זום זום זום

מופע של סטנדאפיסט בזום הוא אולי ירידה מקצועית, אבל ליעקביני יש ממצאים מרתקים על מאפייניהם של הצופים.

יאיר יעקבי , כ"א באדר תשפ"א

זום זום זום-ערוץ 7
יאיר יעקבי
צילום: שלומי יוסף

אחד המשפטים היותר נפוצים שנזרקים לעברי בתקופת הקורונה הולך ככה: "אתה בוודאי מבסוט מכל הסיפור הזה של הקורונה, בטח יש לך מלא חומר חדש". כאילו אני יושב לי בבית וסופר חולים מאומתים כמי שמונה מעות. כאילו מאחורי כל מגפה כלל עולמית עומד סטנדאפיסט מחויך וממלמל לעצמו "אם רק אשרוד את זה, יהיו לי עשרים דקות פגז".

עוד משפט שאפשר לשמוע הוא "כל הכבוד שאתה ממציא את עצמך מחדש!". אח יקר, לעשות את אותו מופע מול מחשב במקום מול קהל זה לא להמציא את עצמך מחדש, זה לעשות אותו דבר רק עם בוקסר. אם הייתי הולך להתקין פרגולות זה היה חדש. וגם מכניס יותר, ככל הנראה.

אבל לא להתלונן באתי חלילה, רק לשתף. ובאמת בחודשיים האחרונים חלה תמורה בעמידותי לתחלואי התקופה והחלטתי למחול על כבודי האומנותי ולעשות מופעי זום. תיארתי לעצמי שתוך מופע, שניים גג, אחטוף את הכאפה ואחתוך להתקנת פרגולות כמובא לעיל, אבל החיים כמו החיים תמיד אוהבים להפתיע, ומסתבר שמה שעבד על במה עובד לא רע גם מול מסך. מה הסוד שלי? ויתור מוחלט על הכבוד העצמי, רבויסיי. לא שבשגרה קומיקאי זה מקצוע שמבטיח טיפוח דימוי עצמי גבוה, אבל בהופעות זום מדובר בחוויה אחרת וכל ניסיון לשמור על ארשת של מכובדות יוביל להתרסקות בלתי נמנעת. "השפל עצמך במותר לך" זה המוטו, ומגביה שפלים ה' ואכמ"ל.

בקיצור, הופעות הזום הולכות טוב, זה מה שבאתי להגיד ביותר מדי מילים, ויש בהן גם יתרונות. נניח כשהחשמל נופל. כשאתה על במה והחשמל נופל זה עליך, ולך תאלתר עכשיו רבע שעה של הומור תלת־פאזי. אבל כשהחשמל נופל בהופעת זום בבית? הפסקת תה, שיחה קלה עם האישה. חיים טובים.

אומנם אינו דומה הקהל בזום לקהל באולם. ראיתם פעם מישהי בקיסריה מקפלת כביסה בזמן ששלמה ארצי שר לה עשרים סנטימטר מהפרצוף? לא סביר. אבל מדובר בעולם חדש ואנחנו עם סגולה כך שאין לנו אלא להסתגל.

ובאמת אחד הדברים שצופי הזום משתדלים להקפיד עליו הוא הדלקת המצלמה כדי לכבד את האומן. מה בדיוק קורה כשהמצלמה דלוקה - זה כבר פחות קריטי. כך אתה פוגש טיפוסים מרתקים שחוזרים על עצמם בכל הופעה והופעה. הנה כמה קלאסיים:

המנמנם

בדרך כלל מבוגר, לרוב גבר. התחיל את ההופעה פרקדן על הספה כאילו לקרוא תיגר על המלאך הגואל שיפיל עליו חבלי שינה. ובאמת חבלי השינה נופלים תוך חמש דקות והוא ישן היטב במשך כל המופע. לרוב הוא זה שמזמין אותו. אגב, זה לא אומר שהוא לא יתקשר אחר כך להגיד שהיה מצוין. למה מלכתחילה הוא לא מכבה את המצלמה אם הוא יודע שהוא עייף? נימוס בסיסי כמובן.

אב הבית

פוגשים אותו בעיקר בהופעות לצוותי מורים. הוא תמיד עם המצלמה דלוקה ומלוא כל הפריים פרצופו. הוא מאוד בעניין ומתאווה לצחוק בריא, אבל מה לעשות שיותר מדי פעמים הוא לא דובר עברית. ואם הוא דובר עברית אז הוא פחות מצוי בניואנסים של קיצור שולחן ערוך גאנצפריד. מה שנקרא לוז לוז סיצ'ואיישן.

הנשמעים

יש קורלציה ברורה בין אנשים שיש להם המון מה להגיד ובין אנשים ששוכחים שיש מיקרופון דלוק באמצע הסלון. כמו כן, לרוב התכנים יותר פיקנטיים מההופעה עצמה. כך לפעמים תוך כדי הופעה אנחנו מקבלים הצצה נדירה למערכות היחסים המורכבות של משפחת קורצברגן מנוה שאנן. אצל מי נעשה פסח, למה הילדה לא מציירת בצבעים שמחים יותר, מי הצליח להפיל את המפתחות של הסקודה בדיוק בחרך של פתח המעלית ועוד ועוד. לפעמים, שלא תדעו, גם שומעים מה הם חושבים על הסטנדאפיסט.

המאבטח

האיש שאמון על ביטחונם של תושבי היישוב נכנס גם הוא אל הזום כדי לקחת חלק באירוע. הוא עומד בגבו אל השער ומאחוריו, לא עלינו, פוטנציאל לאירוע אחר. מדי פעם הוא מסתובב אחורה, פחות מתוך מאמץ לשמור על היישוב ויותר כאקט של השתדלות ואמונה בצור ישראל שישמור שארית ישראל. ובאמת, ריבונו של עולם את המופע הרי כבר מכיר.

הנהגת

בכל זום יש אחת שבדיוק צריכה להיות איפשהו. איפה היא צריכה להיות? אני לא יודע, אני רק יודע שהזמן שלוקח לה להגיע לשם הוא בדיוק כאורכה של הופעה שלמה. לפעמים היא מאותתת ימינה ואז חצי מהפרצוף שלה נעלם. למה המצלמה שלה דלוקה אם היא יודעת שהיא בנסיעה? נו נו רבויסיי, מתוך נימוס כמובן.

ואחרי כל זה צריך להגיד שהעובדה שאחרי שנת קורונה והעמסת יתר של זום יש לאנשים סבלנות להתיישב מול המסך כשלנגד עיניהם סטנדאפיסט שמנסה להמציא את עצמו מחדש זה לא מובן מאליו ומרגש מאוד על אמת.

אבל מה לעשות, זה גם קצת מצחיק. ובאמת אי אפשר להגיד שאני מבסוט מכל הסיפור הזה של הקורונה, אבל קצת חומר חדש כנראה יוצא לי מזה בכל זאת.

jacobi.y@gmail.com