הנהלת החמ"ד - בואו להכיר באמת את נוער הגבעות

הביקור של הנהלת החמ"ד בחוות הרועה העברי – מסגרת כושלת שרק הזיקה לנערי גבעות במקום לסייע, צריך להתאזן במפגש בלתי אמצעי של אותם אנשי חינוך עם נערי הגבעות, שחדורים תחושת שליחות וערכים וזקוקים ללא מעט עזרה בכיוון אחר לגמרי

אלישע ירד , י"ח באדר תשפ"א

הנהלת החמ"ד - בואו להכיר באמת את נוער הגבעות-ערוץ 7
אלישע ירד
צילום: באדיבות המצולם

בעקבות מותו הטרגי של אהוביה סנדק ז"ל לפני כחודשיים, ערכה בשבוע שעבר הנהלת החמ"ד סיור מתוקשר תחת הכותרת "הנהלת החמ"ד ביקרה את נוער הגבעות".

הביקור התקיים בחוות הרועה העברי הסמוכה למישור אדומים, שמציגה את עצמה ככזו ש"מטפלת בנערי גבעות", אך בפועל, הדבר רחוק מהמציאות.

אתחיל מהיכרותי עם רכזי תוכנית "הרועה העברי" שבמסגרתה החווה פועלת:

תוכנית "הרועה העברי" הוקמה בשנת תשע"ד, לטענת מקימיה במטרה "לתת מענה חינוכי רווחתי לנוער בסיכון הנמצא בגבעות". בשטח, רכזי התוכנית פעלו בכיוון אחר לגמרי: הוצאת כלל הנערים מהגבעות, בלי קשר למצבם האישי או החינוכי, גם אלו שנמצאים בשנות העשרים לחייהם ואינם עומדים בכל מקרה בקריטריון של נוער בסיכון.

גם במקרים בהם דווקא הוצאת הנער מהגבעות גרמה לפעולה הפוכה ולהתדרדרות הנער, לא היססו לרגע ברועה העברי למושכו אל מחוץ לגבעות. מטרת העל מבחינתם הייתה הוצאת הנוער מהפעילות והעשייה בגבעות, והפיכתו לנוער נטול אידיאלים ושליחות, שמשלים עם המציאות ועסוק בחייו האישיים. ברועה העברי ניסו כבר במפגשים הראשונים לשכנע את הנוער לנטוש את השליחות בה הם עוסקים, ולעסוק בפיתוח קריירה אישית וכסף.

אספר סיפור שהיה בין "ההצלחות" הבודדות של הרועה העברי בגבעות:

לפני כחמש שנים התגורר עמי בגבעת גאולת ציון בחור כבן 16 בשם אברהם (שם בדוי), שהגיע לאחר לימוד של שנתיים בישיבה קטנה תורנית בבנימין. התקופה אז הייתה של רדיפה משטרתית קשה ביותר: פשיטות משטרתיות יום יומיות, מעצרים על לא דבר ופינויים והרס מדי שבוע.

בשל ההרס בגבעה גם התנאים הפיזיים היו לא קלים, ולא אחת נאלצנו לישון כשגשם מטפטף עלינו מבעד למה שהתיימרנו לקרוא גג.

למרות כל זאת, אברהם שהיה בחור צעיר יחסית, החליט להישאר בגבעה, המשיך בפיתוח ובנייה יום יומיים, שילב לימוד תורה בין הפשיטות וההרס ועשה זאת בשמחה מתוך הכרה בחשיבות הדבר.

יום אחד צצו בגבעתנו שני אנשים שהזדהו כעובדים ברועה העברי. הודענו להם שאיננו מעוניינים בקשר עמם, ואנו דוגלים בהשתתפות הנוער בהקמת גבעות כחלק מישוב הארץ.

לאחר כחודש הבחנתי שאברהם מתחיל להיחלש מבחינה דתית, הפעמים שבהן התיישב ללמוד תורה הלכו ופחתו, כמו גם הבנייה והמסירות שהשקיע בעבר בגבעה. הוא החל להיעדר מהגבעה פעמים רבות, לעיתים אף לימים שלמים.

באחת מהפעמים סיפר לי בחשש כי טייל בעיר ביום חמישי בלילה, ביחד עם חבריו בכיכר ציון. לאחר כחודש עזב אהרון את הגבעה ומאז לא יצר קשר. לאחר כמה חודשים נודע לי כי הוא שוהה במוסד חילוני בחיפה המיועד לנוער נושר.

לא הבנתי מה קרה לו, למה החליט לעזוב בפתאומיות את הגבעה והדת. רק לאחר כשנה וחצי נודע לי מפי חבריו שרכזי "הרועה העברי" הצליחו ליצור איתו קשר ושכנעו אותו לעזוב את הגבעה.

אולי תגידו "מה אכפת לך? עכשיו הוא שמח ובמסלול חיים נורמטיבי". אז זהו שלא. פגשתי אותו כשנתיים לאחר מכן, חילוני עם מבט כבוי בעיניים. כשראה אותי התחיל לבכות ואמר לי: "חיפשתי אהבה וחיבוק, חשבתי שבמגזר החילוני יהיה לי טוב. אבל אין כמו בגבעות, אין לי כרגע משמעות לחיים".

את הפעילות ניהלו רכזי התוכנית, כשהם עומדים בקשר צמוד עם רכזי השב"כ וראשי הימ"ר, שרדפו באותה תקופה עד חורמה את התושבים בגבעות.

הפעילות התנהלה בקשר כל כך הדוק כך שנוצרו מצבים מגוחכים, שהראו מעבר לכל ספק את שיתוף הפעולה והמטרה המשותפת בין שתי הרשויות. כשיום אחד דיברנו בינינו בטלפון שאנחנו מעוניינים לפתוח לול תרנגולים בגבעה - למחרת בבוקר הגיעו שני רכזים מהרועה העברי עם תרנגולות ולול. כשאמרנו שאנחנו זקוקים לכלב, אחרי יומיים הם הגיעו והציעו לנו כלב. ככה היה גם עם סוסים. הבדיחה בגבעה כבר היתה, שנגיד בשיחת טלפון שאנחנו מחפשים בנרות פינגווין לגבעה ונראה מה יקרה..

אחרי כשנתיים של פעילות הארגון בגבעות, וחוסר הצלחה ליצור קשר עם בחורים למעט שלושה מקרים הידועים לי, החליטו במשרד החינוך לסגור את התוכנית. כיום התוכנית פועלת בחווה שהוקמה בסמוך למישור אדומים בלבד, ובה נמצאים כחמישה בני נוער חילונים, שאינם קשורים לנוער הגבעות ואף לא היו בעבר.

התוכנית לא הצליחה מסיבה פשוטה: מרבית הנוער בגבעות איננו נוער נושר, אלא נוער אידיאליסט ותורני שלא נשר ממוסדות החינוך, אלא עזב מרצונו כדי ליישב את מרחבי ארצו, במקביל לעיתים לתורה שהמשיך לקבוע לעצמו בגבעה. גם בני הנוער הבודדים שנשרו והגיעו לגבעות, התמלאו באידאולוגיה וערכים תוך זמן קצר, והפכו לנוער איכותי וערכי, גדלו והקימו משפחות למופת.

כשמנסים לתת תרופה לאדם שאינו חולה, התרופה לא תעזור ולעיתים אף תזיק. כך הדבר גם עם תוכנית "הרועה העברי" - לקחת תוכנית לנוער נושר ולנסות להלביש אותה על נוער שהגיע ממטרות אידאולוגיות, זה דבר שנידון לכישלון מראש.

אז מה כן אפשר לעשות? הרי זה נוער צעיר שמתמודד לבדו עם סיטואציות לא פשוטות. נוער שצריך לדאוג לעצמו לסדרי לימוד ופרנסה. נוער שנמצא בחיכוך ורדיפה תמידיים.

פשוט תגיעו אתם המבוגרים, אנשי החינוך, האנשים הנורמטיביים, אנשי ההתיישבות הוותיקים, רדו לגבעות, לוו את הנוער במציאות הלא פשוטה שהוא חווה, תמכו בו, פעלו להפסקת הרדיפה, כדי שהוא יוכל להשקיע את כל כוחו ומרצו בבניית אישיותו והגבעה אותה הוא מקים בעשר אצבעותיו.

עזרו לו במשימה אותה הוא לקח על שכמו למען העם. אל תנסו לשכנעו לחדול משליחותו, הוא נמצא שם בשבילכם, בשביל כל אלו שלא יכלו והיו מוכנים להשאיר את חייהם מאחור וללכת אל ארץ לא זרועה.

עזרו לו במקום בו הוא נמצא. תדאגו לכך שהגבעות תהיינה מקום בו נער יוכל לדאוג ולהתפתח בתורה וערכים, ולא חלילה יצטרך להשקיע את כל כוחו בשנות הבחרות בהתגוננות מפני רדיפה משטרתית בלתי פוסקת.

אני פונה מכאן להנהלת החמ"ד: אתם רוצים לשנות? לעזור לנוער? רוצים למנוע הישנות של מקרים טרגיים דוגמת הרצח של אהוביה סנדק ז"ל? רדו לשטח באמת, היפגשו עם הנוער והמשפחות בגבעות, יקבלו אתכם שם בשמחה ובמאור פנים. שם תיווכחו שמדובר בנוער איכותי וערכי שמקריב את עצמו למען כלל ישראל, ועם עזרה מצידכם לפעילות בתוך הגבעות ופעילותכם להפסקת הרדיפה, נוכל להביא למצב בו הגבעות יהיו מקום בו נער ערכי יכול לגדול ולהתפתח תוך עיסוק בפעילות ערכית, מבלי שיצטרך להפנות ממרצו וכוחו להתמודדות עם דברים אחרים.

הכותב: אלישע ירד, פעיל בגבעות וחברו של אהוביה סנדק