יובל דיין
יובל דייןצילום: אוהד רומנו

ב-16 במרץ 2020 עלתה יובל דיין על הבמה בבית אל להופעה שבדיעבד הייתה האחרונה שלה לאותה שנה. כמה דקות אחרי זה כבר הודיעו במהדורת החדשות שנכנסים לתקופה של סגר ואסור להתקהל.

"זה הרגיש לכולנו כמו איזה בליל של מילים לא מובנות" היא מספרת, "חשבנו שמחר כבר ינמיכו להן את הווליום וההופעות ימשיכו לתקתק והוואן ימשיך לנסוע, אבל בכל זאת נתנו את הכל על הבמה, למקרה שהם צודקים האלה שם עם העניבות".

"והנה אנחנו ב-3.3.21. קניתי חצובה ביתית עם רינג שעושה עיניים זוהרות. פתחתי משתמש בזום. נכנסתי הביתה. כתבתי שירים. אחד מהם יצא בשני הקרוב בע״ה. קרו דברים רציניים בתקופה הזאת והבטחתי לעצמי, שכשאעלה לבמה שוב זה יהיה ממקום אחר. אי אפשר להמשיך לתחזק את הבור הזה בבטן שכל הזמן עסוק במיקרופון של השכן".

מרץ 2021 הגיע, ואמש יובל לראשונה מאז על הבמה. "התבלבלתי באקורדים בכל צורה אפשרית, רעדה לי השפה התחתונה וכאבה לי הבטן במאחורי הקלעים. הרגשתי כמו יובל של גיל 17 (היום 26) שיש לה יום עמוס והיא מוקירה בו כל פיסה של טוב. כל מחיאת כפיים וכל מחמאה".

"הערב בהיכל התרבות פתח תקווה ישבו 30 אנשים בקהל, במרחקים ועם מסיכות. כל כך התרגשתי מהם. מצחיק, במרץ 2020 אם היו 3 מקומות ריקים היתה הולכת לי ההופעה. שמעתי פעם ש'מנהג' זה אותיות גהנום. כנראה שהתרגלתי".

"כן כן, אני. שכותבת בכל פוסט בעזרת ה׳ ומודה כל היום. אני התרגלתי, לתשומת הלב, לעומסי האהבה ברחוב, לסולדאאוטים ולים של הופעות. אני התרגלתי לבור הזה בבטן, שתודה לאל הלך ונרפא ונרפה עם התקופה. ואיזה כיף שהכל שוב נפתח מחדש".

"אני מפחדת להישאב שוב למרדף" היא מסכמת, "מפחדת לא להיות שבעה. מפחדת לקחת כמובן מאליו במסווה של צניעות יפה. מה שכן, אני יודעת שקיבלתי ים של מתנות בתקופה הזאת. ובשבילי היא לא תשכח. ״כיתרון האור מן החושך״. לא הצלחתי באמת להעריך את האור עד שלא מכבים אותו לשניה, או לשנה".