"לא כל יום פורים", הכריז המוזיקאי בני ברמן בשירו המפורסם, משפט שהפך לביטוי מוכר בקרב ישראלים רבים, שמשמעותו היא כי לא בכל יום משחק המזל ויתרחש נס. אבל בהסתכלות היסטורית על לוח השנה העברי, בקיבוץ מנהגים וימים מיוחדים של קהילות יהודיות רבות נגלה כי אומנם לא כל יום פורים, אבל חג פורים יש יותר מפעם בשנה ולא רק בחודש אדר.
בגלויות שונות וגם בארץ ישראל נקבעו לא מעט ימי פורים בנוסף לחג הקבוע בחודש אדר, ימים המציינים נס שאירע לקהילה או למשפחה מסוימת. בערים רבות הוכרז על יום הודאה והלל עם מנהגים המזכירים את חג הפורים, כמו מתן משלוחי מנות או מקרא מגילה מסורתית לציון הנס.
רעשנים בט"ו בשבט
העיתונאית ענת סרגוסטי מחזיקה בביתה את מגילת 'פורים סרגוסה', ובכל שנה בחודש שבט מתקבצת משפחתה המורחבת לקריאת המגילה, כשהילדים אוחזים ברעשנים ומרעישים בכל פעם שמוזכר שמו של מרקוס, יהודי מומר שהתנכל לקהילתו. לא מדובר בטעות ולא בהקדמה של חג פורים המפורסם, אלא בציון מסורת בת כחמש מאות שנה של חג 'פורים סרגוסה', אחד החגים הקהילתיים המוכרים ביותר בתולדות העם היהודי.
סיפור הנס של קהילת סרגוסה בספרד חל בתאריך י"ז בשבט, בשנת ה'ק"ם או ה'ק"ף, לפי הגרסאות השונות. על פי המסופר, נהוג היה כי כאשר המלך הגיע אל רחוב היהודים היו יהודי העיר יוצאים לברכו ובידיהם תיבות ספרי התורה מבתי הכנסת בעיר. המלך היה סבור כי היהודים מכבדים אותו בספרי התורה, אולם למעשה היהודים לא רצו להוציא אותם לרחובה של עיר ויצאו רק עם התיבות המעטרות אותם.
מרקוס, היהודי המומר, סיפר על כך למלך, והלה החליט כי בפעם הבאה שיגיע לסרגוסה יבקש לפתוח את התיבות, וכאשר יגלה כי הקלף של ספר התורה לא נמצא בתוכן – יוציא להורג את היהודים כולם. על פי המסורת, אליהו הנביא התגלה בחלומותיהם של גבאי כל 12 בתי הכנסת בסרגוסה ואמר להם כי יש להוציא את הספרים עם הקלף בתוך התיבות. כל גבאי חשב כי רק הוא עושה כך, אך בעצת החלום שחלם הכניס את הספר לנרתיק. כאשר המלך הגיע לעיר והיהודים יצאו לכבדו, ביקש מהם לפתוח את התיבות ולראות מה יש בהן, וכך פתחו כולם כאחד את התיבות ונחשפו ספרי הקלף. המלך זעם על היהודי המומר שרימה אותו וציווה להורגו ולתלותו על עץ. את היהודים הוא פטר ממס למשך שלוש שנים. יהודי סרגוסה קבעו את היום ההוא למשתה, שמחה וקריאת מגילה ייחודית המגוללת את סיפור הנס. הימים נחגגים בי"ז ובי"ח בשבט, בדומה לפורים שנחגג בי"ד ובט"ו באדר.
"אני זוכרת עוד כילדה שהיינו יושבים אצל סבא שלי בבית כל הילדים בט"ו בשבט, לפני יום פורים סרגוסה, וקוראים יחד את המגילה. הרעשנים היו נשמעים בכל פעם ששמו של מרקוס היה מוזכר. זה הקל במשהו על אווירת הפחד מהסיפור".
סבה של סרגוסטי אינו בין החיים היום, אבל את המורשת המשפחתית הם שומרים ומעבירים מדור לדור. "גם אחרי שסבא נפטר המשכנו להיפגש כל שנה אצל ההורים או אצל אחד הדודים, ולקרוא מהמגילה שלו שהיא בת כ־150 שנה וכתובה על קלף ממש כמו מגילת אסתר. את המגילה של סבא אח שלי ירש, אבל מה שהחלטנו במשפחה זה שכל ילד או ילדה שמגיעים לגיל מצוות יקבלו עותק של מגילת פורים סרגוסה, שייכתב על ידי סופר סת"ם במדויק על מגילת קלף. זה לא פשוט למצוא סופר סת"ם שיתפנה מהעיסוק שלו בכתיבת מזוזות וספרי תורה ויכתוב מגילה שהיא לא באמת כתב קודש. אבל הצלחנו למצוא וזה ממשיך.
"המשפחה שלנו כבר 500 שנה בארץ, וכשהייתי ילדה חשבתי שאנחנו משפחת סרגוסטי היחידה. כשהחלו העליות ממדינות שונות פגשנו עוד צאצאים של יוצאי ספרד, שגם הם מכירים את הסיפור, שומרים על המסורת וקוראים את המגילה בחודש שבט".
גם עדת יוצאי לוב הביאה איתה לארץ שני תאריכים חגיגיים ייחודיים לה. פורים אשריף, אשר נחגג בכ"ג בטבת, ופורים ברגל (או בורגול, לפי גרסאות שונות) אשר מצוין בכ"ט בטבת. שני ימים אלה נקבעו זכר לניסים שנעשו ליהודי טריפולי לפני קרוב למאתיים שנה. בימים אלה נהגו יהודי טריפולי בביטול מלאכה, בשמחות ובמשלוח מנות.
בכ"ג בטבת תס"ד (1704) צר על טריפולי איברהים אשריף, שר צבאו של מושל תוניסיה, כדי להכניעה. אבל אז התרחש נס, ובלי כל סיבה הנראית לעין, הוא נס בבהלה עם צבאו חזרה לתוניסיה. את הנס הזה הנציחו יהודי העיר בחג 'פורים אשריף'.
בכ"ט בטבת תקנ"ג (1793), הקומיסר האלג'ירי עלי ברגל (או בורגול) כבש את טריפולי, התאכזר במיוחד ליהודים, כפה עליהם חילול שבת והוציא להורג שלושה יהודים. כעבור שנתיים גורש. את השחרור מברגל הנציחו בחג 'פורים ברגל'.
בשבת שלפני 'פורים אשריף' קוראים את הפיוט "מי כמוך" מאת ר' שבתאי טייאר, ובשבת שלפני 'פורים ברגל' קוראים את הפיוט "מי כמוך" מאת ר' אברהם כלפון. בשני ימי הפורים הללו נהגו יוצאי לוב גם אחרי עלייתם לישראל לקיים מתנות לאביונים, סעודות, אמירת חלק מההלל ומשלוח מנות איש לרעהו.
"אלה שני חגים שצוינו אצל יהודי לוב כימים דתיים לכל דבר", מספר פדהצור בנעטיה, יו"ר מרכז אור שלום לשימור מורשת יהדות לוב, "לא היו מתחפשים בחגים האלה, אבל היו הרבה אלמנטים דומים לחג הפורים. בבית הכנסת היו קוראים הלל הגדול, פיוטים שנכתבו במיוחד ליום זה, וגם היום בבתי הכנסת של עדת לוב קוראים את 'מי כמוך' בשבת שלפני פורים שלנו".
בנעטיה עוד שומר באדיקות על המנהג, כמו מנהגים רבים של העדה שממנה הוא מגיע, אך היה רוצה לראות גם את הצעירים שומרים על המסורת. "אנחנו מנסים להחיות את זה. אין לי עניין להפוך את החגים של קהילת יוצאי לוב לימים לאומיים שכולם יציינו, אבל צריך שהמסורת לא תישכח בקרב בני העדה, על מבוגריה וצעיריה. לכן הוצאנו לאחרונה חומשים וסידורים של מרכז 'אור שלום' עם כל המנהגים והפיוטים של יוצאי לוב. ממש לאחרונה סיימנו הוצאת סידורים ייחודיים ששם קיימים ימי פורים אשריף וברגל. בשנים האחרונות יש התעוררות של צעירים ממוצא לובי לחזור למנהגים, רואים אותם פתאום מוציאים משלוחי מנות עם מתוקים בימים האלה, ואנחנו רוצים לחזק את המגמה הזאת. קהילת יוצאי לוב הגיעה לארץ עם קום המדינה כשהיא מונה כ־35 אלף איש. לא גדולה, ולא מנסה להשתלט על אחרים, אבל את המסורת שלנו חשוב לשמר".
פורים שלישי בחברון
בשנת 1616 ייסדו יהודי פרנקפורט פורים משלהם. חג הפורים הזה מציין את נפילתו של מי שהם כינו "המן החדש". אותו המן, או בשמו וינצנץ פטמילך, היה נחתום מקומי שהתעמר ביהודי פרנקפורט. וינצנץ הוביל מחאה נגד השלטון הגרמני. הוא דרש יחס אחר לנתינים, הורדת מיסים, וכן דרישות כמו צמצום מספר היהודים בפרנקפורט. הוא גם האשים אותם בכך שהם מלווים בריבית גבוהה מדי לתושבי העיר. הקיסר הגרמני התעלם מהמחאות שהוביל וינצנץ עם הגילדות, מה שהביא אותו ליזום ביזה המונית של הרובע היהודי. בהוראת וינצנץ פורעים הגיעו לשכונה היהודית, העלו אותה באש ובזזו אותה. היהודים נאלצו לברוח ולנוס על נפשם. שנתיים לאחר מכן הורה הקיסר להוציא להורג את וינצנץ וחמישה משותפיו והיהודים שבו בבטחה לבתיהם הגזולים. את יום כ' באדר הם קבעו לחג פורים שני, שבו שרו שירים מיוחדים על הנס וקראו את 'מגילת וינץ' המגוללת את סיפור הנס.
בערים רבות בעולם ציינו יהודים חגי פורים נוספים על ניסי הצלה שונים. בבלגרד, בירת סרביה, חל גם כן יום פורים שני בי"ט בסיוון. בשנת 1822 הנסיך הסרבי והצבא הטורקי לחמו באזור, כשהשכונה היהודית הייתה בשטח האש. הקהילה היהודית כולה ברחה וניצלה. פורים פדובה מצוין בי"א בסיוון להודיה על נס הצלת יהודי העיר פדובה באיטליה, שבשנת 1795 ניצלו בתיהם משריפה. יהודי פירנצה מציינים בכ"ז בסיוון פורים משלהם על הצלתם מהתנכלויות על רקע אנטישמי.
ב' במרחשוון הוא פורים שיראז, בעיר שיראז שבאיראן. זאת בעקבות מקרה מהמאה ה־12 שבו עובד אטליז בעיר סיפר לשלטונות כי היהודים בשיראז קיללו את דת האסלאם, ככל הנראה כנקמה על כך שנחשד בממכר בשר טריפה. השלטון בעיר הכריח אותם להתאסלם. חודש לאחר מכן נמצא עובד האטליז ללא רוח חיים, ולצידו מכתב שבו התוודה כי העליל על היהודים דבר שקר. השלטונות באיראן הכירו במכתב ואפשרו ליהודים לחזור ליהדותם.
הרשימה עוד ארוכה: ב' בכסלו - פורים היטלר בקזבלנקה, המציין את הצלת יהודי מרוקו מהשמדה בידי הצורר הנאצי. גם על חג זה נכתבה מגילה ייחודית. י"א בטבת - פורים לודנבורג, המציין קריסת בית כנסת בצ'כיה שממנה ניצלו יהודים רבים. כ"ב בשבט - פורים ליבורנו, הצלת יהודים מרעידת אדמה קשה באיטליה. י"ח באדר הוא פורים צנעא, בעקבות עלילת דם שהאשימה את היהודים ברצח נסיך מבית המלוכה התימני. על פי המסורת, הנסיך המת קם לתחייה והצביע על מי שהרגו. כ"א באדר, פורים קסטיליה - עיר בספרד שהשליט שלה הסית את המלך נגדה. בסופו של דבר השליט הוכרז כבוגד ונהרג בעצמו. פורים שלג - חג ליהודי תוניס שמצוין בכ"ד בטבת, לזכר נס השלג שגרם נזקים כבדים לתושבי תוניס, אך בעיר היהודים לא ירד שלג. גם בחברון נחגג יום פורים ייחודי ביום י"ט באייר. בשנת תקצ"ד הפחה המוסלמי שלח את חייליו לפרוץ לעיר האבות, אך ברגע האחרון בדרך נס הורה לחיילים שלא יפרצו לשכונת היהודים.
פורים חדש יחסית נקבע בארץ ישראל, ביישוב כפר דרום. פורים זה נקבע לציון הצלת ילדים רבים מהפיגוע שהתרחש באוטובוס הילדים בשנת תשנ"ט. עד היום מגורשי כפר דרום מציינים את החג ביום ט' במרחשוון. עשרות תלמידים ומורים מהיישוב היו נוסעים מדי בוקר בהסעות לבתי ספר בנווה דקלים ובעצמונה. ביום הפיגוע יצאו שני האוטובוסים בשעה הקבועה. באמצע הדרך ניסתה מכונית תופת להיצמד לאוטובוסים, אך ג'יפ של הצבא חסם אותה. פיצוץ אדיר נשמע ואחד החיילים, אלכסיי אשר נייקוב הי"ד, נהרג. הדי הפיצוץ נשמעו עד לכפר דרום. הבהלה באוטובוס הייתה גדולה והשמשות התנפצו. אולם הפיגוע נגמר בנס, ולמרות הפיצוץ הסמוך לאוטובוס עמוס הילדים, כולם ניצלו.
דודי אלפר, תושב כפר דרום לשעבר ורכז הביטחון ביישוב, מספר: "יום למחרת הפיגוע היינו עם כל הילדים אצל הרבנים הראשיים. אמרנו פסוקי הודיה על הנס וקבענו את היום הזה לחג פורים של כפר דרום, בהסתמך על פסק של החת"ם סופר, שקבע את פורים פרנקפורט. בפסק הוא הורה שמי שאירע לו נס יקבע יום פורים שלו להודות עליו. עד היום אנחנו מציינים את היום הזה בסעודה. הילדים שניצלו מהפיגוע היום כבר בני 30 והם ממשיכים להגיע כל שנה לסעודת ההודיה, שבה מספרים את סיפור הנס, מעלים סרטונים ומצגות ומודים לה' על הנס.
"אחרי קביעת היום הזה, הפך ט' במרחשוון ליום הודיה על כל הניסים וההצלה המופלאה של תושבי כפר דרום שניצלו מאירועי טרור בגוש קטיף. יש המון סיפורים. גם ההורים של אלכסיי ז"ל שותפים למסיבה. הם רואים בכל אחד מהילדים שניצלו בפיגוע כאילו הוא ילד שלהם. גם אחרי הגירוש אנחנו מקיימים את הסעודה החגיגית. בשנה האחרונה בעקבות הקורונה קיימנו את האירוע בזום. כל משפחה התחברה מהמקום שלה, אבל בהחלט סיפרנו את סיפורי הניסים ואמרנו הלל והודיה. אנחנו משתפים את הסיפורים גם עם תושבי שבי דרום החדשים שלא היו בגוש, והם הופכים לחלק מהחגיגה וההודיה".
חרבות השודדים נשברו
ימי פורים נקבעו לא רק על ידי קהילות או ערים. ישנם גם יחידים ומשפחות שהחליטו לציין את היום שבו אירע להם נס מיוחד. אור הלר, כתב חדשות 13, קיבל במסורת מאביו את הסיפור על יום פורים של הרב יום־טוב ליפמן הלר, המכונה תוספות יום טוב. הלר, צאצא של ר' יום טוב, מספר כי במשפחתם עוברים סיפורים רבים על ר' יום טוב בכל מפגש משפחתי, ואחד מהם הוא על הפורים הייחודי של הרב.
"אנחנו ממשפחה חרדית במקור, אבל סבא שלי, יואל הלר, עזב את הדת והפך לחלוץ", מספר הלר, "חלומו הגדול היה לעלות לפלסטינה. סבא שלי היה מספר על הקשר שיש לנו לר' יום טוב החשוב מקרקוב, ואבא שלי לקח על עצמו לחקור את הסיפור לעומק ובכל כינוס משפחתי הוא מספר עליו ועל מעשיו. הוא עבר הרבה תלאות בפולין, הלשנות וגלויות, ולכן קבע יום מיוחד להודות על הניסים האלה".
מתנגדיו של ר' יום טוב הלשינו עליו לשלטונות והתעמרו בו, וביום ה' בתמוז שפ"ט הוא הועמד למשפט ונגזר עליו עונש מוות. באותו יום בנו ראה את אשת השגריר הצרפתי נאבקת על חייה מול שור זועם. הבן הציל אותה וכך הצליח לגייס את עזרת השגריר ולהציל את אביו. אחרי לחצים מהשגריר, הומר העונש בתשלום קנס עצום בסך 12 אלף טהלאר, שאם לא ישולמו ייגזר על ר' יום טוב עונש מאסר. קהילתו המירה את הקנס לסכום קטן יותר, ובכ"ח באב שוחרר ר' יום טוב מכל המגבלות והמעצר, אך נאסר עליו לחזור לשמש בתפקידי רבנות. על כל הניסים שאירעו לו קבע ר' יום טוב לו ולמשפחתו חג פורים שצוין בא' באדר. שלוש פעמים ליווה אור הלר משלחות ממשלתיות צבאיות למצעד החיים בפולין, ובכל פעם כשהגיע לקרקוב עלה לקברו של ר' יום טוב, בעל המעשה.
בכל שנה אחרי חג הפורים שולח רפאל מיוחס, מי שהיה חתן התנ"ך העולמי, הודעה בקבוצת הווטסאפ של משפחת מיוחס שבה הוא מזכיר ש"היום חל פורים די לוס מיוחסים", על ניסים שאירעו לרבי רפאל מיוחס, רבה של ירושלים והראשון לציון לפני כשלוש מאות שנה.
רפאל מיוחס הצאצא מספר את הסיפור המשפחתי שמסופר בספר 'מגילת יוחסין'. "היו בירושלים שנים קשות מאוד. היה רעב, והסולטן הטורקי לקח בשבי את אחד מבכירי הקהילה היהודית בירושלים ודרש כופר גדול מאוד כדי לשחררו.
"הרב מיוחס יצא לגייס כספים לעניי ירושלים ולבקש מהסולטן התורכי כי ישחרר את האסיר וימחל לקהילה על הכופר. הוא יצא באונייה מיפו לטורקיה, וכשהגיע לטורקיה לן בבית מארחים. בלילה חלם כי מלאך אומר לו לברוח מהבית וכך יימלט ממגפה שמתקרבת אליו. הוא העיר את בעל הבית שאירח אותו. כולם יצאו מהבית חוץ ממשרתת זקנה שלא יכלה לברוח. כשהם חזרו בבוקר, היא הייתה ללא רוח חיים.
"כשחזר עם הכסף שגייס עבור תושבי ירושלים, הוא הגיע ברגל דרך עזה. בדרך שודדים עטו עליו, לקחו את הכסף וניסו להרוג אותו, אלא שהחרבות שלהם נשברו על הגוף שלו ולא אירע לו דבר. הם נבהלו מאוד מהמעשה, ביקשו סליחה, השיבו את הכסף שגזלו ועוד שלחו עמו מתנות רבות. בסוף הסיפור הוא כותב כי מתגלה אליו מלאך ואומר לו 'אני אשמור עליך כל הדרך לירושלים בשלום'".
לרפאל יש עוד כמה בני דודים הקרויים רפאל מיוחס, שם שעובד מדור לדור בין סבא לנכדיו. את הסיפור על רבי רפאל מיוחס הראשון לציון הוא שמע עוד כילד קטן בגרסה לילדים בספר בהוצאת מחניים. "אמא שלי אומרת שהייתי מתרגש מאוד מהסיפור, וכשהייתי בן ארבע רציתי להיות ראשון לציון כמוהו".
אז לא כל יום פורים, אבל בהחלט מרובים מעשי הניסים שאירעו ועוד קורים לאבותינו, בימים ההם וכן בזמן הזה.