עניין אישי והפעם עם שרי רוט

בת 53, נשואה לדוד, אם לשלושה וסבתא לתשעה, תושבת קריית ספר. בעלים וכתבת פוליטית של אתר 'חרדים 10'

רבקי גולדפינגר , ו' באדר תשפ"א | עודכן: 12:04

עניין אישי והפעם עם שרי רוט-ערוץ 7
שרי רוט
צילום: חנה טייב

התחלה/ לפני 53 שנים בקריית אתא. בת בכורה מתוך שמונה אחים ואחיות.

אבא/ יעקב גלאי (72), איש חינוך. "אבא לימד בבתי ספר חרדיים וגם בישיבה התיכונית קריית שמואל, וניהל את תלמוד התורה של קריית אתא עד שיצא לגמלאות. עד היום התלמידים זוכרים ואוהבים אותו. איש ישר כמו סרגל שלא שופט ולא מקטלג אנשים ומכבד את כולם".

אמא/ רבקה גלאי (72), סופרת חרדית ואשת חינוך. "אמא לימדה בבית ספר לחינוך מיוחד מפתן בקריית אתא, עבדה שנים עם נוער בסיכון. היא מאירת פנים לכולם. בין לבין היא גם סופרת חרדית מוכרת, כותבת ספרים לבני נוער ולמבוגרים. בתור ילדה ראיתי אותה יושבת במטבח במשך שעות וכותבת וכותבת. כישרון הכתיבה שלי כנראה מגיע ממנה, למרות שאני לא מגיעה לקרסוליים שלה".

קריית אתא/ נולדה וגדלה בקריית אתא. "הבניין שבו גדלתי ברחוב סוקולוב 3 במרכז העיר כלל את הפסיפס של עם ישראל וידע לשמור על דו־קיום מופלא. החלום שלי הוא לייבא את המודל הזה לכל הארץ. אם נרצה, זה אפשרי".

בית יעקב/ ביסודי למדה בבית הספר בית יעקב קריית אתא ובתיכון בבית יעקב בחיפה. "בכיתה שלי היו חב"דניקיות וליטאיות ובנות מגור וויז'ניץ, אשכנזיות וספרדיות - כולנו יחד זכינו לחינוך שורשי. דיברו איתנו המון על האחריות שלנו להתנהג כמו בת של מלך".

מורתי/ עם סיום התיכון פנתה ללימודי הוראה בסמינר הרב וולף בבני ברק. "מגיל קטן היה לי ברור שאהיה מורה. כילדה הייתי מושיבה בובות לפניי ומלמדת אותן. היה לי ברור שזה מה שאני הולכת לעשות כל החיים". באותה שנה נישאה, אך לאחר כמה שנים, עם שלושה ילדים, הנישואים התפרקו.

הנחת/ שלושה. הבן הגדול שמוליק בן 33, השני ישראל בן 31 והקטן מוטי בן 24. שלושתם נשואים והיא סבתא לתשעה נכדים. "הם בשבילי הכול, היועצים שלי, המנטורים שלי. אני לא זזה בלעדיהם".

שינוי מקצועי/ במשך כעשור עבדה כמחנכת כיתה בבית הספר בית יעקב פתח תקווה. "אהבתי כל רגע, אהבתי את התלמידות. מקצוע ההוראה הוא בנשמתי". אבל אחרי עשור במקצוע חיפשה עבודה מכניסה יותר למשפחתה והחליטה ללמוד תכנות מחשבים בבית ספר בתל אביב.

מרצה/ "כשסיימתי את הלימודים הציע לי מנהל בית הספר להפוך למרצה ללימודי תכנות אצלם". שבע שנים הייתה מתרגלת ומרצה. "הרווחתי יפה, אבל כשנולד הבן הקטן מצאתי את עצמי המון שעות מחוץ לבית והחלטתי לפתוח בית ספר משלי לנשים חרדיות בקריית ספר". כך פתחה את בית הספר 'שריג מחשבים' בעיר מגוריה.

מים רבים/ עם הזמן בית הספר הלך והתפתח. רוט הביאה מרצים מומחים בתחום, שכרה מבנה ורכשה ציוד מתאים. אבל יום אחד, אחרי כחמש שנים, המבנה הוצף במים והשיטפון הותיר אחריו הרס וחורבן. "המים הגיעו עד לתקרה והכול הלך, המחשבים, הספרים, הריהוט. כל הכסף שהשקענו במקום ירד לטמיון, לא היה ביטוח. זה היה מראה קשה, אבל עם כל הצער שבדבר היה לי ברור שהקב"ה רוצה לשלוח אותי לדרך חדשה".

דרך חדשה/ מאותו יום נשאבה בהדרגה לעולם העיתונות. "התחלתי לכתוב פה ושם. אחר כך עבדתי ככתבת בעיתון 'בקהילה' ומשם עברתי לאתר 'בחדרי חרדים'. מי שנתן לי את ההזדמנות היה גיא כהן, מנכ"ל 'בחדרי חרדים', שאפשר לי להיות כתבת פוליטית של האתר".

כתבת פוליטית חרדית/ "תפקיד לא מובן מאליו בגוף תקשורת חרדי. בציבור שלנו התפקיד הזה מזוהה כגברי, אבל אני תמיד אהבתי את התחום. מכל תחומי העיתונות - הפוליטיקה הכי סקרנה אותי. זה חיידק שכנראה עוד בילדות נדבקתי בו מאבא שלי, שהיה תמיד מעורה בנעשה".

החצי השני/ לפני תריסר שנים נישאה בשנית לעיתונאי והסופר דוד רוטנברג. "יהודי גאון, רציני, שהעמיד דורות של עיתונאים. חי את עולם התקשורת בכל רמ"ח איבריו. אצלו אפשר למצוא מקצועיות ברמה גבוהה, אתיקה מקצועית, בלי התנצלות ובלי התנשאות על איש".

ליטאית וחב"דניק/ "הרב'ה שלי הוא הרב אהרן יהודה לייב שטיינמן זצ"ל, מגדולי הפוסקים של העולם החרדי־ליטאי, שנפטר לפני כשלוש שנים. הבית שלי מלא מקיר לקיר בתמונות שלו. הוא המודל בשבילי למידות טובות ולאהבת תורה. בנישואים השניים נישאתי לחב"דניק, אבל כל אחד מאיתנו מכבד את ההשקפה של האחר וב"ה אנחנו כבר 12 שנה יחד".

שומע/ כשבעלה היה בן 30 הוא לקה בווירוס נדיר, שבעקבותיו סבל מאובדן שמיעה הדרגתי שהולך ומחמיר. "כשהתחתנו ידעתי שזה מה שיהיה. התקשורת בינינו הייתה בקריאת שפתיים, בווטסאפ ובכתיבה". לפני שלוש שנים עבר ניתוח שתל וחזר לשמוע. "אחרי הניתוח הוא אמר פתאום 'אני שומע', אי אפשר לתאר את ההתרגשות". לאורך השנים בני הזוג שיתפו בפתיחות בסיפורם האישי ודיברו על האתגר המורכב ועל הניתוח. "מעולם לא הסתרנו דבר, ואני חושבת שזה מסר חשוב, שכולם מתמודדים ולא צריך להתבייש".

חרדים 10/ לפני שבע שנים הקימה עם בעלה את 'חרדים 10', אתר חדשות ואקטואליה למגזר החרדי, שם היא משמשת עד היום ככתבת הפוליטית. בעקבות עשייתם באתר ובכלל, היא ובעלה זכו לכינוי "הפאוור קאפל של האינטרנט החרדי".

האינטרנט החרדי/ "לילדים שלי אני אומרת לא להכניס אינטרנט הביתה. ובאמת, אם נגיע למציאות שבה אין בכלל חרדים שגולשים באינטרנט, וכולם רק לומדים תורה, אז כמובן לא תהיה הצדקה לקיום האתר שלנו. אבל במצב שיש היום, כשחרדים גולשים באינטרנט ונחשפים לכל מיני תכנים באתרים השונים - כמובן שעדיף שיגלשו באתר כמו שלנו. ואגב, גם חילונים נכנסים אלינו ולומדים על הנעשה במגזר. אני רואה בכך שליחות".

לשמוע את כולם/ "הייתי הכתבת החרדית הראשונה שראיינה את יאיר לפיד בשנת 2015 וחטפתי על כך ביקורת קשה. כיסחו אותי מבית: למה את נותנת במה למישהו שרודף את הציבור החרדי? ראיינתי גם את איווט ליברמן. אני מוכנה לשמוע מה יש לכל מרואיין לומר, וכשצריך לשאול שאלות נוקבות הן יישאלו".

עיתונאות עומק/ "אני שייכת לדור שבו ריאיון עם פוליטיקאי כולל מסמך ארוך, מלא רגש, ציניות ועומק, וכך גם טור או כתבת שטח. יש לי שיחות רבות עם פוליטיקאים, ואני כותבת טורי עומק שמגיעים ממקורות בכירים ביותר כי הם כבר יודעים שאפשר לבטוח בי. אני לעולם לא אחשוף את המקורות. אני מקפידה לשמור על אמינות".

עיתונאי קטן/ "איכשהו צמח לנו דור של עיתונאים - חלקם, לא כולם - שאוהב את האינסטנט. למה וידאו של פוליטיקאי שהתבלבל זוכה למאה אלף צפיות וטור עומק יזכה לעומתו רק לעשרת אלפים צפיות? לאן נגיע? אולי בימינו עיתונאי צריך להיות יותר חצוף ובוטה, אבל אני, מה לעשות, נוהגת אחרת".

החרדים והקורונה/ "זה היה יכול להיות יפה אם כל חרדי היה הופך לסמל ודוגמה לשמירת הנחיות מדוקדקת. כך הייתי מצפה מהחברה החרדית. זו ההלכה, לא רק החוק. חרדים אנחנו ועלינו לשמור. מאיתנו מצפים ליותר. המיינסטרים החרדי אכן שמר בהקפדה, אבל עוד ועוד קבוצות שוליים הצטרפו להפרת ההנחיות והוציאו את דיבת כולנו רעה, למרבה הצער".

דוברת המגזר/ בשנה האחרונה היא נכנסת ויוצאת מהאולפנים בניסיון להסביר ולהצדיק את התנהלות הציבור החרדי, והאתגר לא קל. "מצאתי את עצמי מוזמנת שוב ושוב לאולפנים, מנסה בגרון ניחר לומר 'אבל שומרים אנחנו', ושוב מוצאת את עצמי נדהמת מול תמונות חרדים שמפרים את ההנחיות. זו הייתה שנה עצובה. זה היה יכול להיות כל כך שונה. התגאיתי למצוא ביישוב כמו רכסים רוב של שומרים, שמחתי לשמוע את הרב גרשון אדלשטיין בפסקים ברורים אודות החיוב לשמור על ההנחיות, אבל התקשיתי כל כך להסביר למה יש עדיין קבוצות חרדיות שאינן שומרות".

אם זה לא היה המסלול/ "מורה, כמובן. נסיבות החיים הובילו אותי למקצוע העיתונות. אני מנסה ליצוק בו תוכן, נשמה ואתיקה, אבל בגדול, החלום שלי הוא לחזור לתפקיד שאיתו התחלתי את חיי - ההוראה".

ובמגרש הביתי:

בוקר טוב/ "אין שעות בעבודה שלי, לצערי. זה אומר שאני נגררת עד לשעות הקטנות של הלילה. מצד שני, הטלפונים מתחילים להשמיע קול כבר בשעות הבוקר המוקדמות. אין שינה רצופה. אתה כל הזמן עם חצי עין בהודעות בסלולרי. תמרון, זו מילת המפתח".

פלייליסט/ "על פול ווליום. מרדכי בן דוד, אברהם פריד, מקהלות ילדים ועוד".

השבת שלי/ "אין כמוה. 25 שעות נטולות טלפונים, ומה צריך יותר מזה. זמן לשבת עם הילדים בנחת, עם ההורים, עם בעלי, שביום חול הוא קולגה ובשבת לובש דמות אחרת".

דמות מופת/ הסבא, הרב שלום גלאי ז"ל, "תלמידו של החפץ חיים זצ"ל. איש שתקן בטבעו, אבל כשדיבר כל מילה הייתה אוצר בלום. שקדן בלימוד. התורה שלו לוותה במידות תרומיות. ככה אני רוצה את דור ההמשך שלי, מקווה שזכיתי".

מפחיד אותי/ "לראות בדור הצעיר של העיתונאים - לא כולם, לא מכלילה - כאלו שסבורים שלחיצה על הפלאפון ולכידת וידאו קצר מהווה מסמך עיתונאי רציני".

משאלה/ "שנהיה אהובים זה על זה".

כשאהיה גדולה/ "חולמת להקים בית ספר לבנות מתמודדות. לא אוהבת את המילה נושרות, היא פוצעת את הלב. תנו לי אלף בנות מולי, ואני מרגישה שאני יכולה לסחוף אותן אל על".

לתגובות: rivki@besheva.co.il