אל תאשימו את פסח

מאז שעברנו ללוד, תקופת פוסט־פורים התחדשה בריחות ובקולות שלא הכרתי קודם. השמש הביישנית של סוף החורף תמיד הייתה שם, מתחזקת, חוזרת לכושר, גם פריחת ההדרים המשגעת.

ערימות הזבל שנערמות ליד הבתים, אוצרות לאספנים ולמחדשי רהיטים, גם הן תמיד סימלו בשבילי את השבועות שלפני בוא האביב. אבל כשעברנו ללוד למדתי שגם דליי צבע, רחש של מברשות סיוד ובעיקר ריח הצבע הטרי הם מסממני התקופה. בקהילות מסוימות צביעת הבית לפני פסח היא מאסט. בלי זה החג הוא לא חג, הניקיון הוא לא ניקיון והחמץ - רגע, מי בכלל מדבר עליו? איך הוא חלק מהסיפור?

שם הקוד: למסירה

יש המהדרים להתחיל לנקות לפסח כבר בט"ו בשבט. פעם אנשים, כלומר נשים, היו עושות את זה בסודי סודות ולא מגלות לאף אחד. במפגשי הספסל בגינה הציבורית, בשיחות הקטנות שמחוץ לבית הכנסת, כשנשים היו משוות ארונות ומגירות כמו ילדים שמשווים ציונים אחרי מבחן בחשבון, המקדימות לנקות היו מכחישות כל קשר לכך שהן קרובות מאוד לקו הסיום. כשחברה הייתה סופקת כפיים בדאגה ולוחשת שבוע לפני החג "אוי, עוד לא התחלתי", הן היו מהנהנות, משחקות אותה שותפות לגורלה, כאשר למען האמת נשאר להן רק הארון העליון, שבו נמצא סט כלים מכוער שיד אדם לא נגעה בו מעולם.

אבל השנה, למרות שכמעט אין מפגשי גינה ואת השיחות הקטנות שמחוץ לבית הכנסת כבר שכחנו, אי אפשר להסתיר. הרגע שבו פרסמת בווטסאפ הקהילתי "למסירה" בגד או אגרטל או מיקסר שמקצר את עצמו לדעת היא השנייה שבה דבקה בך הסטיגמה. "זהו? התחלת?" תשאל אותך חברה מיואשת בהודעה פרטית, ושתיכן תדעו את התשובה. את כבר שם.

מדי שנה ההכנות לחג הזה מבלבלות אותי. פסח הוא אחד החגים הגדולים שלנו. חג החירות, חג האמונה, יום ההולדת של עם ישראל, ערב שהוא שיא של העברת הנרטיב הישראלי מדור לדור. אין פלא שהוא אורך שבעה ימים. לא פשוט לשאת את כל המשמעויות האלה. איך שלא תסובבו את המצה ייצאו לנו כל כך הרבה תכנים ועומקים, ויש היום כל כך הרבה ספרים, שיעורים וערבי הכנה שאפשר להשתתף בהם כדי להתכונן לחג המופלא הזה. אבל הזמן תמיד דוחק: לסדר את הארון ההוא, לנקות את המגירות ההן, קניות ועוד קניות, והמהדרין כאמור גם צובעים.

ובהתקדש ליל החג, המנקים, כלומר ההורים, מתיישבים לסדר עם הלשון בחוץ, מותשים. הבית מצוחצח אבל הם הרבה פחות. הדבר היחיד שנשאר הוא החירות ללכת סוף סוף לישון בסוף הערב, בלי משימות ניקיון. נדמה לי שלא לזה הייתה הכוונה.

העומס של הניקיון, בואו נזכור, הוא דווקא משמח. הוא מעיד על תקופת השפע שבה אנו חיים, על ריבוי חדרים ובגדים, מצעים ומגבות, ספרים, משחקים ומוצרים שנקנו בחנויות הכול בשקל, כאלה שהתפרקו כבר בדרך הביתה אבל נאגרו ליתר ביטחון. מצד שני, אולי כדאי לזכור שאנחנו עסוקים בניקיונות בגלל החמץ. בינינו, רק בינינו, הוא לא נמצא במסילות של התריסים וגם לא בחלונות. פרוסות לחם וחבילות ביסלי אינן שוכנות בין שמיכות הפוך שכבר העליתם למעלה, גם לא בסט הכלים שאף אחד לא נגע בו מאז החתונה.

אפשר לבחור במהות

האביב עושה לנו חשק לחדש את הבית? לנצל את המעבר בין העונות ולסדר את הארונות? לזרוק את הבגדים שלא לבשנו כבר שנתיים? מהלך מומלץ. רוצים להיפטר כבר מהפאזל ההוא שחסרים לו שני חלקים? להעביר לבת הדודה את הבגדים שקטנים על הילדה? זה מבורך, רק אל תאשימו בזה את דוד פסח. תקראו לזה ניקיון אביב, תגידו שאתם מנצלים את ההזדמנות, רק אל תרגישו שאתם חייבים. אתם לא. אם אנחנו לא חייבים לעשות ניקיון אביב, אנחנו יכולים להסתפק רק במשימות החובה, שגם הן לא מעטות, ולהרחיב את הרשימה רק אם אנחנו יכולים ורק אם מתאים לנו.

גם את קניית הבגדים לא חייבים לערוך לקראת החג. לפעמים אין זמן, לפעמים ההוצאות על קניות לחג כבר גדולות מדי וקשה לעשות הכול בבת אחת. פסח, אגלה לכם בסוד, כמו חגי תשרי, מגיע בעונת מעבר. חודשיים אחרי פסח המחירים יורדים פלאים והעונה הרבה יותר מתאימה לשרוולים קצרים ושמלות דקות. אפשר להתחדש לפני פסח, אבל אין חובה כזאת.

טוב, מודה, זה לא שאני לא נקרעת לפני פסח. זה לא שריח האקונומיקה לא הולך לפניי. גם אני חוטאת ב"למסירה". בשנים כתיקונן החצר שלנו הופכת להפנינג למסירת ספרים, וגם אני נזכרת במשחקים שאין להם דורש בבית. אבל אם אני מרחיבה את ניקיון פסח גם לסדר במגירת המסמכים, שאיש מעולם לא ישב ואכל בתוכה ארוחת ערב, אני זוכרת שזו בחירה שלי. שאת הזמן שאני משקיעה במגירה יכולתי לפנות לטובת שיעור או לימוד או מנוחה, כדי שהלילה הזה יהיה שונה מכל הלילות לא בכך שאמא תירדם על הצלחת, אלא שהוא יהיה חג של והגדת לבנך ולבתך.

ובשנה הזאת, שבה מחוג כוחות הנפש ממילא נמצא קרוב מדי לאפס, לא כדאי להיכנס למתחים מיותרים. במיוחד בשנה הזאת, כשאנחנו עדיין לא יודעים אם שוב נצטרך לעשות סדר לבד, כדאי לפנות את מעט הזמן הקיים למהות. להחליט, מתוך חירות פנימית, מה מתאים לנו. ואם החלטתם בכל זאת ללכת על ניקיון יסודי מדלת ועד חלון - סבבה. רק אל תאשימו את פסח.

לתגובות: [email protected]