החסד האמיתי חבוי בהסתרה שבתוך ההסתרה

מגילת אסתר מלמדת אותנו את החשיבות שבהסתרה. גם היום אנשים רבים מתחפשים בעל כורחם; הם רוצים להסיר את התחפושת, אבל עניותם החומרית או הנפשית כל כך כואבת ומאיימת שלעיתים אינם מודעים אפילו למסכה שמכסה את לבם

הרב בני וורצמן , י"א באדר תשפ"א

החסד האמיתי חבוי בהסתרה שבתוך ההסתרה-ערוץ 7
הרב בני וורצמן
צילום: עצמי

תשובות רבות ניתנו במהלך הדורות לשאלה מדוע שמו של הקב"ה אינו מוזכר במגילת אסתר באופן גלוי. בכל המגילה אין פעם אחת שבה מוזכר הקב"ה במעשיו או במעורבותו בסיפור.

עם זאת, יש דבר אחד שעליו מסכימים כל הפרשנים שעסקו בשאלה זו, וזה שגם אם שמו של הקב"ה אינו מופיע, הוא נרמז לאורך המגילה פעם אחר פעם. הקב"ה שם, אבל בהסתר פנים.

אחד התירוצים הידועים הוא הוא שבכל פעם שמוזכרת המילה 'המלך' ולא בהקשר של אחשוורוש, מדובר במלך מלכי המלכים. זאת גם הסיבה, לדעת חלק מהפרשנים, שכל עמודה במגילה נפתחת במילה המלך. הגמרא במסכת מגילה מביאה הסבר נוסף בשם ר' תנחום שעל המילים בלילה ההוא נדדה שנת המלך הפירוש הוא שנת מלכו של עולם.

כל השחקנים הראשיים בסיפור המגילה מתחפשים במובן מסוים: אסתר המלכה מסתירה את זהותה, חששותיה ואת כוונותיה; אחשוורוש נראה כאדם העושה ככל העולה על רוחו, אך כל צעדיו מכוונים על ידי הסובבים אותו; המן מציג חזות של נחישות וביטחון עצמי, אבל נטפל לחלשים מתוך פחד למעמדו; מרדכי עובד כפקיד נאמן בחצרו של אחשוורוש, אך שומר בסתר על נאמנות מוחלטת לעמו; היהודים אף הם מתחפשים לפי דברי חז"ל במסכת מגילה, לפיהם היהודים באותו דור חטאו בעבודה זרה והתבוללות אך נותרו נאמנים בלבם. הקב"ה הוא המתחפש הראשי בשל היותו נעדר לגמרי מהסיפור, בעוד שהמגילה רצופה בצירופי מקרים לכאורה [17] המבטאים למעשה את ידו הנסתרת של הקב"ה.

מי מאיתנו לא מתחפש, מי מאיתנו לא עוטה מסכה על פניו לעיתים מזומנות. רובנו מתנהגים בחוץ באופן שונה מהתנהגותנו בתוך הבית, בבית יקבלו אותי כמו שאני, בחוץ אני חייב להראות טוב. לא אחת אנחנו מלבישים עלינו מסכה כדי שלא יראו אותנו, שלא יזהו את שעובר עלינו, שלא ישימו לב למשהו לא טוב שקורה לנו.

נראה לומר שהמגילה מלמדת אותנו גם את החשיבות שבהסתרה. אנחנו חיים בעולם שבו 'אם לא פרסמת – לא עשית' והכל גלוי. כל מעשה טוב מגיע לפוסט בפייסבוק ובכלל יש לנו נטייה להפוך את הכל למופע ראווה. אסור לטעות, זה טוב, יפה וחשוב. אנחנו צריכים לפרסם את הטוב כי יש לו השפעה גדולה מאוד על הסביבה, אבל המגילה מלמדת אותנו שיעור חשוב מאוד; פעמים רבות הדברים הגדולים באמת הם אלו שקוראים בשקט, בהסתרה, מבלי שיש צורך לשווק אותם.

"וכל המרבה במתנות לאביונים הרי זה משובח". מתנות לאביונים, אחת ממצוות היום. יש מי שעני בכסף, יש עני בדעת, יש עני בנפש ובצרות הקשות שעוברות עליו, יש עני במחלה חשוכת מרפא שמלווה אותו שנים רבות. אנשים רבים מתחפשים בעל כורחם; הם היו רוצים להסיר את התחפושת, אבל עניותם כל כך קשה, כואבת, מאיימת, שלעיתים אינם מודעים אפילו למסכה שמכסה את ליבם.

צריך לחפש את האביונים השונים, אלו שפחות רואים אותם, שלא מראים את עצמם. לחפש אותם מתחת למסכה העוטה על פניהם ולבוא אליהם ברגישות. לבוא אליהם עם מילה טובה, פתק קטן, מילים חמות, עם חיבוק עדין, עם גילויי אכפתיות לסבל שהם עוברים. לא לבקש מהם להוריד את המסכה, לא לבקש מהם להיות שמחים, וכי איך יהיו שמחים אם כל ימיהם מכאובים? רק לחפש אותם, את האנשים שמחופשים בעל כורחם ולנסות להאיר מעט את חייהם עם מתנות לאביונים, כל אחד לפי ענינו. מצווה עלינו להסתכל סביב. בקהילה שלנו. בשכונה שלנו. בבניין המגורים שלנו, בישוב שלנו ולחפש את אותם אנשים כואבים הסובלים בשקט ובכאב גדול את כאבם ואת סבלם לנסות להאיר להם אפילו במעט אל מתחת למסכה שמכסה.

גם שאנחנו ניגשים לעשות מעשה טוב כמו עזרה לנזקקים, אנחנו צריכים לזכור שלפעמים הדרך הנכונה היא לבוא בדרך ההסתרה. לגשת אל הדברים בעדינות ולעשות אותם ברגישות ולזכור שיש שכן מהצד בדלת ממול שנמצא במצב לא נעים. אם נבחר בדרך הזו, בדיוק כפי שאנחנו מנחים את המתנדבים שלנו בארגון 'לאורו נלך' לעשות, נוכל להסיר את המסכות הפנימיות. אם הם ירגישו שיש מי שלא רק דואג להם אלא גם מתחשב ברגשות שלהם אז זה ישפיע עליהם הרבה יותר לטובה.

הרב בני וורצמן הוא יו"ר ומייסד ארגון "לאורו נלך" הפועל בחסות משרד החינוך ומפעיל לאורך שנת הלימודים תוכניות התנדבות שונות בכ-180 בתי ספר ברחבי הארץ