חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ'
חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ'צילום: משה ביטון

יש לי ביקורת רבה על התנהלות הממשלה בנתב"ג. בעיקר על המעבר הקיצוני מפתיחה מופקרת בלי בדיקות לסגירה הרמטית שתקעה ישראלים תמימים מחוץ לבית בכל מיני פינות נידחות ללא מענה.

אבל ה"תחקיר" שפורסם בשבת הוא פייק אחד גדול. איך אני יודע? פשוט מאוד. מניסיון אישי.

טיפלתי בשבועות החולפים בעשרות רבות של פניות שקיבלתי מאנשים במצוקה שאת אף אחד מהם אני לא מכיר.

לחלקם הצלחתי לעזור ולאחרים לא. אין לי מושג לגבי אף אחד מהם אם הוא דתי או חלוני או חרדי, ימני או שמאלני, ונציגי וועדת החריגים והערר שאליהם העברתי את הפניות מעולם לא שאלו אותי שאלה כזו.

הם ביקשו פרטים ומסמכים כדי להבין את המקרה ובעיקר בדקו אם התשובה הקודמת היתה שגויה בשל העומס הרב. הם עובדים סביב השעון בעומס מטורף ובודקים עשרות אלפי בקשות. בסופו של יום מדובר בשיקול דעת ולפעמים משהו נופל בין הכסאות. הניסיון לטעון שיש העדפה למגזר או סיבה מסויימת מופרך לחלוטין.

זה חלק מקמפיין שקרי ומתוכנן נגד הימין והמחנה הלאומי שבאופן טבעי כולל את החרדים. הקמפיין הזה מבוסס על עריכת דה-מוניזציה לחרדים ועל גבי זה טענה שהימין נכנע להם. שיטה קבועה של השמאל לסכסך בין האוכלוסיות השונות בישראל ולגרוף על זה הון פוליטי.

אנשי ימין שמבטיחים "לאחות את הקרעים עם" אבל רוכבים על הקמפיין השקרי הזה ומשתפים איתו פעולה רק כי הוא משרת אינטרס פוליטי רגעי שלהם מזכירים לי דגים מתים שנסחפים עם הזרם העכור ומוכיחים שהם לא מתאימים להנהגה שדורשת להיות דג חי ואמיץ ששוחה נגד הזרם.