לחצו כאן כדי לסייע לפעילות של עזר מציון ולקחת חלק בהגרלה הגדולה
כבר יותר משנה שאיתן (שם בדוי) מטופל במחלקת האונקולוגית במרכז הרפואי איכילוב־דנה לילדים בתל אביב. עם תחילת הקורונה הודיעו לו שהטיפול אינו משפיע והוא יצטרך לעבור ניתוח לכריתת רגל. היות שהוא היה לאחר סדרת טיפולים ארוכה ומתישה, הוא היה בטוח שהצרה הגדולה כבר מאחוריו והבשורה נפלה עליו כרעם ביום בהיר. מטבע הדברים איתן ומשפחתו התקשו לעכל את העדכון המטלטל.
מי שעמד לצד איתן ומשפחתו וליווה אותם ברגעים הקשים הללו הוא מאיר אודסר, שמופקד על ליווי החולים במחלקה האונקולוגית מטעם מחלקת הרווחה של 'עזר מציון'. "בגלל הקורונה, כשאיתן נאלץ לעבור את הניתוח לכריתת הרגל אסור היה לאף אחד לבקר אותו", הוא מספר. "באופן חריג אישרו לי ללוות אותו. גם לאחר הניתוח, במשך כל תהליך השיקום עם פרוטזה, המשכתי ללוות אותו. זה אומר לסייע לו בפיזיותרפיה, להעביר איתו את הזמן ולהרים לו את מצב הרוח".
במהלך השיחות הארוכות הללו שיתף איתן את מאיר בחלום שלו: לצאת החוצה לטייל, להגיע לנחל ולשבת בתוך המים. "עוד לפני כן, אחרי חודשיים וחצי שלא יצא מבית החולים, הוצאנו אותו למצנחי רחיפה מעל הים – אחת האטרקציות הבודדות שהתירו עקב מגבלות הקורונה, בגלל שהיא באוויר הפתוח ובלי אנשים נוספים. באופן כללי לאיתן היו חלומות פשוטים וצנועים. ברגע שהתאפשר, בין הסגרים, לקחתי אותו לטיול של יומיים בצפון כולל לינה בצימר, טבילה בכנרת וקפיצה למעיין עם גיטרות, פק"ל קפה ושירים. בדיוק כמו שהוא חלם. הוא חזר מהטיול עם חוויות עצומות ואמר לי שהטיול הזה היה האור בקצה המנהרה של התקופה הקשה שהוא עובר וזה היה ממש כמו אוויר לנשימה בשבילו. מאז הוא עבר שני ניתוחים נוספים וללא ספק זה נתן לו כוחות להמשך".
שף שמגשים חלום
כבר 11 שנה שמאיר אודסר לוקח חלק בפעילות של 'עזר מציון', תחילה עשה זאת כמתנדב ובחמש השנים האחרונות הצטרף לעבודה במחלקת הרווחה. תומכי ותומכות רווחה של 'עזר מציון' הם אלו שנמצאים כל היום בתוך המחלקות האונקולוגיות בבתי החולים בארץ ומלווים את המשפחות מקרוב. הליווי מתחיל משעת קבלת הבשורה על בן המשפחה שחלה ועד לסיום הטיפולים, ולפעמים אפילו אחרי כן. "אנחנו עוזרים להם בכל מה שהם צריכים מעבר לתחום הרפואי", מדגיש אודסר. "אם זה תמיכה בבית, ימי כיף לילדים, חונכויות לשאר האחים ועוד. בכל דבר ועניין אנחנו מלווים אותם. במהלך הזמן נוצר קשר מאוד הדוק עם המשפחה, עד כדי כך שפעם אחת אפילו ליוויתי חולה לסדרת טיפולים בארצות הברית".
איילת אלוש היא תומכת רווחה מטעם 'עזר מציון' במחלקת אונקולוגיה ילדים במרכז הרפואי שיבא בתל השומר. כבר כמעט שלוש שנים שהיא מלווה ילדים חולי סרטן ובני משפחותיהם. "ביומיום אני מגיעה למחלקה האונקולוגית בבית החולים, עוברת בין כל החדרים ובודקת מה כל משפחה צריכה. אם זה עזרה בבית, משחקים, עזרה כלכלית, עזרה נפשית. מדי פעם אני מקיימת שיחות אישיות עם ההורים ועם הילדים החולים. לפעמים יש בקשות מיוחדות, כמו למשל ילדה שזקוקה לפאה, אז אני יוצרת קשר עם הפאנית שלנו ועוזרת לה להתאים פאה. אני שואלת כל ילד מה יעשה לו טוב, כך שהרבה פעמים אני מגייסת מתנות או משחקים לילדים, מארגנת להם ימי כיף, לוקחת אותם לספארי או עושה להם סדנת מאסטר שף בבית".
עשרות ילדים מאושפזים במחלקה האונקולוגית של שיבא, ולמרות העומס אלוש מצליחה להגיע לכולם. "לפעמים יום אחד מוקדש למשפחה אחת כדי לתת להם את כל תשומת הלב שהם צריכים, להיות איתם וללוות אותם. בימים אחרים שאני מגיעה לבית החולים אני יכולה להכיר עשר משפחות חדשות ולבדוק איתם מי צריך מה. בדרך כלל השיחה הראשונית היא עם ההורים, לבדוק מה הם צריכים. לפעמים הם משתפים בכך שהמצב הכלכלי לא טוב ואני בודקת איך אפשר לעזור".
חוויה מרגשת במיוחד שבה משתפת אלוש אירעה לפני שבוע בלבד. זה קרה לאחר ששאלה את אחד הילדים מה הוא אוהב. התשובה שלו הייתה: "אני אוהב בשר, ובמיוחד על האש", אך המשפחה לא יכלה להרשות לעצמה מבחינה כלכלית להשקיע בזה. "יצרתי קשר עם יוסי, שהוא שף מקצועי ואב לבן שהיה חולה בלוקמיה, היה מאושפז במחלקה שלי ומאז החלים. סיפרתי לו על החלום של הילד המאושפז והוא התגייס למשימה בשמחה. אחרי כמה ימים של התארגנות הלכנו יחד לבית של הילד החולה עם כל המוצרים והכנו לו ארוחת שף מושקעת. גם הוא השתתף בהכנה יחד עם כל המשפחה, מה שהפך לחגיגה אחת גדולה. מה שהיה עוצמתי במיוחד זה שהשף הגיע ממקום של מישהו שהיה במצב הזה, ועם הכוחות האלה הוא הגיע לחזק אותו ולעודד אותו. הילד היה בעננים".
במקרה נוסף, לפני כשבועיים, פנתה אליה ילדה חולה ששיתפה שהחלום שלה הוא להיפגש עם כוכבת ילדים והחלום אכן הוגשם. "יש לי המון בקשות של ילדים להיפגש עם כוכבים כאלה ואחרים, אבל לא תמיד אני מצליחה להגיע אליהם. הפעם הצלחתי ליצור קשר עם הכוכבת והיא נענתה בשמחה. ארגנתי לה את המפגש המשותף בבית אורנית והיה מאוד מרגש. אני שמחה שהצלחתי להגשים לה את החלום".
מאיראן למחלקה
המשימה של טובה פישר מתמקדת בחולים הבוגרים יותר: היא אחראית על ליווי החולים בשלוש המחלקות האונקלוגיות בבית החולים מאיר בכפר סבא ובבית אורנית של 'עזר מציון', לשם מגיעות המטופלות הצעירות עם הילדים הקטנים. ההתמקדות שלה היא אבות ואימהות צעירים שיש להם ילדים קטנים עד סוף גיל תיכון. "יכולה להיות גם אמא בת 60, אבל אם יש לה ילד בגיל תיכון - היא בקטגוריה שלנו. מצד שני יש לנו רווקות בלי ילדים".
"יש לי קשר מאוד טוב עם העובדות הסוציאליות של המחלקות. הן משוחחות עם המטופלים ומספרות להם עליי, וכשמתקבלת מהם הסכמה – הם מעבירים לי את מספר הטלפון וכך נוצר הקשר. אני קובעת איתם פגישה כשהם מגיעים למחלקה, יושבת איתם ולאט לאט מכירה אותם". פישר מארחת להם לחברה ודואגת להם לפעילות. "הם מגיעים למחלקות של האשפוז יום בשעות הבוקר, צריכים לעשות בדיקות דם ומחכים לתוצאות ורק אחר כך יכולים לקבל את הטיפול. ההמתנה הזאת יכולה לקחת כמה שעות, עד הצהריים. אני מביאה להם עבודות יצירה שיכולות להעביר להם זמן הטיפול ולהסיח את דעתם".
כדי להסיט את תשומת הלב מהכאב ומהמחשבות הקשות ולהעלות חיוך פישר דואגת למגוון פעילויות מקומיות, אך גם מיידעת את המטופלים על פעילויות נוספות שמתקיימות בבית אורנית. "לפני חגים אנחנו פותחים שולחן בבית חולים עם כיבוד ומחלקים אריזות שי עם מוצרים קשורים לאותו החג. לפעמים אני מביאה בחור שבא ומנגן. כך גם לפני פורים אנחנו מגיעים מחופשים עם מוזיקה וכיבוד ומביאים להם מארזי משלוח מנות לקחת הביתה. פרט לכך, המטרה שלי היא בעצם להביא אותם לבית אורנית. שם יש מטופלות שהופכות אותו לבית השני שלהן. בתקופת הטיפולים הן לא עובדות ואצלנו הן מקבלות מגוון חוגים כמו פילאטיס, אומנות, מוזיקה ועוד".
בעקבות הקורונה המטופלות אינן יכולות להגיע לבית אורנית, אך פישר דאגה שבית אורנית יגיע אליהן הביתה. "אני מכירה כל משפחה, מה מספר הילדים ואת הגילים שלהם. ארזנו ערכות יצירה ועברתי בין כל הבתים בכל אזור השרון וחילקתי להם. הם כל כך שמחים ונהנים. את החוגים האחרים כמו פילאטיס - העברנו לזום".
סיפור מרגש במיוחד של אחת המטופלות שליוותה פישר שייך לאישה צעירה שברחה מאיראן יחד עם שתי בנותיה הקטנות. הסיוע שלה עזר לה לשרוד את תקופת הטיפולים יחד עם ההתאקלמות בארץ. "הכרתי אותה לפני כארבע שנים ולצערי הרב היא עדיין לא החלימה", מציינת פישר. "התחברתי מאוד לסיפור האישי שלה. היא הייתה מאוד פעילה בקהילה היהודית בשיראז. למרות היותה נשואה עם שתי בנות, המשטר המקומי איים עליה במאסר ובניסי ניסים אבא שלה הצליח להבריח אותה לטורקיה, משם הגיעה ארצה עם הבנות. היא הייתה באולפן ולמדה עברית ואחרי שנה בארץ התגלתה אצלה המחלה. הרופאה אמר לה שאין מה לעשות והקציבה לה שנתיים לחיות. היא שאלה אותה: 'בכל זאת, יש אחוז אחד שהטיפולים יעזרו לי להבריא?', והרופאה השיבה בחיוב".
הטיפולים החלו ומצבה הוטב. תוך כדי, ההורים המבוגרים שלה הצליחו גם הם להגיע ארצה כתיירים ונשארו כאן. "מכיוון שכבר היינו בתמונה, התחלנו לדאוג ולסייע גם להם. עמידר נתנו להם דירה עם רטיבות באזור לא טוב בקומה רביעית בלי מעלית. הצלחתי להוציא אותם מהדירה הזאת ולעזור להם לקבל דירה במקום אחר עם מעלית, כי ההורים המבוגרים לא יכלו לעלות ארבע קומות במדרגות. לפני החגים אנחנו נותנים להם תלושי שי. אנחנו עוזרים לבנות עם חונכת של פר"ח - סטודנטית שמגיעה אליהם פעמיים בשבוע כדי לקחת אותן לטייל, לקניות וכמובן עוזרת להן בשיעורי הבית ולהתכונן למבחנים. עד היום אני בקשר איתה, היא עדיין עוברת טיפולים ואנחנו מקוות לטוב".
"רעידת אדמה במשפחה"
"גילוי מחלה אצל אחד ההורים זו רעידת אדמה במשפחה", מוסיפה רבקה פרידמן, עובדת סוציאלית, מנהלת המחלקה לטיפול בחולים מבוגרים. "מרגע הגילוי אנחנו עוטפים ומחבקים, ומבהירים שאנחנו כאן בשבילם בכל שעות היממה. כאשר הורה בבית חולה, יש לכך משמעות גדולה על הבית כולו. המוטו שלנו זה להיות שם, איתם, בכל שעה ומקום שזקוקים לנו, ואנחנו עושים את זה בעזרת תומכי הרווחה. בנימה אישית אני רואה זכות גדולה לעבוד ב'עזר מציון' ובתפקיד זה. לצערנו חלק מהמטופלים אינם שורדים את המחלה וקשה לי הפרידה מהם מאוד, במיוחד לאחר שנקשרתי אליהם. כשאני חושבת עליהם אני יודעת כי מרפא לא יכולתי לתת להם, אבל תקופה טובה יותר עם הרבה פינוקים ועזרה ורגעי שמחה ונחת הענקתי, וראיתי אושר וחיוכים וזה שכרי. זה הכוח שמניע אותי להמשיך הלאה".
את כל מערך הסיוע והתמיכה בחולי הסרטן מרכזת ד"ר ברכה זיסר כבר שנים רבות במקצועיות ומתוך תחושת שליחות אמיתית. יומי דז'ילובסקי, מנהל הפעילות לילדים חולי סרטן, אומר כי בשבועות האחרונות חלה עלייה גדולה בפניות לשירותי 'עזר מציון'. "כל יום מגיעות משפחות חדשות לבית אורנית. המסר שהכי חשוב לנו להעביר למשפחות הוא: אתם לא לבד, אנחנו איתכם במסע הזה, יד ביד, אנחנו הכתף שלכם, לשנייה אחת לא תהיו לבד. זה גם המסר שאני מעביר לתומכי הרווחה: לא ניתן למשפחות האלה בחיים לעבור את זה לבד. ברוך ה' שאנחנו מצליחים לעשות את זה עם הכוח ומשאבים של 'עזר מציון', אבל אנחנו צריכים שותפים לאתגר הזה".
לחצו כאן כדי לסייע לפעילות של עזר מציון ולקחת חלק בהגרלה הגדולה