טובעים בים המידע

דרושה מעט ענווה כלפי מי שהשקיע ולמד נושא מסוים, עסק בו שנים והביא תוצאות. אם הוא מבין אחרת ממך את הנתונים כנראה שאתה לא הבנת נכון.

הרב יצחק דביר , ט' באדר תשפ"א

טובעים בים המידע-ערוץ 7
הרב יצחק דביר
צילום: עצמי

הבוקר שוב נחשפנו למקרה מצער שבו המציאות הכואבת טפחה על פניו של מי שחשב את עצמו לחכם גדול, הקים קבוצות להפצת המשנה כנגד ה'כבשים' שלא מצליחים לחשוב עצמאית והולכים להתחסן, ולפתע גילה שהעולם לא פשוט כל כך.

משחר ההיסטוריה ידע היה נחשב כלי חשוב, שביכולתו היה להאריך ולהציל חיים. במשך דורות תוחלת החיים של המעמד העליון שהיה חשוף לעולמות המחקר, היתה גבוהה מזו של הכפריים הנבערים מדעת.

רשת האינטרנט בכלל והרשתות החברתיות בפרט חשפו לפנינו כמויות של ידע שלא היו מונחות בפני אדם ממוצע מהדור הקודם. אך במקביל לרמת החיים שעלתה בשל נגישות המידע לכול, גילינו גם את המחיר שבצידו.

התחושה שאם נחשפנו לעובדות, אנחנו מבינים בדיוק כמו אנשי המקצוע, ויכולים להביע דעה נחרצת בכל תחום ובכל דבר, מאיימת על האנושות ועוצרת את כל ההתקדמות של העידן המודרני. במבחן התוצאה מסתבר שאף אחד לא יכול להיות מומחה בכל התחומים, ואין תחליף להתמסרות לתחום מסוים.

הדוגמה ה'חמה' ביותר כעת סובבת סביב סוגיית חומרת מגפת הקורונה ובטיחות החיסונים. היה ניתן לצפות שהמידע הזמין לכל אחד יחשוף במהירות את חומרתה של המחלה, והאפשרות להזהר ממנה, אך מסתבר שברשת אפשר להחשף למידע רב ומבלבל: לפלוני שטוען שאביו בכלל לא היה חולה קורונה וסתם כתבו זאת בתעודת הפטירה, ולאלמוני שקיבל דום לב לאחר שהתחסן, למסמכי המחקר של פייזר, ולנתוני הפטירה מהקורונה.

עודף מידע שכזה עלול להיות הרסני כאשר הוא מונח בפני מי שאינו יודע לנתח אותו כיאות. לדוגמה: העובדה שדרך הרשתות החברתיות המשתמש הפשוט נפגש ב-10 מקרים של דום לב לאחר חיסון, כמות שהוא לא נפגש בה ביום יום, ובלא שהוא יודע מהי שכיחות מקרים אלו בדרך כלל, באופן טבעי מעלה בלבו חשש גדול, ובצדק.

את הסכנה שבעודף הידע הפנימו רק לאחרונה: ערוצי התקשורת נדרשו להפסיק ולדווח על מקרי תמותה לאחר חיסון, כל עוד לא הוכח ביניהם קשר מוחלט, ובמקביל הרשתות החברתיות החלו להילחם בהפצת מידע כוזב שאינו מנותח כראוי ומוביל למסקנות בעייתיות. הבנת הבעיה מחלחלת לאיטה גם לאנשים הפרטיים, וברשתות נוצרה היסטריה (מוצדקת) מצידם של תומכי החיסונים, כלפי כל מידע שאיננו מדויק, או שעלולים להסיק ממנו מסקנה מוטעית.

הבעיה היא שלחלק מהאנשים כבר מאוחר מידי, בשביל מי שמכור לידע והתרגל לקבל את ההחלטות שלו בעזרתו, צינזור הידע גורם לתחושה שישנה מערכת הסתרה מכוונת, ומחזקת את תאוריות הקונספירציה הנפוצות.

באיזה שהוא מקום, כולנו קצת מכורים, ממהרים להגיב, מזדרזים להביע דעה. כעת כשלמדנו בדרך הקשה שעודף ידע שאינו מבוקר עלול להרוג, אנחנו צריכים לשאול – איך נגמלים?

כל מי שהתמחה בתחום מסוים נתקל בבעיה הזו בשנים האחרונות, 'מומחים' למיניהם שמנפיקים מידע שאיננו מדויק ונובע מחוסר היכרות עם התחום אינם נדירים. אם יש לכם תחום שאתם באמת מבינים בו, תיזכרו בזלזול שחשתם כלפי אותו אדם כששמעתם את דבריו ה'מלומדים', והזעם שעלה בכם על כך שהוא מביע את דעתו בעניינים שהוא איננו מבין בהם, ותבינו שכך גם אתם נראים כאשר אתם מביעים דעה נחרצת בנושא שאינו תחת התמחותכם.

דרושה מעט ענווה, הערכה כלפי מי שהשקיע ולמד נושא מסוים, עסק בו שנים והביא תוצאות. אם הוא מבין אחרת ממך את הנתונים, וגם רוב ככל המומחים מבינים אותו כך, ישנה סבירות גבוהה שלא הבנת נכון.

התובנה הזו בולטת כעת בתחום הרפואה, אך היא נכונה גם בכל תחום אחר: אם קראנו דבר תורה בעלון שבת, או הלכה באחד מספרי הקיצורים, זה לא אומר שאנחנו מבינים כרגע יותר מהרב שעסק בזה שנים; אם קראנו מאמר כלשהו על הדרך להתיר עגונות ולהפקיע קידושין זה לא אומר שאנחנו מבינים בתחום יותר מכל דיין מצוי; ואם יש לנו דעה כיצד נכון לנהל משא ומתן פוליטי זה לא מעיד שאנחנו צודקים יותר מפוליטיקאי שעוסק בתחום במשך שנים.

האתגר העומד בפנינו איננו פשוט: להחכים מכל הידע שחשוף בפנינו, אך לא להזניח את ההתמקצעות בתחום מסוים, ולחוש קצת ענווה והתבטלות כלפי מי שהשקיע והעמיק.