שירה יקרה, מצד אחד אני מתביישת בעצמי שעוד לא כתבתי לך. בבית לימדו אותי שכשמישהו עושה בשבילך מעשה של חסד, אם מישהו מעניק לך מתנה, ראוי להגיד תודה. מצד שני, אני כותבת בהתרגשות ואפילו קצת במבוכה מכתב שאני כלל לא יודעת אם אי פעם תקראי. אני מרגישה כמו מעריצה, גרופית. כאילו אני בת 13 כותבת לרוק סטאר האהוב עליי. את לגמרי רוק סטארית בעיניי. העוצמה שנובעת ממך, הכנות הפשוטה שלא מסתירה כלום, לא מייפה, ומצד שני לא מתכוונת לחתוך לכולנו בבשר החי רק בשביל שיכאב, שבתה את הלב של כולנו. אני מעזה לכתוב "כולנו", כי כל אישה שאני מדברת איתה עלייך חושבת שאת נפלאה, מדברת וחושבת את מחשבותיי עלייך. את קסם. לפני שבוע קיבלתי בקשה להשתתף בסקר של נשים פורצות דרך ולהצביע מי היא אשת השנה שלי. בלי לחשוב פעמיים, פשוט כי לא היה בכך צורך, ידעתי שזו את שעלית על כולנה.
המראה משקרת לך
שירה יקרה, אני לא יודעת מאיפה את מגייסת את כוחות הנפש שלך. אולי אם מתישהו תקראי את המכתב הזה, תחייכי לעצמך ותגידי "איזה כוחות נפש, איזה? אני רק מחפשת את הרגע הנכון להתפרק, מחכה שהוא יגיע. אל תישענו עליי. גם אני מחפשת קיר להישען עליו". אולי. אני מקווה שהמצב הפוך לגמרי. אני מקווה שתקראי ותחייכי בידיעה שאת מרגישה אותן, את תעצומות הנפש המיוחדות שלך. אני מקווה שאת נכנסת למיטה בלילה מלאה בגאווה, איתנה מול המחר. גם מהידיעה שאנחנו איתך. גם המתביישות לכתוב לך. אבל אם לא, אם את מסתכלת במראה ורואה רק צלקות, רק את מה שנלקח ממך, תוהה איך להמשיך, איך לקום מחר בבוקר, תדעי שהמראה משקרת לך, שזה היצר הרע שבא להכשיל אותך ולהחליש אותך, כי הוא יודע עד כמה הכוחות שטמונים בך עצומים וחשובים לכולנו. את יודעת איך אני מכירה את כוחות הנפש שלך מבלי שאי פעם דיברנו? כי הם שם, זורחים מתוכך. אלו כוחות מידבקים. הם זורמים לתוך כל אישה שרואה ושומעת אותך.
את מלווה נשים ברגעים קשים, מחזיקה יד לאחיות שאת כלל לא מכירה או יודעת על קיומן, גורמת להן להרים ראש ולצאת מחושך לאור. אם שירה יכולה לעמוד זקוף מול המצלמה ולחייך חיוך, שפעם היה שלם יותר אבל עדיין מושלם ומידבק, כל אחת מאיתנו יכולה לאזור אומץ. אם זו אישה שלווה ממך כוחות כי היא צריכה לסיים מערכת יחסים, אם זו מישהי שהבוס שלה מרשה לעצמו צעד אחד רחוק מדי. אם זאת אישה שקפאה כי גבר ברחוב סינן לה הערה שהיא לא ביקשה. אם זו אחת שפשוט אין לה אומץ או ביטחון עצמי. אין אישה שלא חוותה פגיעה, ולו הקטנה ביותר, שהשאירה צלקת ומאז גורמת לנו לחשוש ללכת ברחוב בלילה. האלימות שקועה עמוק בתרבות שלנו. את, בלי כוונה, בלי שום רצון, הפכת לגיבורת העל שלנו במיגור המחלה. סליחה אם אני מפילה עלייך תיקים שייתכן שאין לך רצון לקבל, אבל זו האמת.
שירה יקרה, לצערנו אין כמעט יום שעובר בלי שנשמע בחדשות על מעשים נוראים שמתחוללים בארץ שלנו. פגיעות בילדות, בנערות, בנשים, בתוך הבית ומחוץ. אין לאלימות גבול של גיל או מקום. אין סביבה מוגנת. כל פעם מחדש אני מחכה לתגובה אמיתית מנבחרי הציבור. אני מחכה לתגובה אמיתית, כזו שצורחת מכאב, שצועקת מספיק! וכלום, מס שפתיים במקרה הטוב, לפני ציוץ משמעותי יותר, מכוון בחירות. בכל אירוע טראגי אני מצפה מחדש שחברות הכנסת יתאחדו, ישימו את הפלגנות בצד ויחוקקו חוקים חדשים שלא משאירים ספק שזו לא דרכנו. וכלום. כל פעם מחדש, כשמורות מוטרדות על ידי תלמידים בשיעורי הזום, כשבנות מוטרדות בגרפיטי נאצה על ידי תלמידי בית הספר, אני מחכה לשמוע את קולו של שר החינוך. הוא ישן בשמירה, שותק בהתמדה. אולי הוא כלל לא מבין שחינוך נגד אלימות מתחיל במשמרת שלו. טוב, אולי בקניון התלמידים ילמדו דרך ארץ, בכל זאת צריך לעמוד בסבלנות ובריחוק בתור לזארה.
ואז את נכנסת לחיינו. בעצם היית שם כל הזמן, אבל אנחנו לא היינו קשובים לסימנים המקדימים שיכלו להאיר את מה שקורה לך בבית. באפס פוזה או אינטרס אישי השמעת קול חזק וברור. כבר עכשיו עשית יותר מכל אחד מאיתנו. בבקשה אל תפסיקי, אפילו שלעולם לא תדעי כמה גלים נוצרו בעקבות המעשים שלך.
השמיעי את הקול
שירה יקרה, בשנה האחרונה רובנו מנסים למצוא את הרגליים והידיים בתוך הבית, מנסים להשתלט ולהשליט אווירה נעימה, מתבודדים ונסגרים, מנסים לשמור על יקירינו בתוך המגפה שטרפה את עולמנו. למי יש פנאי וכוח להיות בנתינה נוספת? לך. דווקא מהמקום שביתך חרב עלייך, מתוך החושך שלך ברגעים הכי קשים בבית חולים, כשאת מחוברת לצינורות, כואבת והמומה, יצאת החוצה עם הסיפור שלך, כדי שכולנו נראה ונחליט שלא עוד. ברגעים הכי מזוויעים של אימה, כשמלאך המוות כבר עמד מעלייך, קמה ונולדה שירה חדשה. אומץ וגבורה שטפו אותך, הפכו אותך ללוחמת, שנות הפחד מאחורייך. ברגעים שיכולת לבקש לעצמך התכנסות, שקט נחוץ לרפואה ולשיקום, עשית ההפך והפכת לגיבורה. הפכת לקולן של נשים פגועות בעבר, בהווה ובעתיד, של דיאנה ז"ל, של מיכל סלה ז"ל, של כל אישה שרוצה לגדל את הבנות שלה בעולם בטוח, של כל בעל ואבא שנמחצים מהמחשבה על מה שקרה לך.
שירה יקרה, אך טוב וחסד ירדפוך כל ימי חייך. אשת חיל שלי, פורצת הגבולות ומנערת האימה. אין לי דרך להודות לך בשמי ובשם בנותיי. רוצי, תילחמי, תשמיעי את קולך שהוא קולנו. אל תעצרי, ואם יש בליבך ולו ההיסוס הקטן ביותר, תביטי אחורה, אנחנו כאן, מאחורייך.
לתגובות:ayakremerman@gmail.com