ברוריה ברטלר
ברוריה ברטלרצילום: שיראל קרימולובסקי

למקצוע שלי יש מוניטין מפוקפק משהו. איך אני יודעת את זה? כי ישנו שיח שעולה וחוזר רבות במהלך השיעורים בכיתה.

בכל פעם איך שלא נסובב את זה מגיעה אותה גברת בשינוי אדרת, מילים כמו: "תכלס סטיילינג זה שטחי ורדוד", "אני מתביישת להגיד שאני סטייליסטית", "בגדים זה רק חיצוניות", חוזרות ועולות שוב ושוב.

והאמת אי אפשר לנתק את הקשר הברור בין התרבות הוויזואלית המורכבת של ימינו ועולם הסטיילינג כמקצוע, הכלי הוא הבגדים, ההשראה עולם האופנה לדורותיו והמאמר הזה צר מלהכיל את הבעייתיות בשילוב הנ"ל אבל זה כאן נוכח ובועט וההשפעה על התרבות בכלל ועל המגזר בפרט בהחלט לא פשוטה. כמי שמנסה להקים כאן דור של סטייליסטיות מגזריות גאות זה בהחלט הופך למשימה על גבול הבלתי אפשרית, להכניס זקיפות קומה למקצוע שנתפס כל כך רדוד ושטחי.

והאמת תחושת הבושה מוכרת לי היטב, גם אני התבלבלתי אי אז בסיום לימודיי בין הלב של המקצוע לכותרת שלו. הרגשתי זרה ולא מובנת כשניסיתי להסביר בשפה מגזרית מתורגמת שהבגד חיצוני ככל שיהיה עם קצת עזרה וחיבור בין המיינד ללב מתחבר ישירות ל"כל כבודה בת מלך פנימה", חטפתי לא מעט זלזול ובכל מקרה אני וציטוטים של הפסוק והפרק לא ממש הולכים יחדיו. אז מאיפה מתחילים להסביר מה מסתתר באמת מאחורי הבגדים ומעצימים ולו במעט את המוניטין של מקצוע כל כך חשוב?
בעזרת פורים.

החג שקופץ לעזרה ומאפיין באופן הכי ברור את הריקוד הזה בין פנים לחוץ וממחיש את העוצמה שיש לבגדים עלינו ובכלל.

בבחירת התחפושת שלנו לא פעם מגולם חלום, שאיפה, נוכחות כלשהי שמבקשת לצאת מהכוח אל הפועל, בפורים זה קורם עור וגידים ומתלבש על הגוף ממש. ככל שהחג הולך ומעמיק אנחנו מוצאים את עצמנו מזדהים עם מה שהתחפשנו , לובשים את המידה של הכיסוי שבחרנו, תרתי משמע, "נכנסים לדמות" ובאמצעותה מבטאים חלק מתוכנו החוצה. כי בפורים, מותר ואפשר ונכון וצריך וכנראה שה"תחפושת" לא נבחרה סתם ובתוספת של קצת יין הכל עובר אז למה לא.

אבל מה קורה בשאר השנה..?

שם צריך להתחיל ריקוד הפוך, מבפנים החוצה. בחירת הבגד שלנו צריכה להיות בהלימה לזהות הפנימית שלנו, למידות, לערכים, לתרבות, לרגש לנוכחות שאנחנו מבקשים להניח כאן בעולם. ובמקום זה לרוב אנחנו חוזרים להסתתר מאחורי מלבושים שונים סתמיים וחסרי ערך, או להפך, גרנדיוזים וגדולים שמסתירים היטב את הטוב שקיים בכל אחד מאיתנו, ומה קורה-שוב נשארנו בחוץ!!!

להתלבש באמת זה להביא נוכחות בעולם, זה לבלוט ולהסכים לשלם מחיר, להוציא אותי לאור, זה להסכים לנוכחות שלי כאן בלי פשרות וללמוד להתמודד עם ה"מה יגידו" ועוד הרבה פחדים אחרים. פורים זה פתרון נפלא ליומיים אבל האמת צריכה להיות ניכרת ביום יום הפשוט שלנו, זה מה שהלב באמת מבקש מול המראה אם רק נסכים להתבונן וגם להקשיב.

אז אם את לומדת סטיילינג היכן שזה לא יהיה דעי לך שיש לך שליחות של אור בעולם, להחזיר אישה על מהותה- לא פחות מזה, ואם אתן פוגשות סטייליסטית גם אם היא לבושה בהפגנתיות משהו לטעמכם תפרגנו ,גם כי זה טוב לבריאות וגם כדי לחזק את המקצוע שמנסה באמצעות החיצוניות והבגדים לגעת עמוק עמוק בפנים פנימה.

הכותבת היא מייסדת שיטת סטיילינג חדשנית שמטרתה חיבור בין רגש, בגד ונפש