הרב אהרן אגל טל
הרב אהרן אגל טל צילום: שלומי שלמוני

האם באמת איבדה הדתיות הלאומית את תפקידה כקבוצה מובחנת בעם ישראל? הוגי דעות ופוליטיקאים מנסים לתת מענה לכך, כי הייצוג הפוליטי מלמד על השלמה של חלקים נרחבים מאוד בציונות הדתית עם אובדן הכוח הציבורי שלהם. חוסר היציבות הפוליטית שאנחנו חווים בשנתיים האחרונות מלמד על משהו עמוק יותר שמתחולל כאן.

בשיחה עם העיתונאית ליאת רגב לפני כשבועיים אמר העתידן פרופ' דוד פסיג שמדינת ישראל חווה כעת את מה שחוו עמים אחרים בהיסטוריה. לדבריו, מה שבנה את הכוח של התנועה הציונית היה ברית הגורל. עם שהוכה במשך אלפי שנים החליט שלא עוד, וכדי להבטיח את חייו ויתר על שאלות של מהות. לדבריו, הניסיון ההיסטורי בעולם מלמד שברית גורל יכולה להתקיים במשך ארבעה דורות לכל היותר: "אחרי זה היא מתפרקת, ועל מנת שאותה ישות לאומית תתמיד להתקיים היא צריכה להגדיר ייעוד לאומי, וזה צריך להיות כתוב בשתיים־שלוש מילים שמרכזות רעיון גדול שיסכימו עליו הקבוצות השונות".

בצפייה של פני העתיד, אנחנו כנראה עומדים לקראת כתיבת הייעוד הלאומי הזה. כבר עכשיו אנחנו רואים קבוצות תרבותיות שונות אשר מנסות להכתיב את תפיסת עולמן ולהשריש אותה ברמת בתי הספר וגני הילדים. מבלי שרובנו מודעים או שמים לב לכך, ישנם ניצנים של טשטוש הזהות היהודית על ידי הכנסת מוטיבים נוצריים לגני ילדים, על ידי חלוקת ספרי ילדים שבהם מופיעים אבות האומה כקריקטורות או כדמויות הזויות ובעייתיות, שלא לדבר על בית המשפט שלקח לעצמו את החירות לקבוע את ערכי הציבור כולו.

לדעת פסיג, אנחנו פוגשים כעת את שלב ההתפרקות של ברית הגורל, שמחזירה את הקבוצות השונות המרכיבות את הלאום היהודי אל נקודת המוצא הטרום ציונית, כאשר כל קבוצה נלחמת על הזהות המובחנת שלה. המגפה רק זירזה את התהליכים האלה, כי היא חשפה את הכשלים של התפיסה הדמוקרטית הקיימת ולכן הם רק ילכו ויעצימו.

השאלה הגדולה העומדת לפנינו היא מנין העם יונק את הסמכות שלו. מה מגדיר את הערכים החברתיים והמוסריים שלו שיוצרים את כובד המשקל הלאומי, וכשאין תשובה טובה באים בתי המשפט ונאבקים על מה שבעיניהם נכון ומוסרי. לדעת פרופ' פסיג אנחנו מצויים בשעה היסטורית שעלולה "להוביל לקריסתה של דמוקרטיה, אבל גם יכולה להוביל לשיפור המודל הזה". וכאן בדיוק נכנסים הדתיים־לאומיים כקבוצה.

זהות לאומית שבנויה על ברית ייעוד, כזו שמייצגת ערך ותוכן נבדלים מן העולם ושניתן להתלכד סביבה, חייבת לכלול בתוכה את כל המרכיבים של הלאום. הזהות שלנו נוצרה בברית עם אלוקים בסיני וזו נקודת מוצא בעלת משקל מכריע בחיינו, אבל היא זקוקה לחיבור אל מערכות החיים המודרניות ברמה הגבוהה ביותר שלהן ולתובנה פוליטית וסוציולוגית שמתכתבת עם התודעה העולמית. הזהות הזאת צריכה להיות מצד אחד מגובשת מאוד, אבל גמישה מספיק כדי לאפשר לכל קבוצה למצוא את מקומה הייחודי במרקם הלאומי.

הדתיים־לאומיים פיתחו במשך מאה שנה תרבות כזו, שיכולה להיות מפתח קריטי בעיצוב התודעה הלאומית החדשה. הם לא נעדרי חסרונות, כמו כל קבוצה חברתית אחרת בישראל, אבל העיקרון המכונן של הקבוצה הזאת הוא המגוון המלא של תפיסות העולם הקיימות בישראל, שמצליחות להתכתב ביניהן מכוח האמונה המשותפת המצויה בבסיס הזהות שלהן.

הקבוצה הדתית־לאומית צריכה ויכולה להיות הדגם לברית ייעוד חדשה, והיא צריכה להיות חזקה מספיק כדי שתוכל לקחת חלק בכתיבה של החזון החדש. זה הנושא האמיתי שעל סדר היום. כל שאר השאלות הן רק סעיפים שלו. לכן זה מבורך שישנם חובשי כיפות בכל המפלגות, אבל קריטי שתהיה קבוצה שזה הסיפור שלה ולכן זוהי גם שליחותה.