אודי טנא
אודי טנא צילום: יוסי זליגר

את חג הפורים שעבר כולנו חגגנו בבתי הכנסת ברוב עם הדרת מלך. אמנם התחילו להגיע ידיעות כאלה ואחרות על נגיף מסתורי שהגיע ארצה מסין והוא מסוכן מאוד אך בפועל לא נתנו לו להפריע לנו בחגיגות.

מפורים שעבר עד יום הפורים הזה הבנו עד כמה העולם השתנה ועד כמה החיים שלנו התהפכו לחלוטין. לב ליבו של חג הפורים הוא "ונהפוכו" אך לא לנער הזה פיללנו. פתאום ללכת עם מסיכה צריכים בכל יום ולא רק פעם בשנה.

רצו הפוליטיקאים שלנו והם שוב גררו אותנו למערכת בחירות נוספת. רק שזו הפעם מדגישה ביתר שאת את התחפושות שעטו על עצמן ראשי המפלגות שלנו. אין כבר אמת, אין כבר מצע מסודר, הכל סובב סיסמאות בחירות רדודות במטרה לגרוף רווח פוליטי רגעי ומבלי לתת תכנית עבודה מסודרת איך להוביל את ישראל קדימה. מערכת הבחירות הזו שוב מתכנסת לשאלת ההתאמה של ראש הממשלה ותו לא.

אני תוהה איך הגענו למצב בו כמעט כל המפלגות שלנו מבקשות שנבחר בהן מבלי לפרסם תכנית סדורה מה הן מתכננות לעשות ביום שלאחר הבחירות. האם הפוליטיקה הפכה להיות הצגה אחת גדולה שבה מי שלובש תחפושת מיוחדת יותר הוא זה שזוכה לאמון הציבור? התשובה היא ברורה: אכן כן.

מספיק להסתכל על רשימות המועמדים בחלק מהמפלגות כדי להבין זאת. לא בהכרח שהאנשים נבחרו על פי התאמתם לפוליטיקה אלא בעיקר לפי הדמות אותה הם מייצגים. כמעט כל רשימה לכנסת ביקשה להציב אצלה במקום ריאלי, נציג דתי, בן מיעוטים, איש צבא בכיר, יוצא מדינות חבר העמים או בן העדה האתיופית.

ברור, שבכל אחד מהמגזרים ישנם אנשים מעולים אך נראה שהבחירה בהם הייתה בעיקר לפי השתייכותם לקהילה מסוימת אשר "סוגרת פינה" למרכיבי הרשימות ופחות בוחנת את כישוריהם והתאמתם לחיים הפוליטיים.

ברשימת הליכוד שיריינו בבחירות האלה את גלית דיסטל המוערכת כנציגה נשית, את ח"כ אופיר סופר הדתי (כחלק מהדיל עם מפלגת הציונות הדתית) וכן מועמדים מהמגזר הערבי והרוסי. ברשימת ימינה דאגו להציב כמה אנשי צבא במקומות ריאליים, אישה בעלת מוגבלות וכן ראש עיר מהפריפריה. כך גם ברשימת תקווה חדשה וכך כמעט בכל הרשימות המועמדות לכנסת.

מגיעים לנו פוליטיקאים שלא רוצים להתחפש יותר. כאלה שלא מפחדים ללכת עם האמת שלהם עד הסוף ולא מנסים לאחוז את החבל משני קצותיו. תקופת בחירות הפכה להיות נוהל קבוע שבו מעמעמים מסרים במטרה לא לפגוע בקהל ההצבעה הפוטניצאלי, אך בכל זאת מגיעה לנו יותר אידיאולוגיה ופחות סיסמאות.

אפשר כמובן לחלוק על נשיא ארה"ב היוצא טראמפ וסגנונו הייחודי אך בדבר אחד הוא הצליח: לייצר מערכת פוליטית שלא מפחדת להסיר מסכות ולשחוט פרות קדושות. נכון, אי אפשר תמיד ללכת עם גישה זו ויש פעמים רבות שצריך ללכת בין טיפות הדיפלומטיה אך כל זה טוב ונכון בימים שבהם הפוליטיקאים שלנו לא עומדים לבחירות הציבור. אנחנו צריכים לצפות מהם לפחות בתקופה זו להגיד לנו מה באמת הם רוצים לעשות ומה הם יקדמו.

דווקא בפורים, בזמן שבו כולם שמים מסכות הגיע הזמן שהפולטיקאים שלנו ייחשפו ולא יפחדו לעמוד ולהשמיע את דעתם. "כן ביבי או לא ביבי" זו אינה גישה שאיתה יש ללכת למערכת בחירות. ריבונות ביהודה ושומרון וכן בדרום, טיפול בבעיות הכלכליות עקב הקורונה והיחס לאיראן הם רק חלק מהנושאים שחייבים לשמוע עליהם בכל מערכת בחירות ובוודאי במערכת בחירות זו, אחרת נמצא את עצמנו חלילה שוב עם פוליטיקאים שבחרו להישאר עם התחפושת לאורך כל השנה כולה.

אודי טנא הוא יועץ תקשורת ומנהל משברים בעל חברת טנא תקשורת

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו