סמוטריץ' נתניהו ובנט
סמוטריץ' נתניהו ובנטערוץ 7 והדס פרוש, פלאש 90

טוב עשה השבוע חברי בצלאל סמוטריץ' כאשר לא חתם על 'הצהרת הנאמנות' שנתבקש לחתום ע"י נתניהו, ויפה עשה כאשר לא הלך בדרכן של המפלגות החרדיות אשר נותרו נאמנות לנתניהו, ו'שכחו' שבבחירות 2013 הוא השאיר אותן לאנחות מחוץ לקואליציה והעדיף את יאיר לפיד ומפלגתו.

טוב עשה גם חברי נפתלי בנט כאשר מיצב את עצמו במרכז המפה הפוליטית, כלשון המאזניים בין הגושים וכמי ש'ימליך מלכים'. תפקיד בו נשאו בעבר המפלגות החרדיות, ובמידה מסויימת גם ליברמן עד לפני הבחירות האחרונות. 

הפעם, סופסוף, אחרי שנות דור, הזרם הציוני-דתי אינו מונח בכפו של נתניהו, אלא נתניהו מונח בכפו של המגזר הציוני-דתי. לנתניהו בלי ימינה ומפלגת ה'ציונות הדתית' לא תהיה קואליציה. הוא מוחרם ע"י כל המפלגות האחרות, למעט החרדים, ואולי גם המפלגה האסלאמית של מנסור עבאס, שאותה נתניהו הכשיר בק"נ טעמים. 

גם סמוטריץ' וגם בנט שבעי אכזבות מנתניהו. נתניהו הפר ברגל גסה הבטחות שנתן לשניהם, לרבות הבטחתו לבנט ב-2015 שימנה אותו לשר ביטחון, כאשר לבסוף מינה את בוגי יעלון. בקואליציה האחרונה שוב זרק נתניהו את הציונות הדתית לאופוזיציה, והעדיף לתת לגנץ ו'כחול לבן' ממשלה שוויונית-פריטטית למרות שהביאו נדוניה של 17 מנדטים בלבד.

אין זו הפעם הראשונה. אנו זוכרים היטב כיצד ב-2009 זרק נתניהו את האיחוד הלאומי בראשות יעקב כצל'ה לאופוזיציה, והעדיף לכרות ברית עם השמאל בראשות אהוד ברק, אשר קיבל את מישרת שר הביטחון.

לשיא הציניות והבוז כלפי הציונות הדתית הגיע נתניהו לפני הבחירות האחרונות כאשר נאם בכנס ירושלים ה-17 של העיתון 'בשבע' בזלזול מופגן כנגד הפוליטיקאים הציונים-דתיים, ולא התבייש לעלוב במגזר באופן מופגן.

גם בהתיישבות ביו"ש בחר נתניהו לעלוב כאשר ברשימה הנוכחית של הליכוד אין אפילו תושב יו"ש אחד במקום ריאלי, ובשריונים שהיו ליו"ר התנועה לשבץ בחר נתניהו להכניס את אורלי לוי-אביקסיס שהיתה עד לא מכבר שותפה של מרץ והעבודה, במקום להכניס מתנחל אחד לרפואה.

בשבוע שעבר, עוד שיא ציני נשבר, כאשר נתניהו פסל את בן גביר מקבלת תפקידים בקואליציה שלו, בעוד שנתניהו עצמו היה מבשל המהלך והדוחף לשיבוצו במפלגת הציונות הדתית.

ומילא אם במהות היה נתניהו מקדם את הערכים והתחומים החשובים לציונות-הדתית, אך כמובן, כפי שכתבתי בעבר רבות, נתניהו אינו מממש את מדיניות הימין ואת הבטחותיו בתחום: הוא אימץ את הסכמי אוסלו, לחץ את ידי ערפאת ימ"ש, חתם על הסכם חברון והסכם וואי, תמך בתכנית ההתנתקות מגוש קטיף, הקפיא את הבנייה ביו"ש, נאם את נאום בר-אילן על פתרון 'שתי מדינות לשני עמים', פינה את עמונה, לא פינה את חאן אל-אחמר, הפקיר את בג"ץ, היועהמ"ש והפרקליטות בידי אקטיבסטים-שמאלנים, העדיף הסדרה של יישובים בדואים על הסדרת המאחזים ביו"ש, שיחרר מאות מחבלים בעיסקת שליט, הפקיר את הנגב והצפון לפרוטקשן, פשיעה והיעדר שלטון, ועוד כהנה וכהנה. אפילו מגנומטרים בהר הבית הוא לא הצליח להציב.

כאשר רוב-רובם של האחראים לגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון חטפו עונשים שונים ומשונים אמרנו 'יש דין ויש דיין'. החל מאריק שרון שקיבל כמעט מייד את עונשו בידי שמיים, דרך אהוד אולמרט שנכנס לכלא כאחרון העבריינים, ולהבדיל: ציפי ליבני, שאול מופז ואחרים שסיימו את דרכם הפוליטית בביזיון, ועד לניצב אורי בר-לב ש'התפוטר' מהמשטרה בבושת פנים, וניצב ניסו שחם שעומד להיכנס לכלא על מעלליו המיניים.

רק אחד טרם קיבל את עונשו על תמיכה עקבית בגירוש, הן בכנסת והן בממשלה, וזה בנימין נתניהו. עתה מגיע יום נקם ושילם, ובע"ה תהיה לסמוטריץ' ובנט ההזדמנות להגיש את הנקמה קרה, על מגש של כסף, ולהראות לנתניהו את הדלת המוציאה אותו אל מחוץ למשרד ראש הממשלה ואל מחוץ לחיים הפוליטיים בכלל. נקווה שכך ינהגו.

ודוק, לבנט תהיה כנראה הזדמנות בלתי-חוזרת להקים ממשלת אחדות לאומית ברוטציה עם גדעון סער, ובשיתוף עם מפלגת הציונות הדתית. מדובר בשניים שהוכיחו הן את נאמנותם לארץ ישראל ולהתיישבות בה, והן את כישוריהם המיניסטריאליים בשלל תחומים. אגב, זאת בניגוד לנתניהו, שהיה בסה"כ שגריר באו"ם וסגן שר החוץ בטרם התמנה לראשות הממשלה.