'האבא של החיילים' התגייס לעזר מציון

לחצו כאן כדי לסייע לפעילות של עזר מציון ולקחת חלק בהגרלה הגדולה

בשמחת תורה האחרון חגג נאור צימרמן יום הולדת 40. "כבר כמה שנים שהיה לי חלום שבגיל 40 אטוס עם אשתי לחופשה של שבועיים באיסלנד", הוא מספר.

אבל אז הקורונה הגיעה ושינתה גם למשפחת צימרמן את התוכניות. במקום החופשה נאור החליט לציין את יום ההולדת בדרך שונה לחלוטין. "חשבתי עם עצמי מה אני יכול לעשות מיוחד לגיל 40 והחלטתי להקים מאגר מח עצם אישי ב'עזר מציון' על שמי".

המשימה שצימרמן לקח על עצמו נראתה אולי יומרנית. על מנת לייסד מאגר אישי של מבחנות עם תרומות מח עצם- צימרמן היה צריך לתרום 100,000 ₪ שיממנו את עלות בדיקת כלל המבחנות (עלות כ"א- 180 ₪). צימרמן החליט ששום דבר לא ימנע ממנו להגיע ליעד וליום ההולדת ה-40 עם המתנה המיוחדת שהחליט להעניק לעצמו. באופן די מדהים- בתוך שבוע וחצי בלבד צימרמן הצליח לגייס סכום של 128,750 ₪ ולממן בדיקת 715 דגימות.

איך הצלחת לגייס סכום כזה בתוך שבוע וחצי?

"כשסיפרתי לאנשים, כולם הרימו גבות. אמרו לי שזה בלתי אפשרי ושכדאי לי לרדת מהעניין. אבל אני לא וויתרתי, שיגעתי את כולם, הקמתי חמ"ל בתוך הבית ולא הפסקתי להתקשר לאנשים. . בערב יום כיפור, לאחר שבוע וחצי מתחילת ההתרמה הגעתי לסכום. .

צימרמן, תושב נגוהות שבהר חברון, נשוי לרעות ואב לחמישה ילדים. ב-6 השנים האחרונות עבד כמנהל השיווק של בית הארחה רמות שפירא, ובשנה האחרונה נמצא בחל"ת. בנוסף לעבודה משמש נאור כמרצה בכל הארץ בנושא נתינה וחסד, בעיקר בקרב בני נוער. אך נדמה שהעיסוק העיקרי שלו הוא העזרה והתרומה לחיילי צה"ל, אותו הם מכנים 'אבא של החיילים'. יום יום מסתובב צימרמן בבסיסים ובמוצבים ומחלק לחיילים אוכל וממתקים, בגדים חמים, הפתעות לימי ההולדת ואף מארח חיילים בודדים ועוד. בדרכו אוסף מדי יום עוד ועוד חוויות וסיפורים מרגשים - מהחיילת שקיבלה עוגה בהפתעה לבסיס מבודד בקצה הארץ ועד החייל הבודד מחו"ל שזכה למשפחה מאמצת.

"חיילי צה"ל הם החיים שלי" מספר צימרמן. "אני מתויג מעל 200 פעמים בשבוע בפייסבוק או באינסטגרם על ידי חיילים או משפחות שלהם. כולם יודעים שאני מספק מענה לפניות, ומשתדל להגיע לכולם ככל יכולתי. תמיד שואלים אותי איפה הייתי בצבא כי יש לי חולצות של כל היחידות, זה ממש מחמם את הלב".

איך התחלת את התרומות והפינוקים לחיילים?

"הסיפור שלי התחיל במבצע 'שובו אחים'. הייתי באותה תקופה עובד רגיל, ולקחתי חלק בעזרה בחיפושים. אשתי ואני פתחנו את הבית ואת הלב שלנו לחיילים שהיו בגזרה. אירחנו חיילים בבית בזמן החיפושים באזור חברון ושמרנו איתם על קשר".

מספר שבועות לאחר מכן, במהלך מבצע 'צוק איתן', קיבל צימרמן טלפון ממ"פ שהתקשר לבקש עזרה עבור החיילים שלו, ומשם זה כבר הפך למפעל חסד ללא הפסקה. "במשך התקופה של צוק איתן הסתובבתי ברצועה יותר מאנשים שגרו שם. הסתובבתי בין החיילים, לא היה מוצב או חייל שהיה צריך מישהו ולא הגעתי אליו. חילקתי עשרות אלפי פריטים – מאוכל ועד ציוד היגיינה, מוקדי "על האש" ופיצות", הוא משחזר .

גם את ביתו שבנגוהות הקדישו צימרמן ומשפחתו למען חייל צה"ל. "יש לי בבית חדר שמיועד אך ורק לחיילי צה"ל" מציין צימרמן. "יש 2 מקררים ענקיים מלאים בשתייה, גלידות וצ'ופרים רק לחיילי צה"ל". צימרמן מספר כי עשה חישוב ביחד עם אשתו והגיע למסקנה שלמעלה מ-6000 חיילים התארחו בביתו במהלך 5 השנים האחרונות. "גם בתקופת הקורונה באים חיילים רבים. הם מגיעים בשביל לכבס בגדים, אבל גם כי פשוט כיף להם כאן", מתאר צימרמן את הקשר המיוחד.

צימרמן מציין כי הוא לא אוסף כסף, אלא תרומות וציוד. "הכל זה תרומות. אם מתקשרים אליי ורוצים לתרום כסף, אני מסביר להם שאני לא לוקח כסף. אני שולח אותם לחנויות שאני עובד איתם, הם משלמים לחנות, ואני לוקח מהם דברים בהתאם לכסף שתרמו".

אחד הדברים המרגשים בסיפורו של צימרמן הוא העובדה שהוא ממשיך לשמור על קשר עם החיילים גם לאחר שהשתחררו. כך למשל, אחד החיילים שהיה בקשר טוב עם נאור בזמן השירות הצבאי, החליט לפתוח סניף גלידה בקרית גת לאחר השחרור. מאז, בכל סוף שבוע הוא שולח תרומה גדולה של גלידות שצימרמן מחלק במוצבי צה"ל.

איך אפשר לשלב מפעל כזה של תרומות לחיילים עם העבודה?

"ברגע שאתה מסיים פגישה למשל באזור השומרון, אז אתה מנצל את העובדה שאתה באזור, וקופץ לחיילים בגיזרה. האוטו תמיד מלא בציוד ובפינוקים. היה לי רכב גדול, החיילים קראו לו טנק המצוות".

גם בזמן הקורונה אתה ממשיך להיפגש עם החיילים ולתרום?

"בוודאי. לדוגמא, הערב ומחר יש ערבי פלוגה שהחיילים התקשרו וביקשו שאגיע. אז אני כמובן עם מסיכה, מביא להם את הפינוקים, מתעניין בשלומם ובודק אם חסר להם משהו. חשוב להבין שאני רק הכתובת, יש הרבה מאוד מקומות ואנשים שרוצים לארגן פינוקים לחיילים והם יודעים לפנות אליי. למשל, במהלך השבוע האחרון, קיבלתי לפחות 30 הודעות מתנועות נוער שרוצים לקראת פורים להעביר דרכי דברים לחיילים. ברגע שמישהו שואל משהו על חיילים ישר מתייגים אותי".

כאמור, כחלק מיוזמות ההתנדבות שלו נרתם צימרמן בחגי תשרי האחרונים למיזם "אחים בדם", של עזר מציון, וגייס בכוחות עצמו ובעזרת הרשתות החברתיות, סכום של למעלה מ-100 אלף שקלים, ובכך זכה למאגר אישי על שמו.

איך הרגשת כשהצלחת להשיג את הסכום?

"התרגשתי מאוד. ירדו לי דמעות של שמחה ותודה. זו באמת זכות עצומה עבורי שבזכות התרומות שהצלחתי להשיג עשו שימוש במבחנות נוספות והצילו חיים, לא כהגזמה אלא באמת".

מנהלת בית אורנית (מרכז התמיכה והסיוע לחולי סרטן של עזר מציון) וומאגר מח העצם של "עזר מציון" ד"ר ברכה זיסר הזמינה את נאור ורעייתו רעות לקבלת תעודת הוקרה מיוחדת- "נאור מגלם את ה'ישראלי היפה', אכפתי ועם אחריות חברתית. בזכות נאור ואנשים טובים כמוהו, יש לנו את הכוח לפעול."

"ההתרגשות הגדולה הייתה כשנכנסתי ל'בית אורנית' של עזר מציון", מתאר צימרמן ומוסיף בעצב - "אני זוכר את היום הזה מעולה, כי בחנייה, לפני שיצאתי מהרכב, סיפרו לי שחברתי הטובה מירי צחי נפטרה. היה לנו קשר מיוחד. יומיים לפני כן עוד דיברנו כמה מילים בטלפון."

הקשר המיוחד ביניהם נולד בגוש קטיף. צחי ליוותה משפחות רבות במהלך הגירוש, וצימרמן ואשתו התגוררו באותה תקופה בתל קטיפה שבגוש קטיף, שם נולדו להם שלושה מילדיהם. "תבין את הסיטואציה, אני נמצא בחניון של בית אורנית, ושומע שחברתי הטובה נפטרה ממחלת הסרטן הארורה. נכנסתי לסיור עם מועקה גדולה בלב. הסיור היה עוצמתי, יצאתי משם חסר מילים. עברנו חדר חדר ושמענו הסברים על כל דבר. זו פשוט מעצמה. ממש עולם חסד ייבנה, דבר מדהים ביותר. אני חושב שכל אחד צריך להיות שם ולהבין איזה דבר גדול הם עושים".

לאחר מספר ימים קיבל צימרמן טלפון מ'עזר מציון', שם ביקשו עזרה בפרוייקט שלהם. "ישר אמרתי כן, בלי לדעת בכלל במה מדובר. הסיור שם כל כך השפיע עליי שידעתי שאני חייב להמשיך לקחת חלק מהדברים המדהימים שהם עושים". הפרוייקט נקרא פרס מציל חיים, הההגרלה השנתית של עזר מציון.

למעשה, בקמפיין רותם צימרמן את תלמידי הישיבות והאולפנות להתרמה. "אני כבר ארבעה חודשיים בתוך הפרויקט הזה ועושה את זה באהבה ענקית. אני מרגיש שזה מחייה אותי. גם העובדה שאני יודע שאני דואג להציל חיים, אבל גם העובדה שאני רותם אלפי בני נוער לבוא ולהתנדב, זה ממלא את החוסר שנוצר אצלי מההרצאות שהתרגלתי להעביר לבני נוער שפסקו בתקופת הקורונה".

בשנה רגילה, צימרמן הוא מרצה מבוקש בקרב בני הנוער. "לפני הקורונה כל ההתנהלות הייתה הרבה יותר קלה. הייתי מגיע לאולפנה או לישיבה, מרצה בפני 400 תלמידים או תלמידות, וככה הייתי יוצר איתם קשרים שבאו לידי ביטוי בהתנדבויות ותרומות רבות", מתאר צימרמן. אבל כיום בתקופת הקורונה האתגר הוא הרבה יותר גדול ומסובך. ובכל זאת, כמו שכבר הבנתם צימרמן לא פוחד מאתגרים. יצרתי קשר עם החבר'ה שאני בקשר איתם מפעם וגם עם חדשים – וגייסתי אותם למבצע מציל החיים.אני נמצא בקשר יומיומי איתם וזה נותן המון סיפוק.

שיחות הזום, שגם אותן מקיים צימרמן עם בני הנוער, הניבו מספר מפגשים מיוחדים. כך למשל לאחר שיחת זום באחת האולפנות קיבל צימרמן הודעה מתלמידה שסיפרה שהייתה בעבר חולת סרטן וקיבלה תרומת מח עצם. התלמידה אמרה לצימרמן שבמידה והוא צריך עזרה, כל שיחה שיעשה היא תצטרף ותסביר על החשיבות של התרומה.

מעבר לקשר המיוחד של צימרמן עם בני הנוער – הוא גם פשוט מציל חיים. "אני מתרגשת לראות את העשייה שלו, דווקא בימים כאלו, בהם בני הנוער לא נמצאים במסגרות, הוא מצליח לרתום אותם לעשייה חיובית", מסבירה ד"ר ברכה יסר את המשמעות הגדולה של הפעילות שלו, "הכספים שנאספים במסגרת 'פרס מציל חיים' מאפשרים לנו לפעול ולסייע לטובת חולי סרטן, קשישים, ילדים עם צרכים מיוחדים ועוד, והם חיוניים לטובת המשך העשייה של 'עזר מציון'".

מה אתה חושב על המצב של הנוער היום בקורונה? איך אתה מצליח לרתום אותם לבוא ולהתנדב?

"הנוער הוא מתוק. אני רואה אותו ביום יום ומקבל מהם אלפי הודעות. דתיים וחילונים כאחד רוצים לעזור ברמה יומיומית לחיילי צה"ל. אני חושב שצריך להאמין בהם, לתת להם את המשימות והם יבצעו אותם. תנו להם משימות, תגידו להם שאתם סומכים עליהם וקדימה- תסתערו. הם מסתערים הכי טוב, יותר מכל אחד אחר. בשורה התחתונה נמאס להם מהזום, הם לא ראו את המורים שלהם כבר כמה חודשים, והם צמאים לעשות עם עצמם משהו. צריך רק להאמין ולתת להם משימות. הם יעמדו בהם הרבה יותר ממה שחושבים".

הקשר המיוחד של צימרמן וחיילי צה"ל הוליד גם סיפורים רבים בנושא תרומת מח עצם. ביניהם:הרוב של תורמי מח עצם בעזר מציון מגיע מחיילי צה"ל, זאת הודות לעמדה שנמצאת בבקו"ם בשרשרת הגיוס, שם יכולים לבוא החיילים ולהצטרף למאגר. "ביום שישי בשבוע שעבר נסעתי להביא לחיילת שאני לא מכיר עוגה ליום הולדת לבסיס" מספר צימרמן. "היא ראתה את המדבקה של עזר מציון שיש לי על האוטו, אבל לא אמרה שום דבר. אחרי כמה שעות אני מקבל ממנה הודעה, היא אומרת תודה רבה על העוגה, ומספרת לי שלפני כמה ימים היא קיבלה הודעה מ"עזר מציון" שהיא נמצאה מתאימה לתרומה ובדיוק התחילה את הבדיקות. זה פשוט רודף אחריך".

איך המשפחה שלך רואה את העשייה שלך?

"הרבה פעמים הילדים שלי ממש שותפים. עוזרים לי המון. גם בעזר מציון הם לוקחים חלק, הבת שלי גם מתרימה ואני מאוד מאושר מזה. המטרה שלי היא לגדל ילדים שהנתינה אצלם זה ערך עליון".

לצימרמן יש משפט משמעותי אחד ששמע מאשתו, ומלווה אותו, לדבריו, בכל מקום בחיים- 'ההחלטה הכי טובה שתוכל לקבל היא לתת'. אין ספק שעבור צימרמן- מדובר בדרך חיים.

הכתבה פורסמה בשבת האחרונה בעיתון "מצב הרוח"

לחצו כאן כדי לסייע לפעילות של עזר מציון ולקחת חלק בהגרלה הגדולה