מי מחליט?

חוסר היכולת לקבל החלטות ולהכריע הביא לכך שגורמים אחרים כמו בית המשפט או "הפקידים" והמשפטנים הם אלה שמחליטים בסופו של דבר.

תגיות: עודד רביבי
עודד רביבי , כ' באדר תשפ"א | עודכן: 17:20

מי מחליט?-ערוץ 7
עודד רביבי, ראש המועצה המקומית אפרת
צילום: ערוץ 7

"אין דבר מעייף יותר מאי-החלטה" כתב הפילוסוף הבריטי ברטראנד ראסל. נדמה שמגיפת הקורונה ועתה החלטת בג"צ בעניין ההכרה בגיור רפורמי הן ההשתקפות או האישור המוחלט לקביעה הזו.

חוסר היכולת לקבל החלטות ולהכריע הביא לכך שגורמים אחרים כמו בית המשפט או אם תרצו "הפקידים" והמשפטנים הם אלה שמחליטים בסופו של דבר.

התוצאה היא חברה עייפה ממאבקים, חברה עייפה מפוליטיקה. חברה שגם היא כבר מתקשה להכריע בקלפי. בג"צ האחרון הוא נורת אזהרה לנבחרי הציבור ולמצביעים- העת לקבל הכרעות.

נכשל תרשים הזרימה בנושא הגיור של מקבלי ההחלטות בישראל, ראשי ממשלה, שרים וחברי כנסת חרדים. בתהליך קבלת החלטות מציירים המנהיגים, אלה שאמורים להכריע תרשים, ניתוח של האופציות האפשריות, ההשלכות של כל אחת מהן ומה היא יכולה להשיג. מתוך כל אלה ולאחר התייעצויות אמור המנהיג או המנהיגות לקבל החלטה.

הצרות מתחילות כשאין החלטה, כשנוטים להמשיך תנועה עם הזרם בלי לנסות ולווסת אותו. בסופו של דבר הזרם פורץ את הסכר וכתוצאה מכך יש נזקים. פעם אחר פעם צף ועלה לדיון נושא הגיור, הן במשכן הכנסת, הן בישיבות הממשלה, גם בבית המשפט העליון. איני חסיד של בג"צ, לא של גישתו שהכול שפיט ולא בגישתו החד כיוונית כלפי ההתיישבות. אולם צריך לומר בקול רם וביושר, בית המשפט הבין היטב שמדובר בנושא רגיש שראוי שנבחרי הציבור הם אלה שיקבעו בו את הכללים. הם נמנעו מכך פעם אחר פעם, סירבו לקבל הכרעה או לאמץ תרשים זרימה.

חוסר ההכרעה הכריח את בג"צ להתערב 15 שנה מיום העתירה הראשונה. חוסר היכולת לקבל הכרעה צף גם בהקשר של חוק הגיוס, אותה סוגייה שהביאה ליציאה הראשונה במערכת הבחירות הארוכה בה אנו נמצאים. כבר שנים ואין הכרעה בנושא של נבחרי הציבור, בקרוב עלול להכריע בג"צ. המצוקה עולה ביתר שאת גם במאבק בקורונה, נדמה שקל היה הרבה יותר בממשלת מעבר מאשר בממשלה מכהנת.

אנחנו חייבים לשאול את עצמנו איך זה קרה, לברר בתוכנו מה השתבש בדרך, מנהיגות הרי נשענת על היכולת להכריע, לקבל החלטות ולהיות בעל עמוד שדרה גם כשהמשא כבד.

האתגר הגדול הוא לא רק כלפי המנהיגות אלא גם כלפינו, הבוחרים. מזה כשנתיים שאנחנו מצויים במערכת בחירות בלתי נגמרת כיוון שלא הכרענו. הבעיה המרכזית היא שדווקא בשעה שאנחנו קרובים הרבה יותר האחד לשני, אם הרבה פחות מחלוקות אנחנו לא מצליחים להתנהל יחד.

ממפלגת העבודה, דרך כחול לבן ועד לליכוד והציונות הדתית כבר מכירים ברובה של ההתיישבות. בישראל למעלה 70% מגדירים עצמם מסורתיים, כולנו היינו מעדיפים לראות כנסת מחוקקת חוקים חברתיים חשובים. כולנו היינו רוצים ממשלה יציבה שמניעה תהליכים למען המדינה. אולם חוסר היכולת שלנו כציבור להכריע בקלפי הותיר אותנו מפולגים, שסועים, תולים תקוות בבג"צ שיאשר או יפסול פתרונות פוליטיים למצב הבלתי נסבל.

לא הכול שפיט אבל לא הכרענו אנחנו הבוחרים, לא הכריעו הפוליטיקאים, מתייצב בג"צ כגננת ומבחינתו הוא באין ברירה ומקבל הכרעה. אנחנו צריכים להכות על חטא, במו ידנו לקחנו לבג''צ נושאים שראויים לדיון ציבורי כי לא היה האומץ הציבורי לקבל החלטות. כדי להחזיר לעצמנו הבוחרים את הזכות לקבל החלטות ולהשפיע עליהן אנחנו חייבים לדעת להכריע. עלינו לעשות חושבים על המערכת הפוליטית שיצרנו, קל יותר להזדהות עם המפלגה הקטנה שמייצגת את האינטרס המקומי, אולם מה יהיה על זה הלאומי?

ריבוי המפלגות הקטנות הפך מדבר מבורך של ריבוי דעות וקולות לדבר שברגע של אי הסכמה או וויכוח מפרק קואליציה. אם ההנהגה מבקשת את אמון הציבור ואת הסמכות להחליט, עליה להפגין יכולת קבלת החלטות ולא פחות חשוב מכך, עמידה בהן.

על הנהגת הרשימות להפסיק להחרים ולפסול, אלא לומר עם מי כן יישבו ועם מי ישתפו פעולה. אז כיפופי הידיים שבין שופטי בג"צ לנבחרי הציבור יתפסו פחות נפח, ומי יודע אולי לא יהיה עוד צורך בפיסקת ההתגברות.

סא''ל במיל' עודד רביבי הוא ראש המועצה המקומית אפרת בגוש עציון