פרופ' עומר מואב על תכנית סינגפור של בנט: אני מסיר את הכובע בפני בנט על החזון

פרופ' עומר מואב מציין כי 'תוכנית סינגפור' של יו"ר ימינה, נפתלי בנט, היא יותר בגדר "חזון", אך מביע תמיכה בנקודות העיקריות

פרופ' עומר מואב , ט' באדר תשפ"א

פרופ' עומר מואב על תכנית סינגפור של בנט: אני מסיר את הכובע בפני בנט על החזון-ערוץ 7
נפתלי בנט
צילום: Sraya Diamant/Flash90

אני לא עומד בלחץ הציבור, אז הנה דעתי על ״תכנית סינגפור״ - התכנית הכלכלית של ימינה

בשלב זה, מה שנפתלי בנט פרסם זה לא משהו שאפשר לכנות תכנית, אולי יותר חזון.

המאפיין הכלכלי המרכזי של סינגפור הוא כלכלה תחרותית, מאוד ידידותית לעסקים (רגולציה קלה וביורוקרטיה ידידותית), ממשלה יעילה, שמצליחה לעשות הרבה מאוד, בפרט חינוך ציבורי מעולה, עם מיסוי מאוד נמוך.

המדיניות הכלכלית בסינגפור דומה למודל הסוציאל דמוקרטי המוצלח של שוודיה, דנמרק ופינלנד בכך שהכלכלה חופשית, תחרותית וידידות למסחר בינלאומי ולעסקים. היא שונה בכך שהתקציב כאחוז מהתוצר נמוך, ולצד השקעה ניכרת בתשתיות ציבוריות ובחינוך, אין בסינגפור מרכיבים רבים נוספים של מדינת הרווחה הסקנדינבית.

אנשים בסינגפור צריכים לעבוד בשביל להתפרנס ורשת הביטחון הראשונה היא המשפחה והקהילה. אין בסינגפור מקבילה של ארגוני עובדים חזקים במודל הסקנדינבי (אבל ידידותיים לכלכלה, בשונה מארגוני העובדים בישראל) ובפועל אין בסינגפור בכלל ארגוני עובדים. רוב הציבור הסינגפורי, לפחות האזרחים (יש שם הרבה מאוד עובדים זרים), נהנה מרווחה גבוהה בזכות הצלחה כלכלית אדירה, ממשלה יעילה ומיסוי נמוך.

עם כל החיבה שלי למודל הסקנדינבי, המרכיב של מדינת הרווחה "הנדיבה" פשוט לא מתאים לישראל. הוא לא מודל בר קיימא במדינה שמעל 30% מהילדים נולדים למשפחות מרובות ילדים.

ועוד הערה: חובבי הממשלה הגדולה בישראל - ממשלה שממסה בכבדות ושולטת באחוז גבוה של התוצר - תמיד רוצים להגדיל את המיסוי ואת שיעור ההוצאה הממשלתית מהתוצר. להם אני אומר: מוטב ממשלה שגובה מס בהיקף של 20% מהתוצר של סינגפור שהוא כפול מזה של ישראל (לנפש) מאשר ממשלה שגובה מעל 40% מהתוצר של ישראל.

אז בשלב ראשון, אני מסיר את הכובע בפני נפתלי בנט וימינה על החזון.

כמובן שבמעבר מחזון לתכנית צריך לראות איך הדברים, לפחות באופן היפותטי, נסגרים. כלומר, שמול הקיצוץ במיסים יהיה קיצוץ בהוצאות. וכמובן שגם אם התכנית ממש מצוינת ולא יוצרת גרעון, יש את השאלה של ההתכנות הפוליטית. האם באמת בקואליציה עם נציגי החרדים והמפלגות הסוציאליסטיות (שזה בערך כל המפלגות... או אם לדייק, בכל המפלגות יש נציגים של הסוציאליסטים), והכוח של ההסתדרות וארגוני העובדים, ניתן לממש רפורמה כזו. כנראה שלא באופן מלא... ובטח שלא בזמן קצר, אבל אם לא מציגים יעד אז בטח שאי אפשר להתקרב אליו.

אני מודה שאת הסעיף: "יצירת 400,000 מקומות עבודה במשכורת טובה באמצעות יצירת ביקוש. עסקים יצטרכו להתחרות על כל עובד>> השכר יזנק." אני לא בטוח שאני מבין. אם אני מנחש נכון, הכוונה היא ביקושים לצריכה מהמגזר הפרטי בזכות הגידול בהכנסה הפנויה. אז כאן אני סקפטי. גם אם אני תומך בהורדת מיסים בצורה שאינה יוצרת גרעון.

נראה שמאחורי הסעיף הזה יש חשיבה קיינסיאנית שמתעלמת מהירידה בביקושים של המגזר הציבורי. ועוד רצוי לציין שכל החשיבה הקיינסיאנית מתאימה (אולי) ליציאה ממיתון אבל בטוח שלא לצמיחה בת קיימא. אנחנו לא יכולים להיות סינגפור על ידי הגדלת הצריכה הפרטית. זה עובד הפוך: אם נהיה סינגפור נוכל לצרוך הרבה יותר.

אז אני כאן פונה ליועצים של בנט: בצד ההסברה מוטב להתמקד דווקא בגידול בחיסכון הפרטי בזכות הפחתת המיסוי, שיוביל לגידול בהשקעה של המשק, והשקעה היא המפתח לצמיחה בת קיימא, לא צריכה. (בתגובות צרפתי טור שמסביר)

ואחרון, אני בטוח שנתניהו ישמח לאמץ את תכנית סינגפור, לפחות את המרכיב של ויתור על הדמוקרטיה...

(למנוע אי הבנות, אני לא מאשים או אפילו רומז, שצמצום הדמוקרטיה זה חלק מהחזון של ימינה. כמובן שיש לי חילוקי דעות עמוקים עם ימינה בנושא האיזון הראוי בין הכנסת הממשלה ומערכת המשפט, אבל לא כל מי שלא מסכים איתי שואף לדיקטטורה).