יונית (בחיוך רחב ובנימת נצחון, בטוחה ביכולתה לעשות קציצות מן המלך היהיר): שלום להוד מעלתו המלך אחשוורוש.
המלך (משועשע, בטוח בעצמו, מחייך מאוזן לאוזן): שלום, יונית, וערב טוב לך ולכל העם בשבע ועשרים ומאה מדינה.
יונית (עדיין בביטחון מלא): הרבה מאוד זמן, אדוני המלך, לא התראיינת אצלנו. תודה שהגעת לאולפן בשושן.
המלך (בשפת גוף זחוחה שאומרת בלא מלים: אני לא שם עליכם!): סוף סוף הזמנתם אותי. באמת יפה מצידכם.
יונית (בתקיפות של מי שרואה עצמה מלכת האולפן): אדוני המלך אחשוורוש, אתה הוא זה שהעדיף לא להתראיין בערוצים המרכזיים.
המלך (מנסה לפתח עליונות על פני המראיינת: צחוקו המשוחרר כובש את המאזינים וגם את המראיינת): מודה באשמה. אבל גם לא מצאתי טעם מיוחד להתראיין אצלכם. הרי כל העם ממילא אתי. (קורץ בממזריות) בכיס שלי. כולם מעריכים מאוד את העבודה שאני משקיע בעד העם למען העם בשביל העם 24/7.
יונית: (עולה להתקפה): מה היה הסיפור עם זימון שרים ועבדים, חיל פרס ומדי, הפרתמים ושרי המדינות, כדי להראות את עושר כבוד מלכותך ואת יקר תפארת גדולתך, לנשף ימים רבים, שמונים ומאת יום? למה חצי שנה מלאה? כל יום כזה הוא אָיוֹם. בצפיפות, ללא ריחוק חברתי, ללא מסיכות. מסוכן, הייתי אומרת. הרי יש קורונה בחוץ.
המלך (זחוח, משדר תחושת HIGH. צחוקו המשתפך מתגלגל באולפן): שטויות. אני אישית דאגתי להביא ארצה מספיק חיסונים של פייזר ומודרנה. פעמיים דיברתי עם ידידי ד"ר אלברט, מנכ"ל פייזר. יהודי נחמד. אני יכול להבטיח שיש מספיק לכולם. רק שיבואו להתחסן. לילות כימים עבדתי על הפרוייקט הזה. רק אני. לא גנץ, ולא ההוא, איך קוראים לו? לפיד? רק אני הבאתי. אני! זה מה שחשוב לדעת. רק אני. אני. אני. גם אם זה לא מוצא חן בעינייך. (בנימה של חיקוי מלעיג של קטנוניות נשית, עם פירכוסי כפות ידיים) נה נה נה נה נה.
יונית (מאבדת שליטה): מה? רק לפיד רץ מולך? גם סער ובנט. ויש עוד.
המלך (מנצל את חולשתה, נוטל את השליטה, אבל מתעלם מהשאלה, כדרכו): אני אומר לך... אני רוצה להגיד לך את זה בהצטנעות. מה שאני (נאנח, משתהה)... לא בצניעות מעושה אבל ב... (מחפש את המילה הנכונה) באמיתות. מה שאני מסוגל לעשות בשעה אחת, יאיר לפיד יריבי לא יהיה מסוגל לעשות בתקופת חיים.
יונית (מאבדת את בטחונה אבל מתעקשת לא להתקפל מול האור המלכותי הגדול הזורח באולפן ): אבל, א-ד-ו-נ-י! ה-מ-ל-ך! בכל זאת, אתה מגזים. מאיפה הבאת את המשתה המיוחצן, הענק, המיותר, המסוכן? ואחרי 180 ימי משתה עד דלא ידע, לבני הודו ועד כוש, עוד אירגנת לכל העם הנמצאים בשושן, למגדול ועד קטון, משתה זוטא שבעת ימים בחצר גינת ביתן המלך, עם תפאורה מהממת, אבל מוגזמת, מיותרת, מנקרת עיניים - חור כרפס ותכלת אחוז בחבלי בוץ וארגמן על גלילי כסף ועמודי שש, מיטות זהב וכסף על רצפת בהט ושש, ודר וסוחרת, והשקות בכלי זהב וכלים מכלים שונים ויין מלכות רב כיד המלך והשתיה כדת אין אונס. מגניב, אבל נורא פרוע. לא הגזמת במאמציך להיטיב עם העם?
המלך: (מופתע, אבל שומר על שליטה, מנפנף בידיים, מגלגל עיניים, מול מראיינת מצטמקת): יונית, נו באמת! נה נה נה נה. למה את אומרת מוגזם? למה? להיפך. הכל בשליטה. ואל תשכחי שאילו לא הבאתי את החיסונים היתה תמותה נוראה. הדבר המרכזי הוא שאנחנו מובילים את העולם בחיסונים ויוצאים ראשונים מהקורונה, ואני הולך להקפיץ את כלכלת ישראל. (מחקה את המראיינת) נה נה נה נה נה נה. בואי תחפשי עוד איזה נקודה. אבל הציבור יודע וגם את יודעת. למה לא לפרגן, כשצריך?
יונית (בהיסוס): ומה עם 5,500 המתים במגיפה? זה הרי נורא. מצמרר!
המלך (בנזיפה): הפסיקי להתעסק עם המתים. הפסיקי לראות רק שחור מול העיניים. תראי כמה חיים הצלנו והכל בגלל החיסונים שאני בעצמי הבאתי, ממש במו ידי. ימים ולילות עבדתי. שוחחתי פעמיים עם בורלא. אז למה להתקטן? למה לא לפרגן? אני קורא לזה נה נה נה נה נה נה.
יונית (במבוכה, מנסה להגן על שארית כבודה האבוד): אדוני המלך, החיקוי לא רע אבל אפשר עוד להשתפר. ככלות הכל, ביזבזת על זה הון תועפות. המשתה וחלוקת הכסף במסוקים מהשמים עלה לנו הון. ותמורת החיסון שילמת פי שלוש על כל מנה. ואפילו רכשת עבור אסאד בדמשק חיסונים במיליון ורבע דולר. מי יממן את כל זה?
המלך (בנימה דורסנית): כסף? כסף זה לא בעיה. לא אני מממן. וגם לא אתם. אז למה להתרגש? נכון, זה עלה כסף, אבל למי איכפת? שילמנו מחיר מופקע לפייזר, שילמנו מראש למודרנה על מנות שבדיעבד לא נצרכנו להן, ואפילו קנינו, כמו שאמרת, חיסונים לאסאד בדמשק. אז מה? העיקר שאנחנו יוצאים מהמגיפה, ומהר. או-טו-טו המשק חוזר לפעילות מלאה ויתחיל שוב לייצר כסף טוב. ומי שבסוף ישלם יהיו הנכדים והנינים שלנו. אז למה להתרגש? למה לעשות פיל מכל זבוב. זה רק כסף.
***
אפילוג: הראיון הפנטסטי מסתיים בנוקאאוט ברור של המלך אחשוורוש. כפיים. ולחסידיו היתה אורה ושמחה וששון ויקר. מה עכשיו? צריך לסתום את הבור התקציבי שנגרם מחמת הביזבוזים, ההוללויות, הפזרנויות וקלות הדעת. אבל אל דאגה. יש פתרון אולטימטיבי, בדוק ומנוסה: "וישם המלך אחשוורוש מס על הארץ".