אלופים בטיוח

האלוף במילואים יצחק בריק לא הופתע מניסיונות ההשתקה שהערימה צמרת צה"ל על הדו"ח החמור שחיבר לפני שנתיים וחצי, שבו חשף שורה של ליקויים מערכתיים מדאיגים בכל שדרות הצבא.

אסף משניות , ז' באדר תשפ"א | עודכן: 10:55

אלופים בטיוח                 -ערוץ 7
"אף אחד בצה"ל לא מוודא שההוראות שיורדות למפקדים מיושמות". אלוף במיל' יצחק בריק
צילום: שלומי יוסף

כהונתו של הרמטכ"ל ה־21 של צה"ל, רא"ל (מיל') גדי איזנקוט, הייתה רצופה בסערות שרדפו זו את זו. הבולטת מכולן, ואף החמורה שבהן, הייתה הדו"ח האחרון שהגיש ביוני 2018 האלוף (מיל') יצחק בריק בתפקידו כנציב קבילות החיילים.

הדו"ח תיאר לפרטי פרטים את שלל הבעיות הארגוניות והאסטרטגיות שצה"ל סובל מהן, בעיות שהצבא הקפיד לאורך השנים לטאטא מתחת לשטיח. צה"ל עשה ככל יכולתו לקבור גם את הדו"ח הזה, ובמיוחד לוודא שהציבור לא ישמע עליו כלל, אך הוא נכשל במשימה. מול כל צמרת הצבא ניצב בריק עצמו, שהעמיד את כל יוקרתו על ממצאי הדו"ח ודאג להוציא לציבור טעימה ממנו.

בשביל צמרת הצבא מדובר היה בפתיחת תיבת פנדורה מסוכנת, ואחרי הפרסומים ניסו בכל דרך אפשרית לערער את אמינות הדו"ח ואת אמינותו של בריק עצמו. בהדלפות לתקשורת נאמר שהדו"ח חורג מסמכות, שלבריק לא היו כלים כדי לכתוב את מה שכתב, וכן שהאלוף במילואים שזכה בעיטור העוז על תפקודו בצליחת התעלה במלחמת יום כיפור סובל מפוסט טראומה מאותה פעולה, ולכן כתב דברים שבינם ובין המציאות אין הרבה במשותף.

שנתיים וחצי לאחר פרסום הדו"ח מעניק בריק ריאיון מיוחד ל'בשבע', ובו הוא מסביר מדוע לא הופתע ממתקפת הנגד של צה"ל על ממצאיו, משתף בשביעות רצונו מכך שהיום ברור לכל צמרת הצבא שהדו"ח מדויק לחלוטין, וכן נותן מבט נוסף, מטריד ביותר, על מצבו של צה"ל.

"קצינים התרגלו לא למלא פקודות"

הופתעת מעוצמות ההתנגדות שצה"ל השקיע בדו"ח שלך?

"אפילו לא לרגע. ידעתי בדיוק שזה מה שהולך לקרות. אלה אותם אלופים שבמשך שנים הובילו לכל הבעיות שהצבעתי עליהן. אם הם היו אומרים בפומבי שאני צודק, זה היה מפתיע. מה שהיה - היה נורא צפוי. התכוננתי לזה".

חששת שהאמירות מהמטכ"ל יצליחו לערער את המהימנות שלך?

"לא. כל מה שכתבתי מגובה במסמכים. מה שכתבתי זה למעשה סידור מחדש של שלושה דו"חות של מבקר המדינה ושלושה דו"חות של מבקר משרד הביטחון, שכתבו את אותו דבר. אלה דברים שראיתי בעיניים שלי ותיעדתי במשך שנים. מחברות על גבי מחברות של עדויות של חיילים בשטח. ידעתי שכל מילה בדו"ח הזה נכונה, וידעתי שאי אפשר לתת לזה להיקבר. אנחנו נמצאים במצב הכי קשה מבחינת יכולות הצבא שהיינו בו מאז קום המדינה. הגענו למצב הזה בגלל שקברנו את הנושא שוב ושוב. גם אני יצאתי עם זה החוצה רק אחרי שראיתי שאף אחד לא עושה עם זה משהו. רק אז הבנתי שבלי לטלטל את המערכת ולהוציא את המחדלים האלה החוצה, צה"ל לא יתנדב לתקן את הליקויים האלה, שבלעדיהם אין לנו שום סיכוי להתמודד עם האתגרים הביטחוניים שלנו".

המחדלים, לפי בריק, חמורים הרבה יותר ממה שאפשר לתאר. הם חולשים על שני תחומים מרכזיים בכל ארגון: תרבות ארגונית ותפיסה אסטרטגית. "אלה שני צירים בעייתיים שהתפתחו במקביל, אבל השילוב שלהם מותיר אותנו בפני שוקת שבורה", הוא אומר.

השומע מהצד עלול לחשוב שבריק עושה דרמטיזציה של המצב. אבל כל מה שייאמר בשורות הבאות מבוסס על עשרות שעות של שיחות, תיעודים וביקורים שביצע באופן אישי בכל בסיס אפשרי בצה"ל.

"צבא היבשה שלנו פשוט לא מנוהל", הוא קובע. "אין שום סנכרון בין החלקים השונים של זרוע היבשה. בזרוע האוויר ובזרוע הים יש אלוף שעומד בראש הזרוע וממנו יורדות ההנחיות בצורה מסודרת למטה. יש לו את הסמכות על כל הזרוע. יש לו מטה, יש דיונים, יש הנחיות והכול יורד למטה כמו שצריך. כל זה לא קורה בצבא היבשה, שהוא הגוף העיקרי שמרכיב את צה"ל".

מי היה אמור להיות הגורם שימלא את התפקיד הזה?

"מפקד זרוע היבשה (מז"י) נתפס בטעות כמי שעומד בראש הזרוע, אבל זה לא נכון. במציאות הוא לא המפקד של אלופי השדה. הוא לא אחראי על הפעלת הכוח, כמו בחילות האוויר והים, אלא רק על בניין הכוח, שזה תוכניות האימונים, ההכשרות והתרגילים. מי שכן אמור לעשות את זה הוא הרמטכ"ל עצמו, והוא לא יכול לעשות את זה פשוט כי אין לו זמן. הוא גם המפקד של כל האלופים, גם המפקד הישיר של זרוע היבשה וגם המפקד שנמצא מעל אלופי האוויר והים. אין דבר כזה בשום צבא אחר בעולם. מכיוון שאין לו את הזמן לזה, מי שאמור לעשות את זה בפועל הוא סגן הרמטכ"ל. אבל גם בזה יש בעיה, כי הוא מגיע לשנתיים בלבד, שבהן הוא אמור לעבור הכשרה במישור האסטרטגי בשביל להיות הרמטכ"ל הבא. בשורה התחתונה, לצבא היבשה אין מי שמנהל אותו בפועל".

זה נשמע כמו משהו מאוד ביורוקרטי ולא כל כך קריטי. יש לזה השלכות מעשיות שפוגעות בצבא?

"בוודאי. זה שורש הבעיה שממנו נולדו כל המחדלים של תרבות ארגונית רקובה בצה"ל. אני אתן לך את הדוגמה הכי בסיסית. מי שאחראי על האימונים בצבא הוא מז"י, אבל הוא לא מתקשר עם הפיקודים, כך שהוא לא בונה תוכנית אימונים שמתאימה לצרכים שלהם. בחלק מהמקרים האלופים בכלל לא מדברים זה עם זה. רוב מוחלט של האימונים שמפעיל מז"י נבנו כדי להתמודד בשדה הקרב של עזה, אבל זה לא מה שפיקוד צפון צריך. הוא צריך להתאמן על שדה הקרב של לבנון וסוריה, כלומר מתאר הררי, וזה כמעט לא קיים. בשורה התחתונה החיילים לא מתאמנים על זירות הקרב הנכונות".

מחדל שגבה קורבנות בנפש

חוסר הניהול של צבא היבשה הוליד שורה של בעיות נוספות, חמורות לא פחות. בולט מעל כולם נמצא תחום הבקרה והמעקב בצה"ל. על פניו, מדובר בנושא אפרורי למדי. בפועל, הוא מציל חיים.

"אף אחד בצה"ל לא מוודא שההוראות שיורדות נקלטו ויושמו. לפני שמונה שנים הגיע מבקר לצבא. תפקיד חדש שהומצא מאפס, נוסף על מבקר המדינה ומבקר משרד הביטחון. למבקר הצבא לא היה מטה, אז לקחו את כל מי שהיה בתחום בקרה ומעקב, אלה שאמורים לפקח האם ההנחיות והפקודות יורדות לשטח ואיך הן מתבצעות, והעבירו אותם אליו. התוצאה היא שאף אחד לא מוודא מה קורה לפקודות שהפיקוד הבכיר נותן. במקביל לכך, החלה תופעה הצפת פקודות. כל מפקד החליט שזה יהיה מאוד חכם לשלוח בתפוצה רחבה את ההנחיות והפקודות שלו, במקום להוריד אותן בשרשרת הפיקוד בצורה מסודרת. המחשבה הייתה שככה יחסכו את המתווך, והפקודות של הקצינים הבכירים ייקלטו טוב יותר. בפועל קרה הפוך. כל קצין בצה"ל מקבל ביום אחד עשרות מיילים שהוא לא יודע מה לעשות איתם ועם זה הוא צריך להתמודד. בעקבות ההתנהלות הזאת מפקדים פשוט הפסיקו למלא את ההוראות שנותנים להם. הם יודעים שגם ככה אף אחד לא מפקד עליהם ואיש אינו בודק מה הם כן עשו ומה הם לא עשו, והם גם ככה כורעים תחת העומס ולא יכולים לטפל בכל דבר שמונחת עליהם. נוצרה התנהלות שמפקדים בכלל לא קוראים את הפקודות שמועברות אליהם, וכפועל יוצא הם לא ממלאים אותן. קצינים התרגלו לא למלא פקודות".

את התוצאה של הכשל הזה גילה הציבור בירי של טיל הקורנט על אוטובוס סמוך לרצועת עזה בנובמבר 2018. "כשבדקו איך אירוע כזה יכול להתרחש גילו שאלוף הפיקוד דווקא נתן פקודות מאוד ברורות כדי שזה לא יקרה. אלא שהוא נתן את ההנחיה הזאת באותם מיילים שהמפקדים התרגלו לא לקרוא, וכך יצא שחלק מהמפקדים קיבלו את ההנחיה ולא יישמו אותה, וחלק בכלל לא קיבלו אותה. האלוף הוריד פקודה, הוא בטוח שכולם מקבלים אותה וכולם מבצעים אותה, ובפועל כלום לא מיושם. זה עולה בחיים של חיילים".

את שני המחדלים האלה אפשר היה לתקן, סובר בריק, אלא שהדבר הפך לבלתי אפשרי בעקבות מה שהוא מגדיר תרבות שקר של טיוח והתעלמות מבעיות, וטאטוא מחדלים מתחת לשטיח. התרבות הזאת, הוא מסביר, קיימת בכל דרגות הפיקוד בצה"ל.

"הציבור נחשף לקצה הקרחון של התופעה בניסיונות לערער את אמינות הדו"ח שלי, אבל אין לו מושג כמה זה עמוק. כל מה שסיפרתי לך מופיע בדו"חות של מבקר המדינה, מבקר משרד הביטחון ומבקר הצבא. אלא שהקצינים הבכירים העדיפו פשוט להתעלם מכל מה שכתוב שם. הם בכלל לא קראו את הדו"חות. במהלך התפקיד שלי, אמר לי אחד האלופים שאם היו לו עוד כמה דקות ביום, אולי הוא היה זורק מבט בדו"חות. שתבין, לא מדובר בדו"חות על ליקויים מינוריים. מדובר במסמכים שמתארים לפרטי פרטים קריסה של מערכים התקפיים שלמים. מערך השריון שלא מוכן למלחמה, כפי שפורסם לפני כמה חודשים, הוא רק אחד מהם".

איפה מי שאמור לפקח על הצבא? איפה ועדת החוץ והביטחון?

"ועדת החוץ והביטחון הפכה בשנים האחרונות להיות מעין לוביסטית של צה"ל. זה אגב לא מאוד מפתיע, חלק גדול ממי שיושבים בה הם קצינים בכירים לשעבר, אלה שהולידו את הבעיות הללו. נראה לך שהם יציפו בעיה שאחר כך יבואו אליהם בטענות ויגידו 'למה לא טיפלתם בזה כשאתם הייתם בצבא?' - ברור שלא. במקרים שהיא כן מקבלת את התמונה המדאיגה, היא בעיקר דנה באיך למנוע מהציבור לדעת עד כמה המצב חמור. קח את סוגיית גניבות הנשקים. בשנת 2018 התרחשו באחד מבסיסי הדרום יותר מ־50 אירועי גניבת נשק. הנושא הזה הגיע לדיון בוועדה, אבל אף אחד כמעט לא שמע עליו בחוץ. ככה זה מתנהל. הבעיה היא שברוב המקרים הוועדה מקבלת תמונה שאין שום בעיה והכול נהדר בצה"ל".

אתה בעצם אומר שצה"ל מציג לוועדה מצג שווא.

"כמעט בכל נושא. היא מקבלת תמונת מצב שלא קיימת, מצגות שמי שמציג אותן יודע שהן שקר מוחלט. היא מקבלת משחקים עם הנתונים, הטעיות מכוונות, ומעלימים ממנה מידע באופן קבוע. כשאני הצגתי לוועדה את המחדלים, קיבלתי שיחת טלפון מעוזר שר הביטחון באותם ימים, שכעס עליי למה אני מוציא לפני הוועדה את כל הכביסה המלוכלכת של צה"ל. הוא אמר שמדובר בחבורת פוליטיקאים שרק ייקחו סיפורים כאלה ויעשו מהם כותרות וקמפיין ולא יבואו לעזרת הצבא. זאת הגישה שקיימת בצה"ל, וגם במשרד הביטחון ברוב המקרים".

האלוף משקר לפני הוועדה

מדיניות השקר של צה"ל כלפי הגופים שאמורים לפקח עליו נחשפה בחלקה בפרשת גיוס החרדים. כזכור, תמונת המצב שצה"ל הציג לוועדת החוץ והביטחון ולקבינט הייתה שפרויקט גיוס החרדים מצליח, או לכל הפחות לא נכשל כמו שקורה בפועל. אלא שחשיפתה של כרמלה מנשה הראתה שהנתונים שהוצגו לנבחרי הציבור, וכן הוצגו לציבור עצמו על ידי דובר צה"ל, זויפו באופן משמעותי. לפני כשנה חשפנו ב'בשבע' כיצד הליך זיוף הנתונים התבצע בפועל.

"בצה"ל יש מדיניות שלא מכבסים את הכביסה המלוכלכת בחוץ. המחשבה היא שאם הציבור יידע על התקלות הוא יאבד אמון בצבא, ואם האויב יידע עליהן הוא יאבד את ההרתעה. אלה כמובן שטויות. אין היום הרתעה מול האויב, וזה למרות שהכביסה המלוכלכת לא יוצאת החוצה. ואמון הציבור בצה"ל יורד למרות ההסתרה".

אתה ראית בעיניים שלך, בישיבות הוועדה, זיופי נתונים?

"כן. במשך עשר שנים, פעם אחר פעם. אתן לך דוגמה אחת מתוך אינספור. באחת הישיבות, כשהגעתי להציג את הבעיה בימ"חים (יחידת מחסני החירום), צה"ל שלח אלוף כדי להציג את עמדתו, לאחר שהוועדה דרשה תשובות. אותו אלוף הגיע לוועדה ואמר ששום דבר ממה שנאמר בדו"ח לא נכון. הוא הביא מצגות שהראו תמונת מצב אחרת לחלוטין. שאין מחסור בכוח אדם, והמחסנים מוכנים למלחמה. העניין הוא שאותו אלוף, שבועיים קודם לכן, ישב אצלי ובכה על מצב הימ"חים. התחלתי לקרוא לוועדה את מה שהוא אמר לי מתוך המחברת. הוא התחיל להחוויר וראית על הפנים שלו שהוא מתפלל שלא אגיד שהוא זה שאמר לי את הדברים. שאלתי אותו איך בדיוק הוא יודע שזה המצב, והתשובה שלו הייתה שהוא עשה עם הנגדים שיחות חתך ושם הוא ראה את המצב. הבעיה היא שאותם נגדים אמרו לי שהם מעולם לא ראו את אותו אלוף, שהוא אחראי על הנושא, ובטח שלא דיברו איתו. חברי הוועדה ישבו מבולבלים. הם לא הבינו איך אנחנו מציגים תמונת מצב הפוכה לחלוטין. הצעתי להם לעשות את מה שאני עשיתי, לצאת לשטח ולראות בעיניים מה המצב. הם קיבלו את ההצעה והלכו לימ"חים ברמת הגולן".

את מה שראו חברי ועדת המשנה למוכנות וביטחון שוטף הם העלו על הכתב בדו"ח סיכום של הסיור. הם פתחו אותו במילים הבאות: "במהלך הסיור נחרדנו לראות באילו תנאים קשים מנשוא משרתים החיילים הנמצאים בימ"חים". במסמך חברי הוועדה גם מצטטים כמה מ־20 הנגדים שפגשו בימ"חים ברמת הגולן. "משפטים כמו 'בני עומד להתגייס ואני עושה הכול כדי שלא יתפתה להגיע לימ"חים' מעידים כאלף עדים על תסכולם מהמצב", כתבו חברי הוועדה. בין הבעיות הקשות שהם מתארים ישנם מחסור חמור בכוח אדם, שבו ניגע בהמשך, חיסכון בכסף שיוצר מחסור במשאבי עבודה בסיסיים, שכר נמוך עד כדי כך שחלק מהעובדים נזקקים להשלמת הכנסה, וכמובן - קושי בלהחתים לקבע חיילים על סף שחרור. במסמך מעבירים החברים ביקורת מרומזת על צה"ל, בכך שהוא מציג להם תמונת מצב שאינה קיימת.

צבא האופוריה של השלום

תרבות השקר שעליה מדבר בריק חלחלה עמוק לאורך כל שדרת הפיקוד הצה"לית. לדבריו נוצר קשר של שתיקה שבו קצינים מפחדים להתלונן מחשש שייתפסו כבכיינים ויראו להם את הדרך החוצה. את המחדל הזה הוא זוקף, בין היתר, לתוכנית הרב־שנתית (תר"ש) גדעון, שאותה הוא מגדיר כאסון שעבר הצבא.

"בתר"ש קוצץ כוח האדם של צה"ל בצורה קיצונית ומאוד לא חכמה. פיטרו 5,000 נגדים וקצינים, ובמקביל גם קיצרו את השירות בארבעה חודשים. והחלק החמור הוא שהקיצוץ לא נעשה בצורה מושכלת אלא בצורה רוחבית. התוצאה הייתה הרסנית. למפקדים שכן נותרו לא נשאר כוח אדם לבצע את המשימות. היום למפקדים בשטח אין מספיק חיילים כדי לבצע את הפעילות המבצעית שמוטלת עליהם. סיפרו לי קצינים צעירים עם דמעות בעיניים שכשהם התלוננו על כך למ"פ שלהם, קיבלו תשובה שאין מה לעשות והם צריכים להתמודד עם המצב. בפעם השנייה שהם ניגשו להתלונן שהכוחות שלהם קורסים, המ"פים אמרו להם שהם בכיינים שלא יכולים להתמודד עם המציאות ושהם צריכים לעזוב את הצבא. עכשיו, המ"פים לא עושים את זה מרוע, הם עוברים אותו דבר מהמפקדים שמעליהם, ואלה עוברים את אותו דבר מאלה שמעליהם עד לצמרת. בימ"חים הם מצאו פתרון אחר. הם יודעים שאף אחד לא מפקח על מה שהם עושים, אז הם רושמים בדו"חות שהם עשו דברים שלא באמת נעשו. יש אזורים שלמים במחסנים שלא נגעו בהם שנים, והם נחוצים ביותר בשעת מלחמה".

וכשהמפקדים הבכירים מגיעים לסיורים ביחידות השונות הם לא רואים שאין הרבה קשר בין מה שכתוב בדו"חות ובין המציאות?

"אתה יוצא מנקודת הנחה שגויה. הפיקוד הבכיר לא ביקר בימ"חים שנים. אין לו מושג מה קורה שם. בכלל, פיקוד כמעט לא נמצא בשטח. הם לא משתתפים בתרגילים. הם לא רואים איזו מחלקה עושה מה שצריך ובאיזו יש פערים. גם לא מתגמלים את מי שעובד כמו שצריך. הקצינים הצעירים לא מקבלים בכלל חניכה מהקצינים שמעליהם. הם לא יודעים מה צריך לעשות, וכשהם מבקשים מהקצינים היותר בכירים שילמדו אותם את העבודה, מתעלמים מהם במקרה הטוב וצוחקים עליהם במקרה הפחות טוב".

לצד מחדלי התרבות הארגונית, שלפי בריק הרמטכ"ל כוכבי פועל לשנות, ניצבים מחדלי תפיסות הביטחון והאסטרטגיות הצבאיות. המחדלים אלה, הוא טוען, גרמו למדינת ישראל לבנות צבא שאינו מותאם לאיומים שמכוונים כלפיה.

"לפני כמה שנים ישב ראש הממשלה עם כמה יועצים וקבע תפיסת ביטחון משל עצמו לפיה האיום היחיד כמעט על ישראל הוא האיום האיראני. הצוות הזה התעלם לחלוטין מהאיום הקיומי שיש על ישראל בדמות עשרות אלפי הטילים שיש אצל חיזבאללה וגורמי טרור נוספים שמקיפים אותנו. התוכנית הזאת בכלל לא הגיעה לדיון בקבינט, לא שאלו את הצבא מה דעתו עליה והתעלמו לחלוטין מהמלצותיו".

תפיסת ביטחון לקויה, מסביר בריק, מלווה את ישראל כבר שנים ארוכות. הוא עצמו מדבר רק על התקופה שהיה בתפקיד, החל מגבי אשכנזי כרמטכ"ל ועד לאיזנקוט. "אשכנזי קיבל את הרמטכ"לות אחרי לבנון השנייה. כשהוא מקבל את התפקיד, התפיסה הביטחונית ששולטת בצמרת היא שהמלחמות הגדולות נגמרו. הצבא המצרי והצבא הירדני בשלום, הסורי בכלל לא רלוונטי, ובפועל נותרנו עם שתי מיליציות בעייתיות בדמות חיזבאללה בלבנון וחמאס והג'יהאד בעזה. בשבילן לא צריך להחזיק צבא גדול כל כך. ברגע ההוא מתחילה מדיניות צמצום הכוח למסגרת שמספיקה לתקיפה של שתי המיליציות הללו במקביל יחד עם סיוע אווירי. זה אגב היה חידוש יחסי, כי אחרי מלחמת לבנון השנייה נפלה סוף סוף ההבנה שאי אפשר להסיר את איום הטילים מישראל רק דרך האוויר. במלחמת לבנון השנייה הם ירו עלינו עד היום האחרון של המלחמה, למרות כל התקיפות האוויריות. אבל הייתה בעיה קשה בתוכנית הזאת. היא התייחסה לחיזבאללה וחמאס לפי גודלם בשנת 2007, ולא לקחה בחשבון שהם עשויים להפוך ממיליציות לצבאות לכל דבר ועניין. במקום לבנות צבא לעשרות שנים, בנו צבא לכאן ועכשיו".

והשינויים האלה התרחשו מוקדם בהרבה. כבר במבצע עופרת יצוקה התברר שלצה"ל יש בעיה להתמודד מול הכוח הצבאי שנבנה בעזה, וזאת הייתה רק הסנונית הראשונה. מלחמת האזרחים הסורית הפכה את חיזבאללה לצבא עם כוחות קומנדו מאומנים היטב. מאגרי הטילים של הארגון הפכו לבלתי נתפסים. בידי חיזבאללה יש 150 אלף טילים, לפחות כמה מאות מהם מדויקים מאוד. חמאס עבר תהליכים דומים.

"כל התרחישים הכי חמורים התרחשו. פתאום גם הסורים חזרו, והם בונים את הצבא שלהם מחדש בעזרת רוסיה. בנוסף לכך, לא לקחו בחשבון מה יקרה באינתיפאדה שלישית שתכלול מאות חיילי תנזים עם רובים ומטענים. בשביל לעצור את הפיגועים באינתיפאדה השנייה היינו צריכים לרכז את רוב הכוח הסדיר של הצבא ביו"ש. איך תעשה את זה שוב כשקיצצת את צבא היבשה עד אינסוף? תרחיש האיום הסביר היום הוא התמודדות בארבע זירות. צה"ל, בגלל המודל של אשכנזי, לא יכול להתמודד עם תקיפה אפילו בשתיים".

בני גנץ, שהגיע אחרי אשכנזי, החליט להמשיך בקיצוץ השריון, והוריד עוד מאות טנקים מהסד"כ של החיל. כל זה בזמן שמבקר הצבא התריע בדיון במטכ"ל שאם התוכנית הזאת תתבצע צה"ל לא יוכל להגן על גבולות המדינה בעת הצורך. האלופים באותה ישיבה התנגדו למהלך וכינו אותו צעד אובדני. אבל גנץ התעלם מהם והמשיך במדיניות שהוביל קודמו. אצל איזנקוט כל התהליכים עלו מדרגה, הודות לתר"ש גדעון.

"גדי איזנקוט החליט ללכת על תר"ש אחרי ששנים לא הייתה תוכנית כזאת. הוא קיים ישיבה עם משרד האוצר והצליח להגיע לעסקה שיינתן תקציב קבוע לצה"ל לצורך התר"ש, אבל צה"ל ישלם עליו בדמות קיצוץ של אלפי אנשי קבע וקיצור שירות החובה בשתי פעימות, הראשונה של ארבעה חודשים והשנייה של חודשיים נוספים, שנכנסה לתוקף לפני שבועות אחדים, למרות התנגדות נחרצת של הצבא", אומר בריק.

15 מיליארד שקלים נזרקו לפח

תר"ש גדעון התבססה על ארבעה יעדים: צבא טכנולוגי, כוח אדם איכותי, צבא מאומן ומקצועי וצבא קטן. אלא ששלושת היעדים הראשונים לא היו יכולים להתממש, בעקבות הקשיים שיצר היעד הרביעי. התחום הבולט מכולם בחוסר היכולת להתקדם הוא דווקא גאוות צה"ל בשנים האחרונות - התחום הטכנולוגי.

"השקיעו בשנים האחרונות מיליארדים במערכות טכנולוגיות חדשות שונות. הדוגמה הכי בולטת היא מערכת 'הצייד'. זאת מערכת מבריקה בכל קנה מידה. היא מסנכרנת בין המטרות שרואים בטנק ובין מה שרואה המ"פ ומה שרואה המג"ד וכן הלאה עד לרמטכ"ל. זאת פריצת דרך של ממש בבקרה וניהול שדה קרב. השקיעו במערכת הזאת 15 מיליארד שקל. אלא שקיצוץ כוח האדם גרם לכך שאין מי שילמד את הכוחות באימונים איך משתמשים בה. לקחו 15 מיליארד שקל, וזרקו אותם לפח בעזרת קיצוץ כוח האדם. טנקיסטים שמגיעים לאימונים לא מתאמנים בכלל על המערכת הזאת. זאת מערכת שנמצאת בכל טנק, ואף אחד לא יודע איך להפעיל אותה ומה עושים איתה", מתאר בריק.

החלמאות שבריק מתאר אינה מסתכמת במערכת הצייד, אלא בעוד אמצעים טכנולוגיים שצה"ל רכש בשנים האחרונות. אחד מהם הוא מערך כוונות מתקדם שנועד להתקנה על כל רובי הסער. צה"ל השקיע כ־400 מיליון שקלים בכוונות הללו, אך לא דאג לקנות מתאם שבעזרתו ניתן יהיה להלביש את הכוונות על הרובים. מי שאמורים היו לדאוג לכך פוטרו במסגרת תר"ש גדעון, אך לא מינו להם מחליפים ואיש אינו דואג לכך שמישהו אחר יבצע את ההשלמות הללו.

בעיות בניין הכוח מתגמדות כשמגלים שישראל התעלמה במודע מאחד האיומים הגדולים בתולדותיה: איום הטילים של חיזבאללה. "ישראל ניצבת מול איום קיומי. 150 אלף טילים מחיזבאללה, מאות מהם מדויקים. מה שלא מדויק יכול להכיל עשרות קילוגרמים של חומרי נפץ, ולפי מה שאנחנו יודעים על הטווח, זה מגיע לכל נקודה בארץ. מה שראינו בלבנון השנייה הוא כאין וכאפס לעומת מה שנחווה במערכה הבאה", אומר בריק.

מה המשמעות של מאגרי הטילים הללו?

"נורא פשוט. גם אם כל מה שיש לחיזבאללה זה כמה מאות טילים מדויקים, זה מספיק בשביל להחשיך את המדינה להרבה מאוד שנים. מספיקים לך שלושה או ארבעה טילים מדויקים על כל תחנת כוח - וישראל לא יכולה לייצר חשמל. לא מדובר פה בחוט שנשרף שאפשר להחליף, מדובר פה על תחנות כוח שצריך להקים מחדש. אותו דבר לגבי המים. ואם ישראל תחליט שאת אמצעי המיגון שלה, כמו כיפת ברזל, שרביט קסמים והמערכות האחרות, היא ממקדת על הנקודות האסטרטגיות דוגמת תחנות הכוח ומצבורי הגז, היא תישאר חשופה בעורף. ישראל נמצאת היום במצב שבו היא צריכה להחליט על מה היא מגינה, על האזרחים או על הנקודות האסטרטגיות. וגם אז היא תוכל להגן רק לזמן מוגבל. הרי התרחיש שעליו מדברים במערכת הביטחון הוא 3,000 טילים ביממה".

איך ישראל אפשרה לעצמה להגיע למצב כזה?

"התפיסה הייתה שרק איום הגרעין האיראני חשוב, והזניחו את כל השאר. גם כשעסקו בניסיונות לתת מענה לפרויקט דיוק הטילים, עשו את בצורה של פלסטר טקטי ולא תוכנית אסטרטגית לשינוי המצב. כל המערכה שבין המלחמות, גולת הכותרת של איזנקוט, לא פתרה דבר. נראה שבצה"ל מתגאים בכך שפוגעים במפעלי דיוק טילים בסוריה, בלי שהשקיעו מחשבה מה יקרה אם במקום לדייק את הטילים בסוריה ידייקו אותם בלבנון. זה בדיוק מה שקרה, וישראל לא הייתה ערוכה לזה. בלבנון ישראל לא מעזה לתקוף, בגלל מצבור הטילים העצום של חיזבאללה. אז המענה הטקטי שכל כך התגאינו בו לא פתר כלום. וככה הגענו למצב שברגע שהבנו שמדובר באיום קיומי, לא נותר לנו מענה. זה קרה רק כשראו את המתקפה על מכליות הנפט הסעודיות. אז נפל האסימון שיש בזירה נשק משנה מצב והוא בצד של אויבינו".

הייתה תוכנית אסטרטגית על השולחן?

"כן, היא אפילו אושרה על ידי שר הביטחון".

ומה עלה בגורלה?

"מסמסו אותה בשביל לקנות עוד מטוסי F-35".

רפול שינה את התוכניות

בריק מודאג. זה ניכר בכל משפט שיוצא מפיו. הוא מתאר מצב של צבא שמתנהל בכוח האינרציה, ולא כזה שמתוכנן למופת. הוא חווה על בשרו מה קורה כשהמערכת לא מתפקדת. זה מה שעבר במלחמת יום כיפור, כמ"פ במילואים בקרבות השריון בסיני, כולל בצליחת התעלה, שם נותר אחד מהבודדים שעוד יכלו לתפקד, והוא קיבל על פעילותו את עיטור העוז. לא פחות משבעה טנקים החליפו הוא והתותחן שלו בקרב הבלימה הקשה. בריק גם נפצע פעמיים במהלך הקרבות ההם. זה לא הניסיון הראשון שלו בשיקום מערכות צבאיות, שכן לאחר המלחמה הוא הפך למפקד הגדוד, שחלקים נרחבים ממנו נפלו במלחמה, ושיקם אותו במשך ארבע שנים. ב־1980 הרמטכ"ל רפאל איתן, רפול, החזיר אותו לצבא, אחרי מסע שכנועים נרחב, לשנתיים כמח"ט חטיבת מילואים. התוכניות הללו השתנו משמעותית כשפרצה מלחמת לבנון הראשונה. הוא עלה עם החטיבה שלו לרמת הגולן ופעל שם בימי הלחימה. לאחר שהסתיימה, רפול לחץ עליו שוב שלא להשתחרר. "במקום שנתיים, נשארתי 20 שנה", הוא אומר בחיוך.

שונה מאוד ממה שתכננת.

"לחלוטין. כשהשתחררתי בגיל 22 שלחו אותי מהקיבוץ ללמוד הנדסת תעשייה וניהול בטכניון. הייתי כבר מנהל המשק של הקיבוץ כשפרצה מלחמת יום כיפור. כשרפול החזיר אותי לצבא כבר הייתה לי משפחה ותפקיד מרכזי בקיבוץ. הייתי במסלול חיים אחר לגמרי".

עד כמה המצב כיום מזכיר בעיניך את הימים שבין מלחמת ששת הימים ליום כיפור?

"המצב אפילו חמור יותר. במלחמת יום כיפור האיום הקיומי היה פחות חמור מעכשיו. ההזנחה שצה"ל עבר והתפיסות האסטרטגיות השגויות שלו הובילו אותנו למצב שאנחנו צריכים להתפלל שהאויבים שלנו לא יחליטו לפתוח במלחמה. אחרת נהיה במצב קשה מאוד".

מדובר צה"ל נמסר בתגובה לטענות שעלו בכתבה: "הטענות באשר להצגת נתונים כוזבים במהלך הדיונים על כשירות הימ"חים משוללות כל יסוד. ככלל, צה"ל פיתח מערכת לניטור ובקרה של כשירות הימ"חים אשר מוצגת מדי חודש בפני המטה הכללי. צה"ל מקפיד להציג נתונים מהימנים ככלל בכל מפגש עם גורמים חיצוניים, ובפרט בפני ועדת חוץ וביטחון. כמו כן, צה"ל מציג באופן תדיר ויזום את סטטוס תוכנית העבודה השנתית, כפי שעשה גם במהלך תר"ש גדעון, ונענה לכל הזמנה להציג פרטים בכל נושא בפני הוועדה.

"תוכנית ההסבה לצי"ד 750 ביחידות הסדירות בצה״ל החלה לפני למעלה משנה. החל משנת 2004, מערכת הצי"ד היא המערכת המבצעית בזרוע היבשה אשר מתורגלת בכל תרגיל בדגש על חיל השריון, בו המערכת היא חלק ממערכת הירי.

"בצה"ל מתקיימים בכל העת אימונים בסדיר ובמילואים במתווה צפוני ודרומי, במגוון מתקני האימונים של זרוע היבשה. השנה, למרות הקורונה, הייתה שנה עצימה באימונים בצה"ל בדגש למתחם אורבני בצפון".

בצה"ל מסבירים עוד כי בזרוע היבשה ישנה כשירות מבדלת, בכל חתכי הכשירות לכל יחידה בהתאם למשימה שלה. ישנן ארבע קטגוריות שלפיהן מתחלקות חטיבות המילואים: רב־זירתיות, זירתיות, יחידות חזית ואוגדת הגנה. לכל אחת מהקטגוריות תוכנית שונה לכשירות, ובהתאם לכך מודל כשירות שונה שמותאם למתווה שלה. כמו בכלל הצבא, לכל יחידה יש ייעוד, ובהתאם למשימה נקבע הקריטריון לכשירות, אומרים בצה"ל.