ערבי תושב הרש"פ, שעבר להתגורר בישראל נדון ל-30 חודשי מאסר בפועל ולשנתיים מאסר על תנאי, לאחר שהורשע על פי הודאתו בהברחה של כלי הנשק ששימש לביצוע הפיגוע בקיבוץ מצר בחזרה לשטחים. הערבי העביר את הנשק מבלי שידע על השימוש שנעשה בו קודם לכן בקיבוץ מצר.
על פי כתב האישום המתוקן שהוגש נגדו הוא נתבקש להעביר רובה קלצ'ניקוב ומחסניות לאדם שימתין לו בכפר נזלת עיסא שבתחומי הרש"פ.
בחקירה התברר כי היה מדובר בנשק ששימש 20 יום קודם לכן, ב 11 בנובמבר 2002 לביצוע הפיגוע בקיבוץ מצר, הפיגוע שבו נרצחו חמישה אזרחים ובהם אם ושני ילדיה. השופט יצחק עמית ציין בגזר הדין: "אין חולק כי הנאשם לא ידע על הרקע של השימוש בנשק וכי לא ידע כלל שעומדים לבקש ממנו להעביר נשק".
התביעה טענה כי יש לראות בחומרה העברת נשק לשטחי הרש"פ וכי התנהגות זו היא כעצימת עיניים בפני האפשרות כי בעתיד ישמש הנשק גורמים חבלניים. התביעה ציינה כי העובדה שהנאשם לא ידע שהוא הולך לקבל נשק, וסבר כי מדובר ברכוש גנוב, אינה יכולה לעמוד לזכותו, וכי היה באפשרותו לסרב לקחת את הנשק, או לקחת אותו ולהסתירו ואחר כך להודיע על כך למשטרה.
הסניגורית טענה כי הנאשם היה בסיטואציה מיוחדת וסבוכה, וכי היה נתון בלחץ של זמנים. הוא סבר כי הוא אמור היה להיפגש עם פלשתיני כדי להבריח מכשירי טלפון סלולריים גנובים. רק כשהגיע למפגש כדי לקחת את מה שהתבקש להעביר לשטחי הרש"פ נודע לו כי הוא נדרש להעביר נשק לכפר נזלת עיסא, המרוחק כעשר דקות נסיעה בלבד ממקום המפגש. עוד טענה הסניגורית כי במהלך נסיעתו לכפר התקשר הנאשם כמה פעמים למשטרה, עד שתמו השיחות בכרטיס הטוקמן שלו. לטענתו, הוא התקשר למשטרה כדי לקבל עצה כיצד לנהוג.
השופט יצחק עמית ציין כי המדיניות הראויה לענישה בעבירות נשק היא של החמרה, אך הוא מוכן לקבל את הפרשנות שהציגה הסנגורית לדרך שבה התגלגלו הדברים, כי היה לנאשם זמן קצר לכלכל את צעדיו, וכי הוא פעל בשיקול דעת מוטעה.
השופט ציין כי בדקות המעטות שבהן נסע לכפר נזלת עיסא, כשהיה עליו להחליט כיצד לפעול, הוא ניסה פעמים אחדות להתקשר למשטרה, דבר המעיד שהוא חיפש אחר פתרון לסיטואציה שהוא נקלע אליה. מנגד, הוסיף השופט, ה וא זוקף לחובתו של הנאשם את העובדה שלא דיווח למשטרה גם לאחר שהעביר את הנשק.
השופט גזר על הנאשם 30 חודשי מאסר מיום מעצרו בחודש דצמבר האחרון וכן שנתיים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. לבקשת הסנגורית הורה השופט לאסור את פרסום שמו או פרטים מזהים אחרים על זהותו.
על פי כתב האישום המתוקן שהוגש נגדו הוא נתבקש להעביר רובה קלצ'ניקוב ומחסניות לאדם שימתין לו בכפר נזלת עיסא שבתחומי הרש"פ.
בחקירה התברר כי היה מדובר בנשק ששימש 20 יום קודם לכן, ב 11 בנובמבר 2002 לביצוע הפיגוע בקיבוץ מצר, הפיגוע שבו נרצחו חמישה אזרחים ובהם אם ושני ילדיה. השופט יצחק עמית ציין בגזר הדין: "אין חולק כי הנאשם לא ידע על הרקע של השימוש בנשק וכי לא ידע כלל שעומדים לבקש ממנו להעביר נשק".
התביעה טענה כי יש לראות בחומרה העברת נשק לשטחי הרש"פ וכי התנהגות זו היא כעצימת עיניים בפני האפשרות כי בעתיד ישמש הנשק גורמים חבלניים. התביעה ציינה כי העובדה שהנאשם לא ידע שהוא הולך לקבל נשק, וסבר כי מדובר ברכוש גנוב, אינה יכולה לעמוד לזכותו, וכי היה באפשרותו לסרב לקחת את הנשק, או לקחת אותו ולהסתירו ואחר כך להודיע על כך למשטרה.
הסניגורית טענה כי הנאשם היה בסיטואציה מיוחדת וסבוכה, וכי היה נתון בלחץ של זמנים. הוא סבר כי הוא אמור היה להיפגש עם פלשתיני כדי להבריח מכשירי טלפון סלולריים גנובים. רק כשהגיע למפגש כדי לקחת את מה שהתבקש להעביר לשטחי הרש"פ נודע לו כי הוא נדרש להעביר נשק לכפר נזלת עיסא, המרוחק כעשר דקות נסיעה בלבד ממקום המפגש. עוד טענה הסניגורית כי במהלך נסיעתו לכפר התקשר הנאשם כמה פעמים למשטרה, עד שתמו השיחות בכרטיס הטוקמן שלו. לטענתו, הוא התקשר למשטרה כדי לקבל עצה כיצד לנהוג.
השופט יצחק עמית ציין כי המדיניות הראויה לענישה בעבירות נשק היא של החמרה, אך הוא מוכן לקבל את הפרשנות שהציגה הסנגורית לדרך שבה התגלגלו הדברים, כי היה לנאשם זמן קצר לכלכל את צעדיו, וכי הוא פעל בשיקול דעת מוטעה.
השופט ציין כי בדקות המעטות שבהן נסע לכפר נזלת עיסא, כשהיה עליו להחליט כיצד לפעול, הוא ניסה פעמים אחדות להתקשר למשטרה, דבר המעיד שהוא חיפש אחר פתרון לסיטואציה שהוא נקלע אליה. מנגד, הוסיף השופט, ה וא זוקף לחובתו של הנאשם את העובדה שלא דיווח למשטרה גם לאחר שהעביר את הנשק.
השופט גזר על הנאשם 30 חודשי מאסר מיום מעצרו בחודש דצמבר האחרון וכן שנתיים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים. לבקשת הסנגורית הורה השופט לאסור את פרסום שמו או פרטים מזהים אחרים על זהותו.