שי אלון
שי אלון צילום: חזקי ברוך

לפני חודשים אחדים התרחש אירוע בעל משמעות. הקרן הקיימת לישראל, הידועה בשם קק"ל, שתחגוג בסוף השנה האזרחית מאה ועשרים חורפים, נשלטת כעת בידי גורמי הימין הפעילים בגוף לאחר שנים ששימשה כזרוע של השמאל, זכר לשלטון מפא"י.

השבוע הדבר גם בא לידי ביטוי עם ההחלטה שהתקבלה, על אף שיש עוד דרך ארוכה עד שתבוצע, על כך שקק"ל תקנה שטחים ביהודה ובשומרון שישמשו, השם ירחם, להרחבת ההתיישבות היהודית במקומות אלו. השמאל כמובן נרעש והזדעזע מעצם המחשבה.

קשה להפריז ברמת הצביעות והעליבות של הזעזוע הזה. קודם כול, מדהים היה לראות את ההלם מכך שקק"ל, גוף שקדם למדינה ופעל על מנת לקנות קרקעות בארץ ישראל לצורך התיישבות יהודית, פועל בשנת 2021, תחזיקו חזק – כדי לקנות קרקעות בארץ ישראל לצורך התיישבות יהודית.

ההלם באגף השמאלי לא נגמר בזה. מדהים איך השמאל מופתע בכל פעם מחדש מכך שהימין מבצע מדיניות של הימין. כנראה אנחנו לא עושים את זה מספיק. הימין קיבל אחיזה בקק"ל ופועל בהתאם. הכי פשוט שיכול להיות. למה שננהל את המדיניות, במקרה הזה או בכל מקרה אחר, לפי רצונותיהם של אנשים שהשאיפה המרכזית שלהם בחיים היא לראות דחפורים עולים על בתינו?

מדובר כאן - גם כאן - בצביעות ממדרגה ראשונה. הרי בכל פעם שנעשה מהלך לטובת ההתיישבות נזעקים אנשי שמאל וארגונים כאלה ואחרים למצוא אמתלות משפטיות מדוע מדובר בפשע נגד האנושות. כעת, כאשר מתכוונים בקק"ל לשלם טבין ותקילין על קרקע בשטחים אלו, אותם אנשים ואותם ארגונים שוב נזעקים. כאשר יש עניין משפטי יש בעיה, כאשר רוצים לקנות בכסף מלא יש בעיה.

בסופו של יום מקרה קק"ל והשינוי במדיניות לטובת הימין וההתנחלויות הם עוד הוכחה נחרצת לכך שהמחלוקת של ההתיישבות עם מתנגדיה מהשמאל הקיצוני יותר והקיצוני פחות היא סביב השאלה האם ליהודים מותר לגור בארץ ישראל או לא. הם חושבים שלא. כל השאר הם תירוצים שמתכופפים לטובת הטיעון.

אין יותר ראוי מאשר גוף כמו הקרן הקיימת לישראל, שהיה חלק מהמאמץ הציוני להקים מדינה ליהודים בארצם ההיסטורית, להמשיך ולהיות כלי להתפתחות ההתיישבות. העמידה האיתנה וההיאחזות בשורשים הן ערכים שגם בשמאל כדאי שיחזרו ללמוד מעצי היערות שניטעו וניטעים בכל מרחבי ארצנו על ידי הגוף הזה.

המפגש של השמאל בלבושו החדש עם העשייה הציונית שהוא כה היה מזוהה איתה בראשית דרכו ההיסטורית הוא טרגי ועצוב, ומעיד יותר מכול מדוע מצבו הפוליטי כה עגום. קק"ל חוגגת השנה, כאמור, מאה ועשרים שנה. בשמאל אולי יאחלו לקק"ל "עד מאה ועשרים" לאור השינוי שחוותה ולא יותר, אבל בינתיים כדאי להם לפזול לכיוון הכנסת, המקום שבו בא לידי ביטוי רצון העם. כי שם הם יקבלו הרבה פחות ממאה ועשרים. הרבה פחות.

הכותב הוא ראש מועצת בית אל