על מזבח המורשת

הנרטיב הפלסטיני לא מסוגל להתמודד בהצלחה, לבטח לא להשלים ולחיות בשלום עם ההיסטוריה של עם ישראל המבוססת על התנ"ך

אל"מ (מיל') טל בראון , ז' באדר תשפ"א

על מזבח המורשת-ערוץ 7
ההריסות ליד מזבח יהושע בהר עיבל (בשטח החום למעלה)
צילום: 'שומרים על הנצח'

הרשות הפלסטינית שמה לה כיעד לבנות, או נכון יותר להמציא, נרטיב לעם המומצא הפלסטיני ולייחדו בתוך הזהות הערבית הכוללת, על חשבון מורשת ישראל.

במאמר זה אציג ואמחיש את מטרת הרשות הפלסטינית לבסס נרטיב ערבי - פלסטיני ברוח האמנה הלאומית הפלסטינית, תוך נקיטת שיטות פעולה המזכירות את אלו של ארגונים אסלאמיים קיצוניים במזרח התיכון, שגם אם מניעיהם שונים לכאורה, עדיין התוצאה בשטח והכוונה להנדסת תודעה בקרב הציבור- דומה.

האמנה הלאומית הפלסטינית

יעדה זה של הרשות נגזר מהאמנה הלאומית הפלסטינית שהיה למסמך המכונן של אש"ף כבר ב-1964, כשלוש שנים לפני מלחמת ששת הימים ושחרור שטחי יהודה ושומרון מהכיבוש הירדני. האמנה עודכנה לאחרונה ב-1968, שנה לאחר המלחמה, עת בוטל סעיף 24 שוויתר על תביעת ריבונות פלסטינית על שטחים ביהודה ושומרון שהיו בשליטת ירדן. מאז לא עודכנה האמנה, למרות השיחות, השינויים והתהפוכות ביחסים בין ישראל לרשות הפלסטינית ולמדינות האזור.

יעד המצאת הנרטיב הפלסטיני נגזר ומשתמע מתוך מספר סעיפים באמנה הלאומית הפלסטינית, כדוגמת הסעיף השביעי בו נקבע כי: "השייכות הפלסטינית והקשר לפלסטין, החומרי, הרוחני וההיסטורי, הם עובדות קבועות. חינוך הפרט הפלסטיני חינוך ערבי-מהפכני ונקיטה בכל האמצעים ליצירת תודעה לאומית אצל הפלסטיני, השכלתו כדי שיכיר את מולדתו הכרה עמוקה - רוחנית וחומרית, והכשרתו למאבק המזויין ולהקרבת רכושו וחייו למען החזרת מולדתו עד לשחרורה - הם חובה לאומית".

אחת הדרכים לחינוך וליצירת תודעה לאומית פלסטינית, תוך הימנעות ממענה לסוגיות מורכבות המבוססות על עובדות היסטוריות ועדויות ארכאולוגיות הפזורות בכל רחבי ארץ ישראל, הינה השמדת אותן ראיות, העלמתן, טשטושן והשכחתן ברבות הימים מהתודעה הציבורית.

כשנוסחה האמנה ונכתב סעיף זה צוין בבירור: "נקיטה בכל האמצעים" וכך אכן קורה הלכה למעשה בשטח, כמעט באין מפריע, עת ספרי הלימוד של הרשות הפלסטינית רווים בהאדרת ה"שהידים" ומחיקת זכר להיסטוריה של "אל שעב אל מוכתר" העם הנבחר או "שעב אל כתאב" עם הספר בארצו. לצד מחיקת ההיסטוריה, השייכות והזיקה של עם ישראל למולדתו, מנסה הרשות הפלסטינית בכל האמצעים, כולל בדחפורים וכלים הנדסיים כבדים, למחות מעל פני האדמה כל זכר מוחשי למורשתנו- פשוטו כמשמעו.

סעיף 12 לאמנה הלאומית הפלסטינית מחזק גישה זו בקובעו כי: "העם הערבי הפלסטיני מאמין באיחוד הערבי, והוא מאמין כי כדי למלא את תפקידו במימושו, עליו, בשלב זה של מאבקו הלאומי, לשמור על אישיותו הפלסטינית ועל המרכיבים אותה, להגביר את המודעות לגבי מציאותה ולדחות את כל התכניות העלולות להטמיעה או להחלישה". במילים אחרות נכתב באמנה שאין לתת לעובדות בשטח לבלבל את העם, לערער את זיקתו לאדמת פלסטין ולזהותו ההיסטורית, לכאורה.

סעיף עשרים לאמנה כבר מבהיר בבירור את הכוונה והרעיון המסדר הפלסטיני לבטל כל זהות יהודית, שלא לדבר על ציונית, בארץ ישראל: "הצהרת בלפור ונוסח המנדט ומה שנבע מהם יחשבו בטלים. טענות הקשר ההיסטורי או הרוחני של היהודי לפלסטין אינן עולות בקנה אחד עם אמיתות ההיסטוריה, או עם מרכיבי המדינה במשמעותם האמיתית, היהדות, כדת שמימית (היינו של התגלות) אינה לאומיות בעלת מציאות עצמית, וכמו כן אין היהודים עם אחד, שלו אישיותו העצמית, אלא הם אזרחים במדינות שבהן הם מצויים". בקיצור- הכחשת הקשר וביטול הזיקה של יהודים לארץ ישראל הינה יעד ברור שלאורו מחנכים דורות של ערבים פלסטינים במזרח התיכון.

האמנה מבססת את התשתית לתפישה הערבית- פלסטינית לפיה יש להסיר את "השיקוצים", אותן עובדות היסטוריות מדפי הספרים ועדויות ארכיאולוגיות בשטח המעידות על נוכחות קדומה וזיקה עמוקה של העם היהודי למולדתו. בלתי נסבל לדידם של הערבים הפלסטינים שימצאו עדויות בספרי הלימוד ובשטח לישות ותרבות המזוהה עם ה"יהוד" בארץ ישראל, לבטח לא כזו שהייתה לה מלכות מפוארת וריבונות על חבלי ארץ הנמצאים בלב שטח הרשות הפלסטינית ככלל, ובאתרים המקודשים להם בפרט.

הנרטיב הפלסטיני לא מסוגל להתמודד בהצלחה, לבטח לא להשלים ולחיות בשלום, שלווה ושכנות טובה, עם ההיסטוריה של עם ישראל המבוססת על התנ"ך, שלו עדויות לרוב הנמצאות ומתגלות עדיין בלב ארץ המריבה או אם תרצו- בשטחי A,B,C.

ההשראה לגישת הרש"פ

גישתה של הרשות הפלסטינית דומה כי אימצה את גישת האסלאם הקיצוני, כפי שהופגנה במזרח התיכון בשנים האחרונות על ידי ארגונים כדוגמת הטאליבן, דאע"ש או המדינה האסלאמית. על פי גישה זו ניתן לעצב תודעה גם באמצעות פיצוץ, הרס וחורבן ולא רק בהפצת שקרים גסים. בהתאם לגישה זו יש להניח כי אם אין דרך טובה דיה להתמודד או להסביר מדוע ישנה עדות בשטח לנוכחות קדומה ולא רצויה של אויביי- אזי מוטב להשמידה, להחריבה ולהעלימה למען הדורות הבאים שייוולדו למציאות פשוטה יותר, לכאורה.

דוגמא לכך נמצא בהרס ובחורבן שהותיר דאע"ש לאחר שכבש במהלך שנת 2015 את העיר תדמור שבמרכז סוריה, אשר הוכרזה כאתר מורשת לאומית של אונסק"ו: הרס שני מקדשים מהמאה הראשונה לספירה - בל ובעל שמין, השמדת שלושה מגדלי קבורה, ניתוץ פסל עתיק ומלכוד מבנים עתיקים רבים. יצוין כי גם מנזר קתולי מהמאה ה–15 הוחרב.

ד"ר פיליפ ווקוסבוביץ, אוצר מוזיאון ארצות המקרא בירושלים, אמר בראיון לוואלה בעקבות הרס המקדש בעל שמין בתדמור כי: "זה קורה בסוריה, בעיראק ובלבנון. לראות מקדשים ואתרים כמו נמרוד ותדמור נהרסים לגמרי על ידי ארגון קיצוני - פשוט אין לי מילים. מדובר במחיקה טוטאלית של כל מה שאינו אסלאם, ובתדמור מדובר במחיקה של כעשרת אלפים שנות היסטוריה".

ארגון אונסק"ו הגדיר את הרס העתיקות מהתקופה הטרום-אסלאמית כפשעי מלחמה, והוסיף כי דאע"ש מעוניינים במחיקת המורשת ההיסטורית של סוריה.

פעילי דאע"ש תעדו עצמם בסרטון שהופץ ברשתות השונות בשנת 2015 הורסים ומפוצצים פסלים ועתיקות מהתקופה האשורית בתל נמרוד, שליד העיר מוסול בעיראק. בסרטון נשמע אחד מפעילי הארגון אומר: "אללה כיבד אותנו כאן במדינה האסלאמית ועזר לנו להרוס כל דבר שהיה יכול לשמש לסגידה שלא לאללה בימי קדם. תראו אותנו כאן, השבח כולו לאל, אנחנו הורסים את כל הפסלים והאנדרטאות. אנחנו מסירים את הסימנים לאמונה באלילים רבים ונהרוס את הקברים והמקדשים של הסרבנים בבתיהם. נמחץ את הצלבים ונחריב את הבית השחור במרכז אמריקה, ביתם של הכופרים".

בתגובה להרס החמור בתל נמרוד אמר עבדול עמיר חאמדאני, ארכיאולוג עיראקי מאוניברסיטת סטוני ברוק: "אני מצטער להגיד שכולם ציפו לזה. התוכנית שלהם היא להרוס את המורשת העיראקית, אתר אחר אתר".

עוד אזכיר כי בחודש יולי 2015 פוצצו פעילי דאע"ש את האתר שבו רבים מאמינים שקבור יונה הנביא במוסול. לטענתם, על אף שהמקום שימש כמסגד הפך הוא ל"מקום של כפירה, ולא תפילה" והארגון, המעוניין ליצור חברה מוסלמית כפי הייתה בראשית האסלאם, רואה במוסלמים שבוחרים שלא לדבוק בגרסה ה"פוריטנית" כופרים.

לשם המחשת טענתי, החליפו עתה את המילים בדברי פעילי דאע"ש והארכיאולוגים שצוטטו ותמצאו דמיון רב בכוונה לכונן תודעה חדשה ונטולת סממנים זרים או סותרים. כך לדוגמא החליפו בדבריו של הארכיאולוג העיראקי חאמדאני את המילה "עיראקית" באחת המילים לבחירתכם ועמדו על המשותף לגישות: "אני מצטער להגיד שכולם ציפו לזה. התוכנית שלהם היא להרוס את המורשת היהודית/ עברית/ ישראלית/ ציונית, אתר אחר אתר". שנו במעט את מילותיו של פעיל דאע"ש בהתאם לאמור ותמצאו כוונות דומות להחריד: "...אנחנו מסירים את הסימנים ל"ציונים" ונהרוס את הקברים והמקדשים של הסרבנים בבתיהם. נמחץ את "הציונים" ונחריב את "הבית היהודי במרכז המזרח התיכון", ביתם של הכופרים".

אבהיר כי גם אם ישנם הבדלים במניעי פעולתם של חלק מהארגונים האסלאמיים הקיצוניים והרשות הפלסטינית, עדיין ניתן לקבוע שהדרך בה מבוצעים הדברים בשטח וכמובן מבחן התוצאה והתודעה - הם הקובעים בסופו של יום.

הגישה הקבלנית

אחת לכמה שנים נחשף הציבור הישראלי לניסיונות הערבים - פלסטינים להשריש את "הנרטיב הפלסטיני" בציבור ולשרש את מורשת עמנו המעוגנת בתנ"ך וחקוקה בסלעי הארץ ובאדמתה.

כאמור, הדבר ניכר בתכניות הלימוד בבתי הספר של הרשות הפלסטינית ובספרי הלימוד המחולקים לתלמידיה, אך היות ואין די בהפצת ידע המתבסס על סיפורים ואגדות, אתוסים ומיתוסים, בכדי לבנות נרטיב של עם, אומצה "הגישה הקבלנית".

הגישה הקבלנית הינה גישה המתמימה לכאורה פעולות הזורעות הרס וחורבן מכוון באתרי מורשת לאומית, באצטלה של עבודות תשתיתיות הכוללות בנייה, סלילה ושיפוצים לרווחת התושבים הערבים המקומיים. גישה הרסנית זו דוגלת בביצוע פעולות הנדסיות ממשיות בשטח, על מנת לסייע בבניין הנרטיב הלאומי הפלסטיני או בכדי להשמיד ולהעלים ראיות מוחשיות העלולות לערערו.

על פי מחקר שערכו בארגון "שומרים על הנצח", עמותה הפועלת לשמירה על אתרי מורשת, לא פחות מ-95% מאתרי הארכאולוגיה ביהודה ושומרון עברו הרס או שוד עתיקות, בעוד בתוך תחומי הקו הירוק המצב הפוך.

דוגמאות ליישום "הגישה הקבלנית" בשטח, בה נוקטים הלכה למעשה הערבים ביוזמת, תמיכת או עידוד הרשות הפלסטינית, ישנן למכביר. הבולטת שבהן הינה בלב בירת ישראל הנצחית- עת ביצע הווקף בשיתוף הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית עבודות עפר נרחבות במתחם הר הבית, שנועדו להסדרת והרחבת מתחם התפילה התת קרקעי הידוע כאורוות שלמה בשנות ה-90. עבודות אשר גרמו לנזק עצום למורשתנו במשך תקופה ממושכת ובאין מפריע, תחת עינה העצומה של ממשלת ישראל!

דוגמא נוספת ניתן למצוא באתר תל-ארומה, מבצר חשמונאי הנמצא בשטח B מדרום-מזרח ליישוב איתמר בשומרון. בתחילת 2020 התבצע באתר הרס מסיבי על ידי הרשות הפלסטינית, שעשתה שימוש בדחפורים וכלים כבדים בכדי להפוך את המקום לאתר מורשת פלסטיני שיהיה פתוח לקהל הרחב ובראשו הוצב דגל ענק של פלסטין.

ראש המועצה האזורית שומרון, מר יוסי דגן, שערך סיור במקום בכדי להתרשם מהנזק לאתר ההיסטורי אמר: "הרשות הפלסטינית חופרת עם טרקטורים בתוך אתר ארכיאולוגי עתיק בעל ערך היסטורי אדיר לעם היהודי, בצורה גסה. הכול למטרה של הרס, שוד, פרובוקציה עם דגל של המחבלים של הרשות הפלסטינית מונף כאן מעלינו. זהו הרס לא רק של ממצאים ארכיאולוגים של ההיסטוריה היהודית אלא של ממצאים שחשובים לאנושות כולה".

כעת הגיעה תורו של מזבח יהושע, שהתגלה בשנות ה-80 על ידי הארכיאולוג פרופ' אדם זרטל ז"ל, לתפוס כותרות. המקום בו ערך יהושע בן-נון, כמצוותו של משה, את מעמד הברכה והקללה לעם ישראל לאחר כניסתו לארץ וסיפק עדות מוחשית לכתוב בספרי דברים ויהושע, הפך למטרה להרס עבור הרשות הפלסטינית, שהבינה את חשיבותו להוכחת הקשר ההיסטורי והדתי העמוק של עם ישראל ליהודה, שומרון ובקעת הירדן.

גם הפעם השתמשה הרשות הפלסטינית ב"גישה הקבלנית" על מנת לתרץ את מעשיה הנפשעים, עת כלים הנדסיים פלסטיניים הרסו את גדר האבן החיצונית של המזבח, כדי להשתמש בה לסלילת הכביש בין הכפר הסמוך עצירה א-שמלייה לעיר שכם. קבלן העבודות הערבי אמר בשעת העבודה במקום: "אנו טוחנים ומרסקים את ערימות האבנים הנמצאות ב'אל-בורנט' (שם הרכס עליו ממוקם האתר), כדי לעשות בהן שימוש כחצץ בכביש אל בורוג'".

סיכום והמלצות

הרס אתרי מורשתנו ברחבי יהודה ושומרון על ידי הרשות הפלסטינית הינו חלק בלתי נפרד מהמלחמה הניטשת ביננו לבין הערבים על הארץ מזה עשרות שנים. הרשות הפלסטינית תעשה ככל אשר יכולתה בכדי למחות כל זכר לזיקה ההיסטורית של עם ישראל למולדתו במקביל לתהליך מואץ לבניית הנרטיב הפלסטיני השקרי.

ממשלת ישראל נדרשת לממש את אחריותה ולהבטיח כי אתרים הסטורים ברחבי הארץ מוגנים ונשמרים למען הדורות הבאים. זאת מתוקף ציווי מוסרי ואחריות לאומית ודתית, כמו גם מתוקף הסכמים מדיניים בעלי תוקף משפטי בינלאומי מחייב, כהסכמי אוסלו שנחתמו עם הרשות הפלסטינית במסגרתם התחייבה הרשות "לשמור ולהגן על כל האתרים הארכיאולוגיים".

ממשלת ישראל נדרשת לתגובה ציונית הולמת ומרתיעה בגין כל פגיעה באתרי מורשת המחזקים ומדגישים את זיקת עם ישראל לארצו. זאת באמצעות נקיטת שורת צעדים כגון: פעולה לשינוי מעמד השטח הנתון משטח A או B לשטח-C לקראת החלת ריבונות עליו, היות והרשות הפלסטינית לא מממשת את חלקה בהסכם הנוגע בדבר; הכרזה על האתרים כגנים לאומיים כפי שהציע לאחרונה ראש המועצה שומרון- יוסי דגן בעת ביקורו במקום; נקיטת אמצעים להגנת האתרים כמו גם פגיעה במחבלים, תרתי משמע, באתרים אלו; החרמת ואף חילוט ציוד מכאני הנדסי בו נעשה שימוש להרס האתרים, במקביל לדרישת פיצוי והשבה מהרשות הפלסטינית בכדי לשקם את ההרס במקום כמידת האפשר ולשלם עבור האמצעים להגנתו.

עם ישראל ומנהיגיו נדרשים להפנים כי זכותנו על הארץ משמעה שליטה בשטח ושימור הזיקה הבלתי מתפשרת לאתרי מורשתנו ההיסטוריים. הפקרת אתרים אלו לדחפורי הרשות הפלסטינית, בין אם באיצטלה של עבודות תשתית קבלניות או פיתוח הנרטיב הפלסטיני, הינה רשלנות ויתכן שאף חמור מכך, המפקירה את מורשת עמנו, תרבותנו ועתידנו בידי אותם מחבלים ממדינות ערב שהגיעו ארצה במשך השנים בכדי לחבל במדינה, בעם ישראל ובשכיותיו ההיסטוריות.

לסיום, אמליץ להקשיב קשב רב לדברים אותם נשא יגאל אלון ז"ל במעמד ייסוד העמותה לשחזור ופיתוח מושבת הראשונים ראש-פינה בשנת 1978: "עם שאינו מכבד את עברו, ההווה שלו דל – ועתידו לוט בערפל".