כינוס מועצת הרבנות הראשית בראשות הרבנים הרצוג וניסים
כינוס מועצת הרבנות הראשית בראשות הרבנים הרצוג וניסים צילום: משה פרידן, לע"מ

האפיפיור פאולוס השישי קנה לו בעמל רב שם של שונא ישראל מובהק. הוא כיהן בתפקיד רב ההשפעה בדיוק בזמן שבו פרצה מלחמת ששת הימים, ואת הביקורת הבוטה שלו נגד שחרור חבלי הארץ הוא השמיע בכל הזדמנות. עוד לפני המלחמה, בשנת 1964, ביקש לבקר בישראל ובמקומות המקודשים לנצרות, אך עשה זאת תוך שהוא מתעלם מהנוכחות הישראלית בירושלים, עד שאפילו במכתביו הרשמיים לממשלה הקפיד לציין "ממשלת ישראל, תל אביב".

במסגרת ההכנות לביקור פנתה שרת החוץ דאז גולדה מאיר לרב הראשי לישראל הרב יצחק ניסים. היא ביקשה ממנו להופיע בטקס קבלת הפנים לאפיפיור, כנדרש על פי כללי הדיפלומטיה. כחלק מהעוינות של האפיפיור, הוא הכריח את כל פמליית השרים להצפין לתל מגידו ובלבד שרגלו לא תדרוך בצד הישראלי של ירושלים. השרים כולם ניאותו להגיע, אבל הרב ניסים הודיע לשרת החוץ כי אם האפיפיור רוצה להיפגש איתו, הוא מוזמן להיכל שלמה בירושלים. האפיפיור כמובן סירב, הרב ניסים נשאר בירושלים, אבל כותרות העיתונים למחרת הכריעו בוויכוח שהיה בין גולדה לרב ניסים: "הרב ניסים, זקפת את קומתנו".

מוסד שמגשים נבואה

ביום ראשון הקרוב ימלאו מאה שנים בדיוק לחתימת ועידת היסוד של הרבנות הראשית לארץ ישראל. בט"ז באדר א' תרפ"א, שנת 1921 למניינם, הצביעו באי הוועידה על מינוים של הרב אברהם יצחק הכהן קוק לרב הראשי האשכנזי לארץ ישראל, ושל הרב יעקב מאיר כראשון לציון. השמות הללו, כמו גם עמידתו מעוררת ההשתאות של הרב ניסים, מהדהדים באוזנינו מופת של מנהיגות רחוקה, שחסרונה מורגש כיום. המוסד המפואר שהקימו נלחם בימינו על מעמדו וסמכויותיו, אך גם זוקף לזכותו מהלכים ששינו את פני ההיסטוריה היהודית וממשיכים להשפיע עליה עד היום.

"צריך להבין את הנקודה ההיסטורית שבה מחליט הרב קוק על הקמת מוסד הרבנות הראשית", אומר הרב צבי שינובר, חוקר ההיסטוריה של הרבנות הראשית, שלאחרונה הוציא לאור אלבום מיוחד לכבוד שנת המאה להיווסדה. "העם היהודי, שהיה מפוזר בכל העולם, בנה בכל מקום מסגרת קהילתית שתפקידה היה לשמר את השורשים שלו, כך שלא ייטמע ויתערב בין העמים. כשהחלה התנועה הציונית הלאומית לעלות לארץ ישראל, הבין הרב קוק שלארץ ישראל יגיעו יהודים מכל העולם עם המסגרות הפרטיות של כל אחד. זה לא רק ניגונים או הווי שונים, אלא גם במסגרת ההלכתית לכל קהילה היה בית דין שלה כמו שהתרגלה בגלות. זה כמובן יצר גם בעיה חברתית של פילוג. הוא ראה שאי אפשר להתחיל להקים מסגרת של תחייה לאומית אם אין גם מסגרת דתית ארצית שתוכל לעסוק בעניינים הכלליים של היהדות, כולל התייחסות מיוחדת לקהל שאינו שומר מצוות".

המחשבות הללו ליוו את הרב קוק עוד מתקופת מגוריו ביפו, כשכיהן בה כרב הראשי של העיר ושל המושבות, אבל לא באו לידי מעשה. הנסיבות הביאו אותו ללונדון, שבה נאלץ לשהות עד תום מלחמת העולם הראשונה. אחרי שהתפזרו העננים השחורים מעל שמי אירופה, ובארץ ישראל התחלף השלטון העות'מאני בשלטון המנדט הבריטי, הבשילו התנאים להגשמת חזונו של הרב קוק.

"אחרי המלחמה המצב בירושלים היה בכי רע", מתאר הרב שמואל כץ, רב בתי ספר בירושלים וחוקר תולדות הרבנות הראשית זה שלושים שנה. "לקהילות לא היו מנהיגים בולטים, הכסף אזל בכל הקהילות וגם בתי הדין כמעט קרסו בהיעדר תקציב. על הרקע הזה רבים בירושלים חשבו שהרב קוק הוא האיש המתאים לשנות את המצב ולהרים את קרנה של העיר. דמויות מאוד חשובות בירושלים התחילו לשלוח לו מכתבים בבקשה שיבוא לכהן כרב העיר. הרוח החיה מאחורי היוזמה הזאת הייתה הרב צבי פסח פרנק. זו הייתה התלבטות לא קלה בשביל הרב קוק, מפני שהוא ידע שהקנאים בירושלים, כלומר העדה החרדית בראשות הרב זוננפלד והרב דיסקין, לא יראו את המינוי בעין יפה. בסוף הוא קיבל את ההצעה, אבל הנבואות שלו לא התבדו – מיד התפרסמו על קירות העיר כתבי פלסתר נגדו".

ההגעה של הרב קוק לירושלים התחברה למחשבות שהתרקמו באותה העת בראשו של הנציב העליון הבריטי, הרברט סמואל. סמואל הבין שעליו לארגן מחדש את ההנהגה המקומית אם הוא רוצה שליטה ורגיעה. מוסד החכם באשי שהיה נהוג בתקופת השלטון העות'מאני איבד מכוחו, ולסמואל היה רצון להקים מוסדות מסודרים ליהודים, ביניהם גם מוסד של הנהגה רוחנית. הוא הקים ועדת חקירה, וזו החליטה לבטל כליל את מוסד החכם באשי ולייסד רבנות ראשית לארץ ישראל שתכלול רב ראשי אשכנזי ורב ראשי ספרדי ומועצה בת שישה חברים. משם הדרך לוועידת היסוד ובחירת צמד הרבנים הייתה קצרה.

"בחתימת כנס היסוד הרב קוק מדבר על חזון מאוד גדול לרבנות הראשית", אומר הרב כץ. "עוד לפני הוועידה הוא כתב מאמר שנקרא 'כבוד הרבנות'. הוא מתאר בו מה היו הגורמים לשפלות הרבנות קודם, ובראשם סכסוכים ופלגנות. מסקנתו היא שצריך לעזוב את הדרך הזאת ולהשתחרר מהרוח הגלותית. הוא ראה במוסד הרבנות הד של הנבואה 'ואשיבה שופטייך כבראשונה'. הוא כל הזמן מדבר על כך שהוא רואה את הרבנות משפיעה בחיים הדתיים, אבל גם על החיים החברתיים המדיניים כאן בארץ. ובאמת הם היו מאוד מעורבים בכל מה שקרה כאן, גם מצד ממשלת המנדט אבל גם בחיי היישוב. הם הביעו עמדות בכל נושא בלי פחד".

הרב שינובר מצטרף לתיאורים על מעורבות הרבנים הראשיים בנושאים לאומיים גם מעבר לתחום הדתי, מתוך ראיית עצמם כמנהיגים של כלל העם. "הם לא הסתפקו רק בעניין ההלכתי. הרבנים הראשיים הופיעו כנציגי המצפון הלאומי גם בנושאים של ועדת פיל ועניינים דומים, והציגו עמדה מוסרית יהודית. אני לא יודע אם זה הופיע בחזון, אבל בפועל זה היה נוכח. הייתה לרב קוק תקשורת מצוינת עם הנציב העליון. הוא היה מדבר איתו בכל מקרה של תקיפות או פרעות נגד יהודים, מעביר לו בקשות של היישוב. האישיות המיוחדת של הרבנים הראשונים, יחד עם הכבוד שרחשו למוסד, יצרה מצב של דלת פתוחה אצל המנדט הבריטי".

הרב קוק ניצח את הרפורמים

דווקא הקמת המדינה היהודית העצמאית הייתה אתגר לרבנות הראשית. המפנה הגיע בתקופתם של הזוג הבא אחרי הרב קוק והרב מאיר – הרב יצחק אייזיק הרצוג והרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, שתי דמויות מופת בזכות עצמן. מבחינת הציפיות, הרבנים הראשיים ראו את הקמת המדינה כהזדמנות להגשמה מלאה של חזון המייסדים, ואולי אף יותר מזה. הרב הרצוג הוביל מהלך שאפתני של כינון חוקה רשמית למדינה שתהיה מושתתת על יסודות התורה וההלכה. הוא הופתע, וגם הקפיד להשמיע את כעסו, מכך שבן־גוריון לא חשב לרגע לשתף פעולה עם המאמץ הזה והחיל על המדינה הצעירה את החוק הבריטי.

את האכזבה מהדרת הרבנות הראשית מהנהגת המדינה חוו הרבנים עוזיאל והרצוג גם בתחומים אחרים שבהם פיתחו ציפיות. "מצאתי מסמכים שבהם הרבנים הראשיים כותבים שהם בטוחים שיקבלו זכות דיבור בממשלה", מספר הרב כץ. "הם היו בטוחים שיקבלו שותפות בכל מוסדות השלטון. אכזבה נוספת שציפתה להם הייתה בית המשפט. להם היה ברור שבית המשפט העליון יפסוק על פי ההלכה. כשנודע להם שזה לא יקרה, הם החרימו את טקס הפתיחה. לצד זאת, שניהם חיברו את התפילה לשלום המדינה. הם אלו שהניחו את התשתית ליום העצמאות כיום חג עם הלל".

דחיקת ידיה של הרבנות הראשית מהנהגת המדינה לא הייתה החלק היחיד שהשתבש בחזון המקורי. כשהרב קוק תיאר את מוסד הרבנות הראשית, הוא הדגיש את הצורך בעצמאות. בין השאר, ואולי אפילו מעל השאר, הוא דיבר על עצמאות כלכלית. חוק הרבנות הראשית, שמחבר אותה מבחינה תקציבית למשרד הדתות הכפוף לממשלה, מנוגד לחזון הזה. הוא הופך את הרבנות לתלויה ומאוימת על ידי הפוליטיקאים, ופוגע בחופש הפעולה והביטוי שלה.

"החזון של הרב קוק לא התגשם במלואו", קובע הרב כץ. "הרב קוק חזה שהרבנות הראשית תהיה בין מנהיגי האומר ותשפיע על חיי היישוב גם בתחום הדתי אבל גם בכל תחומי החיים. הרב קוק רצה לאחד את כל הכוחות, הוא כותב מאמר שבו הוא מתאר איחוד מהמקובלים בישיבת בית אל ועד הפועלים בדגניה. הוא גם רצה שהרבנות הראשית תהיה גוף עצמאי, שלא נתמך ולא מושפע ממוסדות אחרים. חי הנושא את עצמו. הדברים האלה לא קרו במבחן התוצאה".

לצד זאת, במובנים לא מבוטלים הקמת המדינה חיזקה את הרבנות הראשית והעניקה לה נכסים אסטרטגיים בהשפעה על האומה. "הקמת המדינה חיזקה את הרבנות הראשית בסופו של דבר", אומר הרב שינובר. "חוק הרבנות הראשית עיגן את הסמכויות, ובתחומים של כשרות ומעמד אישי נתן לרבנות סמכות־על שנשמרת עד היום. קשה לדעת איך עם ישראל היה נראה היום בלי שני העוגנים הללו. הנציגות הדתית הייתה די חלשה עם קום המדינה, וגם בתקופות רבות אחר כך".

"הרב נריה מספר ששאלו פעם את שר המשפטים שמשון שפירא למה אין רבנות רפורמית, והוא אמר בתגובה 'הרב קוק ניצח'", מוסיף הרב כץ. "ברגע שהוקמה רבנות אורתודוקסית לא נכנסו גורמים אחרים. רק לחשוב איך מדינת ישראל הייתה נראית בלי הרבנות הראשית. אם היו במקומה גורמים שלא מעריכים את ההלכה כמו שאנחנו מעריכים, לאן היינו מגיעים. אם ניקח רק את נושא המעמד האישי, חרף כל הקיצוצים שעשו בסמכויות, זה מנע מצב של התפצלות לשני עמים".

בעשרות השנים האחרונות נדמה כי מעמדם של הרבנים הראשיים, הן בקרב הציבור הכללי והן בקרב קהילות דתיות שונות, פחת מאוד. מחד, מתרבים הקולות שמבקשים לפרק את המונופול של הרבנות על שני הנושאים שכן הופקדו בידה, ומאידך קולם של הרבנים הראשיים כפוסקי על וכמנהיגי ציבור כמעט לא נחשב. "במהלך הדורות ישבו על כס הרבנות דמויות שאיש לא היה יכול לערער על הפסקים שלהן, וגם במועצת הרבנות ראינו דמויות כמו הרב פרנק והרב שאול ישראלי. זה השפיע כמובן על שאלת הסמכות וההשפעה בציבור. אני לא חושב שנכון לעשות השוואות לימינו, כי יש כל כך הרבה גורמים שמשפיעים על היחס ועל ההשפעה הציבורית, כמו שינויים שחלו בחברה הישראלית ואמצעי מדיה ותקשורת חדשים. לא נכון לעשות את ההשוואות הללו".