בצלאל סמוטריץ' – הבית שלי

הוא דוס כמו הרב יצחק לוי, כן הוא רהוט כמו אפי איתם, ובעיקר הוא חרוץ וחוזר לכל אחד ואחד כמו זבולון אורלב.

חיים פלק , י' באדר תשפ"א

בצלאל סמוטריץ' – הבית שלי-ערוץ 7
חיים פלק
צילום: חזקי ברוך

המפלגה שבה גדלנו היא מפלגה מגזרית שיודעת לחיות עם סתירה פנימית. מחד היא כלל ישראלית ושמה בראש סדר עדיפויותיה את צרכי העם כולו, ומאידך היא מפלגה של מגזר שמעוניינת לרכז משאבים ככל שניתן לטובת מצביעיה. היא עשתה את זה כמפד"ל ההסטורית, היא עשתה את זה כבית היהודי, והיא תמשיך לעשות את זה במפלגת הציונות הדתית.

אכן, היו מאבקים בין מגמות אלו שהוכרעו לפני הרבה שנים בהעדפת משרד הפנים הכלל ישראלי על משרד הדתות המגזרי.

בבואנו לברר מיהו מנהיג מתאים להוביל ציבור אידאליסטי ומופלא זה של הציונות הדתית על חלומותיו ועל צרכיו, טוב לנו שנבדוק את התכונות הבאות:

בראש ובראשונה, צריך הוא שתהא משנתו סדורה והוא יודע לבטא אותה באופן רהוט. דבר שני, עליו להיות איש פוליטי שיודע להבדיל בין עיקר לטפל ומצליח לקבל את המקסימום תוך תשלום מינימאלי על ערכיו ואמונתו. ג. טוב הדבר שידע להתראיין ולהשמר ממהמורות שהעתונאים העויינים מציבים בפניו. ד. שיהיה חרוץ ומסור לעבודתו ויודע להלוך כנגד כל רוח ורוח.

כן, בצלאל סמוטריץ' עונה על כל הקריטריונים האלה, אבל חשוב לי להזכיר לעצמי ולאלה שהספיקו לשכוח שהוא ממש דומה למנהיגי המפד"ל בעשורים האחרונים. כן, הוא דוס כמו הרב יצחק לוי, כן הוא רהוט כמו אפי איתם, ובעיקר הוא חרוץ וחוזר לכל אחד ואחד כמו זבולון אורלב. הוא בשר מבשרה של הציונות הדתית. כל נסיון לבדל אותו ממנה נועד לכישלון. טוב עשה שהתאמץ להגיע להבנה עם חגית משה ולהציב ברשימתו את עו"ד מיכל וולדיגר, ובכך ביטא שהוא מבין שהאף שהינו בן הציונות הדתית, לציונות הדתית גוונים הרבה, וראוי לה למפלגה המתיימרת לייצגו, שתכיל את כולם.

עבדתי לצידם של לא מעט פוליטיקאים ומנהיגי ציבור. הבולט שבהם היה חנן פורת שנעצר רחוק מאוד מהמקום הראוי לו (הוא היה יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת בשעה שרבים מבני הציונות הדתית ראו בו מנהיג ראוי לכל המחנה). יש הטוענים – וקשה לי לחלוק עליהם, שאישיותו המיוחדת הייתה בעוכרו בפוליטיקה. אני יכול להעיד שהוא ממש התקשה להגיד את המילה 'אני' או במילים אחרות הוא לא ידע למכור את עצמו ולהסביר כמה הוא טוב, בודאי על פני אחרים. זה היה מנוגד לתפיסת עולמו.

בין השורות אני שם לב שעל אף הצלחתו המטאורית של בצלאל סמוטריץ' במשרד התחבורה והגם שלדעת כל באי הכנסת מימין ומשמאל, מדובר בח"כ שתפוקת עשייתו הפרלמנטרית, איננה פרופורציונית כלל ועיקר לכוחו היחסי בכנסת ולתדהמתי, אני שם לב שגם הוא מקפיד לשתף בהצלחותיו את עוזריו, את עוזרי משרד התחבורה ועוד כהנה וכהנה. מבחינתי, זו נקודת זכות חשובה.

לצד זה, מדובר בנשוא ונותן פוליטי שכנראה בקי במלאכה התוצאה שממצבת אותו בין 5-6 מנדטים בראש מחנה הציונות הדתית (בגיל צעיר כ"כ) מלמדת על כישרון פוליטי מיוחד שברור שמשאירה בצידי הדרך יריבים פוליטיים פגועים. כן, צריך להקשיב להם, אבל הפוליטיקה היא מבחן התוצאה. מבחן התוצאה לא בכל מחיר והגבול הוא בשאלות המוסריות. האם ההתקדמות הפוליטית נעשית תוך פגיעה והעלבה של אחרים? האם ההבטחות ניתנות בו בזמן שאתה יודע שלעולם לא תקיימן? והאם אתה 'שכיר' בעמדותך כדי לקבל תפקידים (אופורטוניזים) ומן הכלל אל הפרט: היו לנו בתקופה האחרונה משאים ומתנים שבצלאל סמוטריץ' התגלה בהם כ'שחקן פוקר' לא רע.

במבחן התוצאה הוא קיבל מפלגה שהוא בעל הבית שלה והיא תכהן כנראה בכנסת הקרובה עם לא פחות מחמישה חברי כנסת שהוא בחר למפלגה שלו [ללא נועם ועוצמה], שר, יו"ר ועדה וחבר ועדה למינוי שופטים. מעבר לחמשת חברי הכנסת (הכוללים את אופיר סופר מן הליכוד) הוא עשה הסכם עם שתי מסגרות פוליטיות נוספות – נעם ועוצמה יהודית. שאלת ההעדפות האישיות, יחסו האישי לחותמים איתו הוסרה הצידה וטובת המפלגה שאותה הוא מנהיג עמדה לנגד עיניו.

ואכן, לאחר 4 שעות של משא ומתן הוא הגיע לתוצאה שהפכה אותו ממפלגה המגרדת את אחוז החסימה מלמטה למפלגה שעומדת ביציבות מעל אחוז החסימה. כל העת הקפיד בצלאל להסביר לכל מי שהיה מוכן לשמוע שאין מדובר בחלק ממפלגת הציונות הדתית, אלא מדובר במסגרות מקבילות שההסכם מעביר את כולם את אחוז החסימה.

ודווקא על רקע הכללים שביקשנו לקבוע למעלה, ראוי שנתבונן במשא ומתן שנעשה מול חגית משה מן הבית היהודי. לצורך הגילוי הנאות, תמכתי בה בגלוי משתי סיבות עיקריות: האחת," עשה טוב" עבודתה למען הציבור הדתי לאומי בירושלים, במסירות, בשקדנות ובהבנה פוליטית מוניציפאלית מרשימה. והשניה הייתה בבחינת "סור מרע" ביודעי על ההסכמה המוקדמת בין מפלגת ימינה לבין מנכ"ל המפלגה ניר אורבך. הסכם שמביא להבנתי לפירוק המסגרת הפוליטית של הציונות הדתית ולכן ניסיתי בהצבעתי לחגית למנוע מהלך זה.

התמונה המצטיירת על מה שקרה בפועל היא שזבולון אורלב כנציגה של חגית משה הגיע להסכם עם בצלאל סמוטריץ' שנותן לצד שבא עם חגית תמורה הולמת, אם לא מופלגת לצורך בניית שיתוף הפעולה. נאמנים עלי הדברים שפורסמו בשמו של בצלאל סמוטריץ' שהנקודה היחידה שסורבה היא בניית המסגרת החדשה עם מרכז מפלגת הבית היהודי ולא פריימריז שבהם הכל פתוח. משום מה החליטה חגית משה שהסכם אורלב (שנשלח מטעמה) אינו מספק ולכן היא שלחה נושאים ונותנים נוספים ובמקביל קיימה משא ומתן עם נציגיו של בנט.

כמובן שבחיים הפוליטיים כשאתה לוקח סיכון, אתה צריך גם לשלם עליו. בצלאל לקח סיכון שלא ויתר לחגית משה על תיבעת שילוב המרכז של הבית היהודי ביודעו שהיא יכולה לחתום עם ימינה. וחגית לקחה סיכון שבנט יכריז על רשימתו בטרם תחתום עם בצלאל ואכן זה קרה. אבל יותר גרוע קרה מבחינתה שבנט הציב את ניר אורבך – מי שהפסיד לה בבחירות הפנימיות – במקום השישי הריאלי ברשימתו. באותו רגע כוחה הפוליטי התכווץ אם לא נאמר נעלם.

כן אני יודע שבלהט הויכוח נאמרו דברים שיש בהם להיות פוגעניים, אבל אני עדיין חושב שבכל הקריטריונים שהוצבו לעיל עמד בצלאל סמוטריץ' בכבוד רב, ועל כן בשורה התחתונה הוא ראוי להיות מנהיג שלי.

חברות וחברים, לא נמלט משאלה פשוטה וברורה: האם אנחנו רואים צורך במפלגה אידאליסטית מגזרית שתמשיך לפעול לתמיכה בחינוך הדתי, בגרעינים התורניים, בתנועות הנוער שלנו יחד עם מאבק על כל היקר לנו במדינת ישראל, או כפי שאומרים ציוניים דתיים רבים שהגיע הזמן לעלות כיתה, לשחק במגרש של הגדולים ולהשתלב בליכוד א' עם יולי אדלשטיין, ציפי חטובלי או בליכוד ב' עם בנט, אלון דוידי, ניר אורבך או בליכוד ג' עם אלקין ויועז הנדל. ואם הוא מתון מדינית הוא יכול גם להתחבר לחילי טרופר.

הצד השווה בכל המפלגות הללו שביסוס ערכי הציונות הדתית ואיגום משאביה לא נמצא בסדר יומם. בכל אחת ואחד מהם ישנם חברי כנסת שישתדלו לעזור לכל בקשה ולפעמים אף יצליחו. האופציה השנייה היא להישאר בבית. בבית הציוני דתי. במפלגה שכולנו אוהבים לחבוט בה אבל בשורה התחתונה היא נלחמת על ערכינו, היא מעצימה את כוחנו, היא דואגת לבחירת רבנינו והיא פשוט הבית שלנו.

חיים פלק, חבר מרכז הבית היהודי. בצעירותו שימש יו"ר ההנהגה הצעירה של המפד''ל ואף כיהן במספר תפקידים מטעם המפלגה.