לחצו כאן כדי לסייע לפעילות של עזר מציון ולקחת חלק בהגרלה הגדולה
כמו כל חייל או חיילת לקראת שחרור, גם אופיר כבר התחילה לדמיין את הטיול הגדול. אך חודש לפני השחרור אושפזה אופיר בבית החולים, שם גילתה שהיא חולה במחלת הסרטן.
"במשך השנה האחרונה של השירות היו לי כאבים ולא הרגשתי טוב", מספרת אופיר. "לצערי במערך הרפואי בצבא לא האמינו לי וחשבו שאני משקרת, זאת הייתה שנה קשוחה מאוד". בשלב מסוים לא יכלה אופיר לשאת יותר את הכאבים והחליטה לאשפז את עצמה, "בחודש האחרון של השירות שלי הלכתי עם ההורים שלי ואשפזתי את עצמי. באופן אבסורדי דווקא הגילוי של המחלה הגיע כסוג של הקלה. כי הייתה לי הוכחה שאני בעצם לא משקרת ובאמת יש לי משהו שאפשר לטפל בו".
אופיר אמתי, בת 21 משער אפרים, כיום סטודנטית לתואר ראשון לחינוך ואומנות. לפני כשנה גילתה כאמור שחלתה בסרטן, ולאחר חצי שנה של טיפולים כבר הייתה נקייה. מעבר לקושי הגדול הכרוך באישפוז ובטיפולים גם מגפת הקורונה נכנסה לתמונה והקשתה עוד יותר על חייה של אופיר. "זאת הייתה חצי שנה מאוד מאתגרת וקשה שהתחילה בדיוק בתקופת הקורונה. בגלל הקורונה והחשש שאני אדבק ואחלה, עזבתי את הבית וגרתי אצל דודה שלי במשך שלושה חודשים. זה שינה לגמרי את כל העולם שהכרתי עד אז. במקום לעשות את הטיול הגדול ולצאת לאזרחות שלי הייתי במלחמה".
במהלך האשפוז בבית החולים פגשה אופיר את לידיה, מדריכת קבוצת האומנות של בית "אורנית" - מרכז התמיכה והסיוע לחולי סרטן של "עזר מציון", שם סיפרה לה לידיה על בית "אורנית" ועל סדנת האומנות במקום. "לא הייתי כל כך בהכרה באותו זמן, אבל שמעתי אומנות ומיד התעוררתי. לא הרבה זמן אחר כך הלכתי לראות את המקום ומסתבר שזו הייתה אחת ההחלטות הכי טובת שהיו לי בחיים".
לאחרונה הוצגה בבית "אורנית" תערוכה מיוחדת בשם 'נקודת מפגש' כחלק מפרויקט 'בוקר טוב – סדנת אמנות חזותית לחולי סרטן'. בתערוכה מוצגות יצירות אומנות שנעשו ע"י משתתפי סדנת האומנות בבית "אורנית", ולמעשה חושפות טפח ופותחות צוהר לעולמם של המתמודדים עם מחלת הסרטן.
גם היצירה של אופיר השתתפה בתערוכה והכינה מייצג בשם 'יחד יד ביד'. "ציירתי את הידיים של המשפחה שלי על קנבס באקריליק. כל אחת מהידיים מחזיקה חלק מתוך רשת שהיא בעצם מדומה לרשת ביטחון. כמו שיש לוליין שנופל ויש לו רשת מתחתיו". מספרת אופיר.
למה בחרת להכין את היצירה הזאת?
"זאת הייתה ההרגשה שחוויתי במהלך תקופת האשפוז. שלא משנה אם אני אהיה בתחתית או אם אפול, יהיה לי את רשת הביטחון שהמשפחה מספקת לי. לידיים של המשפחה הוספתי את היד של דודה שלי שהייתה מאוד משמעותית במהלך התקופה כי גרתי אצלה שליש מתקופת האשפוז. אני חושבת שככה כולם ביחד תרמו בצורה כזאת או אחרת לביטחון שהרגשתי בכל התקופה הזאת".
איך היה החיבור לנושא של התערוכה?
"זה נושא מאוד מופשט וגדול. אני חושבת שבגלל זה כל אחד יכל לקחת את זה לאן שהוא רוצה ולהוציא את הדברים מתוך הנפש שלו. אני אישית מאוד מתחברת לנושא המשפחה. זה נושא שמאוד גדול וחשוב עבורי, ולכן כמעט בכל פרויקט שאני מתעסקת איתו זה הנושא המרכזי".
מה היה רגע השיא שלך בכל התהליך של היצירה?
"היה שלב שלידיה ואני התלבטנו אם לגזור את הקנבס כדי להכניס את הרשת לתוכה. כדי שממש ייראה כאילו הידיים מחזיקות את הרשת. בהתחלה היה לי מאוד קשה עם הגזירה, אבל אחרי שכנועים רבים זה עבד ובאמת עשה את התוצאה יותר טובה בעיניי. אני חושבת שכל יד בנפרד זה יפה, אבל זה לא כל כך חזק וגדול. ברגע שכולם מסודרות ככה ביחד ומחזיקות את הרשת זה הופך את העבודה להרבה יותר עוצמתית וחזקה ומעבירה את כל הרגשות שניסיתי להעביר".
איזה מסר את רוצה לעביר למי שצופה מהצד?
"הייתי רוצה להעביר שלאו דווקא המשפחה, אבל לכל אחד יש את הנקודה הזאת או האנשים שנותנים לו את רשת הביטחון הזאת. בין אם זה משפחה, חברים, אפילו אנשים שהוא לא מכיר אבל הוא רואה בהם סוג של תמיכה".
מה זה עזר מציון בשבילך?
"זאת הנקודת אור הכי גדולה שהייתה לי בכל התקופה של המחלה. אני לא חושבת שהייתי עוברת אותה אותו הדבר בלי העמותה ובלי בית "אורנית" במיוחד. זה מקום שבו מבינים אותך, מקום שאנשים שואלים לשלומך גם אם את לא מגיעה. הם רוצים שאת כלך הזמן תגיעי ותבואי ותהיי חלק. לכולם פה כל כך אכפת ונותנים לך את ההרגשה שאת באמת שייכת למקום הזה. יש שם כל כך הרבה דברים מעבר לאומנות. יש את החיות ויש את המוזיקה והכל כל כך גדול ומשמעותי. אני חושבת שכל פיסה קטנה, כל האנשים ביחד כולם עזרו לי בתקופה של המחלה. גם אם זה רק לשלוח הודעת ווטצאפ או להתקשר. גם בסגרים נתנו חומרים כדי שיעסיקו את הראש כדי שלא נתמקד במצב שאת נמצאת בו. זה המקום הכי חשוב שהיה לי בתקופת המחלה".
מה את יכולה לספר על בית אורנית?
"זו נקודת אור בתקופה מאוד מאוד קשה שמשכיחה הרבה מהכאבים והטיפולים. אחד הדברים הראשונים ששמתי לב אליהם זה שבמקום הזה כולם מבינים אחד את השני בלי לדבר. למשל אתה טיפה מתכווץ וכולם יודעים מה עובר אליך ומה אתה צריך בלי שתסביר את עצמך. זאת אחת החוויות הכי טובות שקרו לי באותה תקופה".
כמדי שנה גם השנה עמותת "עזר מציון" מקיימת את מבצע 'פרס מציל חיים' שנועד לסייע לה לגייס כספים לטובת שלל הפעילויות המסייעות לחולים ונזקקים ולתפעול מערך העובדים והמתנדבים. במסגרת מבצע ההתרמה המיוחד ניתנת לכל אחד ואחת ההזדמנות לזכות בשלל פרסים יוקרתיים על ידי רכישת כרטיסים וחבילות להגרלה מתוך קטלוג מוצרים, כאשר הערך המוסף והחשוב הוא שכלל הכספים הנאספים במבצע הולכים לתרומה עבור פעילות העמותה.
לחצו כאן כדי לסייע לפעילות של עזר מציון ולקחת חלק בהגרלה הגדולה