לאחרונה, התפרסם חוזר מטעם משרד הדתות המתאר כיצד עלינו להפעיל את בתי הכנסת לפי התו הירוק. בתי הכנסת יהיו מיועדים רק למחלימים ומחוסנים ולא תנתן אפשרות למי שטרם חוסן או חלה והחלים להיכנס לתוכו.
החלטה זו אם תימשך לאורך זמן תהווה פגיעה אנושה בציבור הילדים והנוער שגם ככה הפסיד תקופה די ארוכה את חווית התפילה בבית הכנסת וכעת יזנחו אותו בחוץ באופן שמשדר כאילו תפילתו אינה חשובה כשלנו.
כמובן, ההיפך הוא הנכון. הגמרא בחגיגה ג ע"א מזכירה את דרשתו של ר' אלעזר בן עזריה ממצוות הקהל שיש להביא את הטף כדי להביא שכר למביאיהם. ר' יהושע בפקיעין מהלל את הדרשה הזאת באמירה שהיא מרגלית טובה שכמעט שהפסיד אותה. תוס' למדו משם סמך למנהג להביא ילדים לבית הכנסת. נראה שעיקר העניין בהבאתם למקומות כאלו הוא ההשפעה הרוחנית שחווה הילד בין מבחינה סגולית ובין מבחינה רוחנית שמתרגל לכך שמקום הקודש הינו חלק ממקום שהותו.
המשנה באבות ב, א מציינת את מעלתו של ר' יהושע בן חנניה שהיה תלמיד חכם בכך שאשרי יולדתו. מבואר בירושלמי שהיתה לוקחת אותו בעריסה לבית המדרש כדי שיתדבקו אוזניו בדברי תורה. מלבד ההשפעה הרוחנית שהיתה במעשה זה הרי ברור שר' יהושע למד מהמסירות של אימו על התורה להתמיד בקודש ולגדול להיות תלמיד חכם. יכול להיות שזהו השכר עליו מדובר בגמרא בחגיגה שאותם ילדים יגדלו להיות יראי ה'.
נמצא, ששהותו של ילד בתפילה בבית הכנסת יש לה ערך עצום בחיבור שלו לקדושה במיוחד בזמן שלנו בו עולם החול נמצא בכל מקום מלבד האי הזה של הקדושה. השל"ה כותב שילד בבית הכנסת צריך להתרגל לשבת במקום למשך זמן מה ולענות לקדיש לקדושה וברכו.
אז מה עושים? יש מקומות שכולם מתפללים בחוץ אך לא תמיד מזג האויר מאפשר זאת וגם לחלק ניכר מהציבור נמאס מזה כי יש רעש וחוסר נוחות בחוץ. יש מקומות שמייחדים חדרים צדדים לכל הילדים ולאלו שאינם מחוסנים ובכך גורמים לסיכון מיותר שלהם ולהדבקה מיותרת בקהילה.
נראה שיש לקדם פתרון שהוא מותאם לבתי כנסת באופן מיוחד. המתווה הקיים כעת, הוא פשוט העתק הדבק מאולמות תרבות, פנאי, בילוי, מסעדות וכד'. בהם נאסרה כניסת שאינם מחוסנים כדי ליצור מוטיבציה להתחסן ולזכות בהטבה הזאת. כך יוצא שאלו שאינם מתחסנים "נקנסים" בדרך אגב ולא זוכים בהטבות שהינם סוג של צ'ופר. אין לדבר כזה מקום ביחס לזכות להתפלל בבית הכנסת ובמניין. זו אינה פריווילגיה אלא חובה חינוכית ראשונה במעלה! כאן אין מקום "לקנוס" את הצעירים שאסור להם להתחסן.
גם ברור שאין כאן כל סכנה למחוסנים שהרי לשם כך התחסנו. לכל היותר ישנו כאן סיכון של אותם שאינם מחוסנים אך כאמור הפתרונות שנוצרו בלית ברירה הינם מסכנים אותם שבעתיים. במקום זה, יש להתיר למי שאינו מחוסן וודאי לילדים לשבת ליד הוריהם שממילא באים איתם במגע ולשמור מרחק שני מטרים ועטיית מסכה משאר המתפללים. עקרונות אלו (מסכה ומרחק) מנעו הדבקה מאז התחלת הקורונה ויעילים גם כעת וגם בשטח סגור (שהרי אין חובת בידוד אם נשמר המרחק ומסכה גם בשטח סגור). כך גם מאפשרים לציבור מחוסנים גדול להכנס לבית הכנסת כי בינהם יש צורך בשמירת מרחק של כסא בלבד וגם מאפשרים לילדים ואחרים להתפלל בבית הכנסת בלי להסתכן.
כולי תקווה שפעילי הציבור שתורת ה' בפיהם יתעוררו לכך בהקדם ויקדמו מתווה הראוי ומותאם לבתי כנסיות כיאה למדינה יהודית, ולא יסתפקו רק בהעתק הדבק ממבני תרבות ופנאי מצד "שלא תיהיה כהנת כפונדקית".