'מקומית'. קשה להם שיש שלום עם מדינות ערב אז הם מצביעים נגד או מתעלמים מגודל ההישג. הרי הם מתפרנסים מהמלחמה. ולא לחינם הם מתפלצים מהעובדה שהעם המומצא מחוץ לתמונה. ושהפרנסה מהמרדף אחר הבעיה הפלשתינאית מצטמצמת.

קשה להם שנתניהו הביא רווחה כלכלית שכמותה לא היתה. שהרי מאיפה בא ים הכסף שמחלקים לאזרחים, כיצד זה שאין הפגנות המונים ברחובות אלא דווקא מרוץ אל נופש ביוון או 'ליל סדר' באיזה מלון? הכסף מגיע בין היתר מהגז שרצו שייקבר מתחת למים. מהכלכלה החופשית. הכל הפוך מהסוציאליזם העפש. קשה להם שהתל"ג של ישראל עוקף צרפת בריטניה ואיטליה ונושק תיכף לגרמניה. קשה להם שיש עלייה מצרפת ובכלל. וכבר דברנו על ה'צונאמי המדיני', הזרם של מדינות החפץ ביקרנו.

ואז באה המגיפה. מומחי הבריאות מהשמאל קבעו בתחילה שאין מגיפה כלל. סתם שפעת. שלא היה גל ראשון. וגם שני. אבל לספור חייבים. ואז סופרים את המתים. והגל השלישי נישא בפי כל –'ניהול כושל'. מעין אקסיומה שחייבים לקבלה. מהו בדיוק 'ניהול כושל' אם לא סיסמת בחירות קליטה המשקרת מול המציאות? האם מבצע החיסונים הוא עניין של מה בכך? שמא המאמץ העליון הזה הוא הוא הניהול הכושל, או מדגרת הקורונה בניצוח אנארכיסטים חוסמי רחובות וכיכרות ובית ראש ממשלה? האם התוקפים את הממשלה על חציה הימני ומתעלמים במכוון ממקלות גנץ וחבריו במרכבת הריפוי, 'שכחו' לקרוא לאנשים להתחסן רק משום התקווה הסמויה שכישלון בריפוי יגדיל את מנדטי השמאל?

ולא שכחתי את היועץ המשפטי וחבר מרעיו מהפרקליטות. באיזו קלות ובאיזו יהירות בלם פעם אחר פעם את מאמצי הריפוי כאשר לפתע זכות ההפגנה עולה בערכה על זכות החיים, ובאמתלה הזו נמסכה אנדרלמוסיה מתוכננת להפיכה שלטונית.

אני שמח. מפני שפעם אילפו אותנו לחשוב שהעולם כולו נגדנו. כמה רחוק מהמציאות. והיום, לא רק היום, משתאים נוכח הישגיה של המדינה בראשות נתניהו. מבצע החיסונים המעיד על 94% הצלחה אינו 'כישלון ניהולי', אלא הישג עולמי. מבצע שיכול היה לחזות רק מי שמסוגל לראות מבעד לערפל הקרב במלחמה המתמדת של השמאל. רק עולמם הצר כעולם הנמלה של מחנה 'רק לא ביבי' עיוור מלראות את המבצע הזה כמבצע מקומי להשראה עולמית להצלת חיים. מפני שזוהי מלחמה. מלחמת אמת. ויש הבוחרים לא להשתתף במאמץ המלחמתי הזה, גם אלה הסופרים את המתים. לא אסלח להם.