אסון ערד הוא אחת הטראומות הגדולות בזיכרונה של תעשיית התרבות הישראלית בכלל, ואצל מי שהיה אז סולן להקה צעירה ופחות מוכרת בפרט. קובי אוז ולהקת טיפקס היו אז רק להקת חימום למופע האמיתי של הערב - להקת משינה, אבל הטראומה מאותו לילה לא התחשבה בגודל של השם על הכרזה.
"המפיקים מכרו יותר מדי כרטיסים יחסית לגודל המתחם" מספר אוז, "והצפיפות גרמה לכך ששלושה צעירים נמחצו למוות. אנחנו לא ידענו מזה וגם היינו פרט שולי - להקה צעירה שחיממה את מופע הפרידה של משינה, אחרי האסון היינו בהלם והפסקנו להופיע לכמה חודשים - הרגשתי כאילו אני פיתיון בחכה של אמרגנים ופחדתי שקהל שיבוא לשמוע את המוסיקה שלי ייפגע שוב ממשהו שלא בשליטתי".
"זה משליך על עניין ההדבקה בהופעות - נניח והופעה שלנו פתוחה לכולם - מתחסנים ולא מתחסנים ובמהלכה נדבק אדם שלא התחסן וחלילה מת מקורונה. איך ארגיש עם המצפון שלי? ואיך ארגיש אם כמה נדבקו וכמה חלו וכמה נפטרו בגלל הופעה שלנו?"
"לא בא לי להיות זה שמחבר את מי שאוהב את המוסיקה שלי עם וירוס קטלני. אני אוהב את הקהל שלי ודואג לו. ברור שאי אפשר לשלוט על כל פרט וגם בהופעה הכי מוגנת מישהו יכול חלילה ליפול במדרגות ולשבור רגל. אבל אני מוודא שלא אופיע במקום שאין מעקה ובמקום שאין גישה בטוחה ומופיע רק במקומות תקניים".
"מבחינתי הופעה בימים אלה לקהל הרחב - יכולה להוביל לפיקוח נפש ודומה קצת להופעה במקום שמועד למפולות סלעים. הופעה בפני אנשים עם התו הירוק או על פי התו הסגול - היא מאמץ בטיחותי ראוי בעיני. אני מכבד אנשים שבחרו לא להתחסן" מסכם אוז, "אבל לא מתאים לי לקחת חלק פעיל באובדנות פוטנציאלית".