מאז פרוץ הקורונה, משבר אמון חריף פוקד את מרקם היחסים המורכב והנפיץ שבין הציבור החרדי לחברת הרוב הסובבת והרשויות.
חשוב להדגיש כי משבר זה אינו נחלתו של כלל הציבור החרדי, אך לא ניתן להתעלם מממדיו ומעוצמתו. לצד זאת, אין להתעלם מהשתלבותה ההולכת וגוברת של החברה החרדית בחברת הרוב, בשנים האחרונות.
השתלבות זו תרמה לחילחולן של תפיסות עולם מערביות מודרניות לתוך החברה החרדית, ובכלל זה תפיסות ביחס לסוגיות שהיו מושתקות בה עד לשנים האחרונות.
אחת מן הסוגיות שהיו מושתקות ביותר בחברה החרדית נוגעת להתמודדותה עם פגיעה מינית בקרב חבריה. ביטוי לכך עלה בצורה ברורה במחקר שערכתי על פגיעות מיניות בקרב גברים חרדים, שהסתיים לפני כשמונה שנים. המחקר התבסס על ראיונות עומק עם 40 גברים חרדים, וממצאיו הצביעו בין היתר על הקשר החזק של השתיקה שקיים סביב הנושא של פגיעה מינית, על נטיה טיוח ותת דיווח.
לפני כשנה ערכתי מחקר המשך בנושא, בו בחנתי את ההשלכות של השינויים העוברים על החברה החרדית, על דפוסי התמודדותה עם פגיעה מינית. המחקר, שנשען על הפרדיגמה האיכותנית, כלל ראיונות עומק עם 15 משתתפים בעלי נגיעה לתחום של פגיעות מיניות בחברה החרדית, ובהם אנשי מקצוע העובדים עם האוכלוסייה החרדית, פעילי קהילה, אנשי חינוך, הורים לילדים שנפגעו מינית וכן אנשים שהם עצמם נפלו קרבן לפגיעה מינית בילדותם.
ממצאי המחקר מצביעים על מגמה של שינוי משמעותי ביחסו של הציבור החרדי לפגיעות מיניות כחלק משינוי רחב יותר העובר עליה. מן המחקר עלה כי השינויים העוברים על החברה החרדית הובילו לתמורות משמעותיות בדפוסי התמודדותו של הציבור החרדי עם פגיעות מיניות בקרבו, הן ברמת היחיד, הן ברמת המשפחה, הן ברמת הקהילה.
רק לפני כעשור, רבים מן הקורבנות של פגיעה מינית בציבור החרדי לא היו מודעים לכך שנפגעו מינית; רבים מן ההורים לא היו מודעים לקיומן של פגיעות מיניות בילדים; והחברה החרדית ככלל אופיינה בקשר משולש של שתיקה – ברמת הקורבן, ברמת המשפחה וברמת הקהילה וההנהגה. ואולם, ממצאי המחקר מעידים כי בשנים האחרונות קשר השתיקה בתחום הולך ונפרם, וניתן לזהות עלייה משמעותית ברמת המודעות והשיח של הציבור החרדי באשר לפגיעות מיניות ולהשלכותיהן בקרב הציבור החרדי.
מגמה זו מוצאת ביטוי בתהליך הדרגתי, החובק ערוצים שונים ומנעד רחב של קהילות וחוגים חרדיים, לרבות אלה הנחשבים לקנאיים ביותר, והוא ניכר באופן שונה מקהילה לקהילה. ביטוי למגמה זו עלה בדבריו של אחד מן המשתתפים במחקר: "מעל הכל - מודעות. מודעות. מודעות. הציבור כיום מודע הרבה יותר מבעבר לתופעות האלו של פגיעה מינית, ויודע כמה צריך להטמיע את העניין אצל הילדים, כמה להיזהר מלשלוח למקומות לבד. יודעים היום יותר להזהיר ילדים. גם מפני פגיעות בתוך המשפחה".
עוד עלה ממשתתפי המחקר כי חשיפתו של הציבור החרדי להשכלה גבוהה ולתקשורת מקוונת הולידה בקרבו שיח חדש על רגשות וצרכים רגשיים, שלתוכו החלו לחלחל גם שיחים הנוגעים לגוף, למיניות ולפגיעות מיניות. היטיבה לבטא זאת אחת המשתתפות, באמרה: "פעם 'פגיעה מינית' הייתה מילה גסה. היום יש שיח אחר".
המחקר מצביע על כך שהשיח העכשווי בנושא מתקיים בכמה זירות, כשאחת הבולטות בהן היא הזירה הווירטואלית. כך, אם לפני פחות מעשור הקמת רשת תמיכה וירטואלית לנפגעים חרדים הייתה בגדר תחזית לא ריאלית, נכון להיום זו אחת הזירות הפעילות ביותר בנושא. זירה נוספת הבולטת בפתיחותה לנושא היא סדנאות המוגנוּת, שבשנים האחרונות הפכו למבוקשות ביותר בציבור החרדי.
לאורך השנים נתפסה החברה החרדית כחברה "מכוּונת כלל", כהגדרתה של פרופ' אפרת שוהם (שהם, 2012, עמ' 76), קרי, הרואה בהגנה עליה ועל לכידותה ערך מרכזי, ו"על כן בעלי סמכות וקורבנות כאחד מעדיפים להקריב את המקרה הפרטי כדי לשמר את מקומה ואת דימוייה של הקהילה כולה" (שם, עמ' 76).
אולם, ממצאי המחקר מלמדים כי מודל חברתי זה הולך ונסדק וכי חלק מן הציבור החרדי, בעיקר זה הנמנה עם המחנה המרכזי המתון, נוטה יותר ויותר לתת קדימות לטובת היחיד ורווחתו האישית על פני שמה הטוב של המשפחה והקהילה ולכידותן. יתרה מכך, ממצאי המחקר מעידים כי חלקה של ההנהגה החרדית, כלומר הרבנים, האדמו"רים והעסקנים, אף הוא אינו נפקד מן התהליך, וכי במקצת הקהילות שותפה ההנהגה במידה כזו או אחרת לשינויים המתחוללים בתחום.
שינויים אלה אינם רק תולדת רוחות/תפיסות מערביות מודרניות המחלחלות לחברה החרדית, אלא ניתן לייחס אותם לכמה תהליכים נוספים המתרחשים בחברה החרדית: האחד, התפתחות גישה פייסנית יותר מצד החברה החרדית כלפי חברת הרוב, המלווה ביחסי אמון שהלכו והתבססו בין הציבור וההנהגה החרדיים ובין הרשויות ושירותי הרווחה והאכיפה, עד לפרוץ משבר הקורונה.
שני, עלייה ברמת הכשירות התרבותית של אנשי מקצוע מתחומי הטיפול והרווחה, מחוץ לחברה החרדית, המספקים התערבות מקצועית לציבור החרדי. והשלישי, העלייה בהכרתו של הציבור החרדי בחשיבות מתן מענים מקצועיים מתוכו, אשר הובילה לעלייה חדה בשיעורם של אנשי מקצוע מתוך החברה החרדית. כל אלה תורמים לפעולות התערבות ומניעה בתחום של פגיעה מינית, המותאמות תרבותית לציבור החרדי.
חרף השינויים שתוארו לעיל, ממצאי המחקר מצביעים כי המודעות הקיימת בקרב הציבור החרדי, להשלכותיה של פגיעה מינית ולצורך בהתערבות מקצועית בנדון, ברמת המשפחה, אינה מספקת, והיא עודנה טעונה שינוי. היטב לבטא זאת אחד ממשתתפי המחקר באמרו: "כמובן שיש עוד הרבה מה לשפר. יש עוד עבודה".
לצד השינויים בדפוסי ההתמודדות עם פגיעה מינית, הניכרים בפלחים נרחבים באוכלוסייה החרדית, עלה מן המחקר כי עדיין יש קהילות, כמו גם גורמים בהנהגה החרדית, שטרם הפנימו את התפיסות המערביות-מודרניות ביחס להתמודדות עם פגיעה מינית. אלה אינם בוטחים בשירותי הרווחה ובמערכת האכיפה, ועודם טורחים על השתקה וטיוח בכל הנוגע לפגיעות מיניות.
נראה אפוא כי בעידן של תקשורת מקוונת וטכנולוגיה מתקדמת, חומותיהן של קבוצות מיעוט "סגורות" נסדקות וגבולותיהן נפרצים ביתר שאת, לרבות בַּתחומים שנחשבו למושתקים ביותר, ובכלל זה סטייה בתחום המיני ופגיעות מיניות.
ד"ר שרה זלצברג, התכנית ללימודי דתות, הפקולטה למדעי הרוח אוניברסיטת תל אביב