לכפות חיסון

הנזק מהמגיפה אינו בריאותי גרידא, אלא נזק כלכלי-חברתי אדיר, ולכן צריך לקבוע תג מחיר כלכלי למי שאנו מוכן להיות שותף במלחמה

דורון ניר צבי , ז' באדר תשפ"א

לכפות חיסון-ערוץ 7
דורון ניר צבי
צילום: עצמי

מושכלות ראשונים הם שמדינה, גם כאשר היא דמוקרטית, יכולה בנסיבות מסויימות לכפות על הפרט לבצע מעשים בניגוד לרצונו ובניגוד למצפונו.

כך, למשל, ברי הוא כי מדינה יכולה בעת מלחמה לגייס את אזרחיה - לרבות פחדנים ופציפיסטים - ולכפות עליהם ללבוש מדים, לשאת נשק ולהילחם על הגנת המולדת. במלחמת מצווה ההלכה היא שמגייסים אפילו "חתן מחדרו וכלה מחופתה". גם עפ"י דיני המדינות הדמוקרטיות סרבן גיוס הולך לכלא, ומפקד שקורא להסתערות רשאי לירות בפחדן שמגלה מורך לב נוכח פני האויב.

בנידון דידן, המלחמה במגיפת הקורונה היא מלחמה לכל דבר, וההתחסנות היא הסתערות על האוייב. אני לא רואה שום סיבה וטעם לאבחן בין המשל לנמשל, בייחוד כאשר כל המחקרים מראים את יעילות החיסונים בניצחון על המחלה, ואם יש רופא או מומחה ראוי לשמו שמתנגד לחיסונים הרי הוא בטל באלף.

זו לא סתם בקשה לסולידריות חברתית, אלא דרישה לגיטימית להיכנס מתחת לאלונקה הלאומית. אם כמו מתנגדי החיסונים כיום, היו גם בעבר חכמולוגים רבים, אזי האנושות היתה תקועה היום עם מחלות קשות שהוכחדו באמצעות חיסונים כמו אבעבועות שחורות ושחפת.

במדינה דמוקרטית גם פועלים למנוע מאדם התאבדות. מדוע במקרה כזה לא משחררים את האדם לאבד עצמו לדעת ולפעול לפי צו מצפונו? מדוע ישנם חוקים פטרנליסטים כמו חיוב אדם לחגור חגורת בטיחות? על אחת כמה וכמה כאשר אדם מזיק לא רק לעצמו אלא לילדיו שהם חסרי ישע ושיקול דעת, ולסביבתו.

נכון, אי אפשר למנוע מאדם לעשן ולהזיק לעצמו, אבל אפשר בהחלט להגבילו ולאסור עליו לעשן במקומות ציבוריים, כאשר הוא מזיק לסביבתו. כך גם במקרה דנן, לא נחייב אדם להתחסן במחלה שאינה מדביקה אחרים או מסכנת את סביבתו, אך אין שום מניעה לחייבו להתחסן כדי להפסיק את ההיזק לסביבתו.

אגב, אני בטוח שבתוך מתנגדי החיסונים יש רבים שהם מעשנים, שתייני אלכוהול, אוכלי סוכר ושומן רווי, וצרכני קרינה סלולארית ישירות לתוך האוזן והמוח. מעניין לחקור זאת. אני גם בטוח שהרבה מהם יוצאים לטייל במדינות אקזוטיות נגועות במלאריה, ומתחסנים טרם יציאתם מהארץ. אני גם רוצה לראות מתנגד חיסונים שמקבל נשיכה מכלב חולה בכלבת ולא נוטל חיסון.

וכזכור, הנזק בשל הדבקה והתפשטות המגיפה אינו בריאותי גרידא, אלא נזק כלכלי-חברתי אדיר, ולכן צריך לקבוע תג מחיר כלכלי למי שאנו מוכן להיות שותף במלחמה במגפה הכלכלית.

עכ"פ, גם לשיטת הסבורים כי יש בעיה אתית-מוסרית לחייב אדם להתחסן, עדיין אין שום סיבה שבעולם שלא לקונסו בגין הנזק שהוא גורם כאשר אינו מתחסן. לדוגמא, תשלום בגין החיסון שהמדינה שילמה עליו ועתה הוא מושלך לפח. כך גם אם מתנגד החיסונים מתאשפז בגין חולי קשה בקורונה, יש לחייבו על מלוא עלויות האישפוז. אין שום הצדק שהציבור ישלם אישפוז מיותר שנגרם רק בשל התחכמותו ו'מצפונו' של החולה.

כך גם בוודאי שלגיטימי ומוסרי לא לאפשר למי שאינו מתחסן להיכנס למקומות ציבוריים ו/או הומי אדם, כאשר ישנה סכנה שיידבק וידביק אחרים.

על אחת כמה וכמה שלא יהיה זה בלתי מוסרי לתגמל ולתמרץ את המתחסנים ע"י מתן הנחות בעניינים מסויימים - בין אם ישירים, כמו דמי פוליסת ביטוח הבריאות או עלות רכישת מסכה, ובין אם עקיפים, כמו כניסה לפארקים ושמורות טבע.