ההתרפסות בפני ההגמוניה השלטת חייבת להיפסק

מיכאל טוכפלד היקר, אחרי שהסברת כהוגן את מה שחשים הליכודניקים כאשר מאזינים לדינוזאורים התקשורתיים, הכנת את מוחך לבחון מחדש את דמותו של ראש הממשלה.

ד"ר גבי אביטל , י"ט באדר תשפ"א

ההתרפסות בפני ההגמוניה השלטת חייבת להיפסק-ערוץ 7
גבי אביטל
צילום: עצמי

"הבוקר, בריאיון עם ראש הממשלה, התביישתי בך. עד מאד." אומר העיתונאי הוותיק מיכאל טוכפלד.

אמרתי לעצמי בהבזק, אין כמו כותרת כזו המושכת את העין ובמיוחד את הלב. שנייה אחת לפני שהנך צולל אל גוף הכתבה, אתה דרוך, שהרי מי לא מכיר את אריה גולן, מי לא שמע ולא ראה, והלב שלך אומר, הנה סוף סוף מישהו, כלומר עיתונאי, עמית חבר למקצוע, ''עבדנו יחד כמעט 17 שנה'', ינקוב את הבלון המזלזל הזה בכל מי שלא בא לו טוב הבוקר, או בכלל.

ואז, הבלון המתפוצץ, הוא בלון הציפיות שלי. אומר העיתונאי הוותיק לעמית חבר, בלשון מתנצלת, די מתרפסת: "עבדנו יחד כמעט 17 שנה. אתה נחשב לאחד המראיינים הטובים שהיו אי פעם במפת התקשורת בישראל. שאלותיך נוקבות וגם אם לעתים תפיסת העולם שלך הנובעת מהדרך שבה אתה מנסח אותן, נראית מוטעית בעיני, כיבדתי את מקצועיותך והגינותך."

מנין הקביעה האולטימטיבית הזו על היותו של אריה גולן 'אחד המראיינים הטובים שהיו אי-פעם'? דברים דומים אומרים על עיתונאי נוסף, בגלי-צה"ל, רזי ברקאי, שהוא מראיין מצוין. השניים האלה יושבים על כסאות המראיין כבר 25 שנה, כפליים מהזמן שראש הממשלה, הדמות הנלעגת בעיני גולן וחבר מרעיהם, יושב על כסאו, במה הם טובים? שמא מראיינים רבים וטובים לא נפלטו החוצה מפאת היותם תקועים כמסמר ללא ראש על כסאם?

'שאלותיך נוקבות'. אין מצב. מקצועיות והגינות, לא אמורות לגרור ולנסח שאלות למרואיין לפי השקפת העולם של המראיין. מקצועיות והגינות, פירושן לשאול ולתת למרואיין לסיים את תשובתו, ולא לעבור הלאה בחוסר סבלנות מוקצן. האם מיכאל טוכפלד נמנע מכתיבת מכתב כזה רק כי כלו כל הקיצין? האם הריאיון המשפיל והמבזה שערך אריה גולן לפני שבועות אחדים עם השר לביטחון אמיר אוחנה לא היה ידוע לטוכפלד? שאלה רטורית.

נניח לטוכפלד על הצד החיצוני של המכתב. הצד הגלוי והזועק הוא ההתנצלות המתמדת הבאה מפי רבים רבים מעיתונאי 'המגזר', ההתנצלות המקנה אישור כניסה למעגל המיוחד הזה, המתנשא, 'רק לא ביבי', שאינו אלא מכבסה לכינוי הגנאי "צ'חצ'ח'". או בניסוחו של טוכפלד: " אקדים ואומר, אני לא ביביסט. רחוק מזה. אם תקרא את מאמרי האחרון ב"מקור ראשון" תבין עד כמה אני לא מאוהדיו הגדולים של ראש הממשלה." עכשיו אפשר להיכנס בבטחה בשערי ההגמוניה.

עוד מוסיף טוכפלד: "אין ראוי מנתניהו לביקורת נוקבת על התנהלותו ואורחותיו, כישלונותיו וכזביו, על פולחן האישיות שהנהיג במקום אידיאולוגיה ימנית שפעם עמדה בראש מעייניו."

כמה כזבים וחצי אמתות בשני משפטים? אפשר בבקשה למנות את כישלונותיו של נתניהו? אני אמנה אותם, אחד לאחד. שנות השקט הביטחוני הארוכות ביותר מאז היותו ראש ממשלה במאי 96', ועד היום, הן הכישלון המהדהד ביותר. איך אפשר שקט ביטחוני אחרי שאולפנו לשלוט בעגה הצבאית 'ירי בתוך הנגמ"ש', ואחרי שנות מלחמה, פורץ השקט הזה. אחלה כישלון. קשה עד מאוד לשמאל העולמי וזה המקומי ללא מלחמות. כישלון 'הצונאמי המדיני', מחריד ומניע את אמות הסיפין. וכפי שאני נוהג לומר, 'העולם כולו נגדנו' יאה לשירי להקות צבאיות. מצעדם של ראשי מדינות בואכה ירושלים, מזכיר דברי נבואה נשכחים. כישלון ביביסטי כזה. קטן עלינו. הס מלהזכיר את הסכמי השלום. נשבע לכם, עוד כישלון מדיני כזה והצונאמי עוד יטביע אותנו.

'הכישלון הכי גדול', אמר עליו חיים רמון, 'כאן בישראל תחת נתניהו יש גן עדן כלכלי'. מרוב טוב נשתכחו 'הצרות'. אחלה כישלון בצירים עוקפי מעצמות, שם התל"ג מדשדש, אבל ישראל נמצאת כמטחווי קשת מגרמניה, כלומר מהתל"ג של גרמניה, אחרי שעקפה בדרך את צרפת, איטליה בריטניה, מדינות 'צעצוע' שכאלה. קטן על נתניהו כישלון הקניונים העמוסים, נמלי התעופה, התיירות בשיא כישלונה, מספר היוצאים לחו''ל, דקה לפני הקורונה, שווה למספר אזרחי המדינה. אין כישלון מהדהד שכזה.

ואז בא כישלון הקורונה. איך, איך אדם כמו ראש ממשלה לא מסוגל להחזיק משקפת למרחק אפס. הכישלון הזה בספיגת הלעג של מומחי המקלדת והמסך, ולצפות מרחוק, מעל ראשיהם, ולהפחיד את העם על 'עשרת אלפים מתים', ולהיערך לחיסונים. בחיי, אבא של הכישלון. הוא אינו מחזיק משקפת, הביבי הזה, היא בעיניו. עשרות שיחת לחץ מביאות חמישה מיליון חיסונים, שעה שהמכין חליפות ראש ממשלה, קבע בהחלטיות שיהיו 5, חמישה, חיסונים בינואר. יחס של אחד למיליון.

כך בקצרה, ופחות מכך, נראה אורח חייו של מנהיג 'כת הביביסטים'. סביב השעון למען המדינה. כן, המדינה. מיכאל טוכפלד היקר, עכשיו, אחרי המכתב, גופו של המכתב שיצא מתוך הלב, אחרי שהסברת כהוגן את מה שחשים הליכודניקים בעיקר, כאשר מאזינים לדינוזאורים התקשורתיים הללו, הכנת את מוחך לבחון מחדש את דמותו של ראש הממשלה.

כאשר תתנתק לרגע מחליפת החנק העיתונאית שהתחנכה 'במרכז השידור הציבורי' המיותר הזה, תנתח את תולדות העשייה של ראש תנועת הליכוד, שבמקרה הוא גם ראש הממשלה. תנתח את התלכיד סביבו של 1.3 מיליון מצביעים תחת לחץ אכזרי ומרושע של תקשורת עלובה, נקמנית, רדודה, וההיפך הגמוד של 'מקצועיות והגינות'. התלכיד הזה איננו כת ואיננו מעריץ האדם, אלא אוהב את מי שמצמצם רווחים באופן שיטתי בין ההגמוניה השלטת, לבין החלופה החברתית הטובה. אוהב ומעריך את עמידתו האיתנה מול נחשולי שנאה ממעמקי התהום, מול אידיאולוגיה מרקסיסטית שהפילה אינספור חללים.

קצרה היריעה, מכובדי, מיכאל טוכפלד. בכל זאת, יישר כוח על האומץ לכתוב מה שכתבת. מפני שכאמור, דרוש אומץ לקרקר משהו בביצה הזאת.