גבי אביטל
גבי אביטל צילום: עצמי

הרהורים נוגים עולים בלבי כאשר רכבת התבוסתנות המערבית דוהרת אל התהום ללא מעצורים. לחשוב שאיראן מאיצה דרכה אל ייצור פצצה גרעינית, ונשיא ארה"ב יחד עם בנות הברית האירופאיות הכנועות, נחושים מלמנוע זאת, אני מוטרד. אני הולך אל ההיסטוריה הקרובה והרחוקה, אל ספר דברי הימים.

ואז נזכר שבעצם לוח השנה חמד לו לצון. יום הבסטיליה ויום חתימת הסכם הכניעה של המערב מול איראן, 14.7.2015, מתרחשים באותו היום. יש המייחסים ליום הבסטיליה את חג החירות והשוויון, יום חגה של ה'רציונאליות' המערבית מול ה'אמוציות' מן המזרח. היומן נפל מצחוק.

אמנות העורמה לא נלמדת באוניברסיטאות המערב. ובטח ובטח שאיש לא ייחס משהו נסתר בצחוקו של שר החוץ האיראני זריף המשועשע מקמילתה של חזית הרציונאליות המערבית. "ניצחון הדיפלומטיה", אמר אובאמה ביום החתימה. "תחילת המלחמה", מבשר ההיגיון.

גם תחילתה של 'המחאה החברתית' 14.7.2011, ההיא ה'ספונטנית', החלה ביום הבסטיליה. היא תוכננה לפרטי פרטים כעדותו של אחד מיוזמי המחאה, ד"ר דב חנין. וליד שורות האוהלים הועמדה גליוטינה. והיו רבים ש'לא ראו' את מיצג הזוועה הזה. מאז, מחזות זוועה כנגד נתניהו התעצמו, ולא רק בבלפור.

בימים אלה, לפני 30 שנה, התנהלה מלחמת המפרץ השנייה, כאשר ישראל נהייתה שותפה פסיבית לחלוטין, בלחץ בלתי נסבל של ארה"ב. במשך שבועות מספר נורו לעבר ישראל טילי קרקע-קרקע מסוג 'סקאד'. המשק הושבת, תושב רמת-גן נהרג, תושבי ישראל נקראו להיכנס לחדרים אטומים מחשש לטילים בעלי ראש נפץ כימי.

בעוד חודשים מספר ימלאו 40 שנה לתקיפת הכור הגרעיני ב'תמוז' שבעיראק. בתקיפה של מטוסי חיל האוויר על הכור בטרם היותו 'חם', קרסה כיפת הכור וחזונה של עיראק לפצצה גרעינית נגוז. רק מלחשוב מה היתה יכולה להיות הסכנה לישראל במלחמת המפרץ אם הטילים היו בעלי ראש נפץ גרעיני.

'משוגע' אחד, קראו לו מנחם בגין, אשר מתחזים נושאים את שמו לשווא, החליט, כנגד דעתם של סגן ראש הממשלה דאז, יגאל ידין, שר הביטחון עזר ויצמן, ראש המוסד ומנכ"ל הוועדה לאנרגיה אטומית, לתקוף את הכור. שמעון פרס, ראש האופוזיציה דאז, אשר קיבל מידע על תכנונו של מבצע התקיפה מפרופ' עוזי אבן, כתב את הפתק המפורסם לבגין: אנחנו נהיה כערער בערבה. בשל כך, התקיפה נדחתה מספר פעמים. ב-7 ליוני 1981, הושמד הכור. ארה"ב הקפיאה עסקת מטוסי אף-16 לחצי שנה. אז הבינו שישראל איננה אסקופה נדרסת.

בלילה בו שוגרו טילי ה"סקאד" הראשונים אל עבר ישראל, ב-15 בינואר 1991, התכנסו באולם "צוותא" בתל-אביב 'אנשי רוח', ביניהם שולמית אלוני וישעיהו ליבוביץ', וערכו 'תיקון' למניעת המלחמה תוך ביטחון מוחלט שסדאם חוסיין מספיק חכם מכדי לשגר טילים על ישראל. סדאם חוסיין לא שעה לתפילתם. והטילים נחתו.

לפני כעשור, כמדי שנה בשנה וחודש בחודשו, 'אנשי רוח' התכנסו בסיוע מסיבי של 'מומחי ביטחון', ובפנים חמורות סבר הם איימו והפחידו שהחמור מכל עוד לפנינו, ושאם ישראל, קרי ראש הממשלה בנימין נתניהו, יתקוף יעדים באיראן, איראן תתקוף את ישראל במטחי טילים נוראיים, ואליהם יצטרפו עשרות אלפים של רקטות וטילים מצפון לכלל מלחמה רבתי.

לאחר שנרמז בראש חוצות כי לא נורא אם איראן תתגרען, שהרי גם לצפון קוריאה, להודו ולפקיסטאן יש, הגיע פרק האיומים החדש אשר הותך במלוא עוזו על אזרחי ישראל. העורף לא מוכן, אמרו הכותרות, אין מספיק מקלטים, אין מסכות אב"כ לכל אזרח, פקקי תנועה שלא ראיתים מאז מלחמת המפרץ הראשונה, יחסמו כבישים וימנעו משיירות צבא להגיע אל יעדיהם, נמלי האוויר והים ייסגרו. במילים אחרות, רוחות המלחמה הביאו את חשרת העננים הקודרים ממש מעלינו. כאשר ההכנות לתקיפה באיראן הסתיימו, הדליף מאיר דגן את דבר התקיפה ואז היא נמנעה.

'משוגע' אחר, קוראים לו בנימין נתניהו, לימים הפך להיות ראש הממשלה, ראה את הסכנה מכיוון איראן עוד בימים בהם היה ראש האופוזיציה, בתקופת ממשלת רבין השנייה. במאבק כמעט בודד, ראה ועדיין רואה את הסכנה האיומה. כנגד נשיאה של ארה"ב אובמה, כנגד אופוזיציה מבית, פוליטית וצבאית-ביטחונית, הראה פעם אחר פעם את הסכנה מפני קיומו של נשק גרעיני בידי איראן.

ראש הממשלה נוהג לומר מעת לעת שיכולת החיזוי של מנהיגי העם היהודי בגולה לקו בחסר. הוא לא צריך היה להיות מופתע. כנראה שבמהלכים גדולים נמצאים בבדידות מזהרת. על-פי מה שההיסטוריה מלמדת אותנו, המערב בראשותה של ארה"ב, סובל מליקוי מאורות מתמשך בניסיון הבנתו את התהליכים במזרח התיכון בכלל ובישראל בפרט.

נתניהו מניח פעם אחר פעם, מול העולם את הסכנה הגלומה בהתגרענות איראנית. וכבר נכתב פעמים רבות מה תהיינה ההשלכות על מדינת ישראל ועל העולם בכלל. על המאזניים מונחים מצד אחד עשרות אלפי הרוגים ועוד כמספר הזה של פצועים במקרה של פצצה גרעינית אחת, ומצד שני, תקיפה של איראן תגרור תגובה שעלותה לכל היותר עשרות אחדות של הרוגים במידה וישוגרו טילים מאיראן לישראל ורק אלה שיחדרו את חומת ה'חץ' ושאר הגנות.

גם אחזקה של פצצה ללא שימוש בה תהווה סיוט מתמשך על האזרחים, על הכלכלה ועל כל מה שזז. זו הסיבה לנחרצות ולתקיפות של ראש הממשלה ושאיננה משתמעת לשתי פנים: ישראל נותרה עם פתרון צבאי בלבד מול האיום הגרעיני באיראן. כך אמרו מי שידעו להביט דרך עשן ההטעיה הערבי לא פעם ולא פעמיים. על כן ברור מדוע עדיף כאב נסבל על-פני סיוט מתמשך.

בימי פורים הללו, נתפלל שהסכנה מאיראן תחלוף 'כהרף עין' כמו בימי מרדכי ואסתר.

גבי אביטל הוא ד"ר להנדסת טילים