הרב יהודה מלמד
הרב יהודה מלמד צילום: ישיבת רמת גן

קשה הדבר..

בתחילה ביום הראשון איך שהוא לא שמעתי הייתי עסוק בדברים אחרים, דברים כאלה בדרך כלל מגיעים מהר לראש וגם ללב. ביום השני והשלישי כבר הוסחה דעתי מהדיונים על כך שהשופטים בעצם נאלצו לפסוק כמו שפסקו ושפוליטיקאים לא נתנו להם ברירה. ביום השלישי או הרביעי זה הכה בי. וואו!

חוק השבות! גיור רפורמי.. מה שהיה נתון בויכוח ולא הצליחו להכריע שבעים שנה, באים השופטים ומכריעים על דעתם. זכורים ימי המאבק של הרבי מלובביץ שדחף לכך שינסחו שנתגייר כהלכה, וכן מאבקים מהכיוון השני, מאבקים שלא הוכרעו כי כל הכרעה הייתה סדין אדום לקבוצה בעם ישראל כאן או מעבר לים, ונשארה ההתנהלות דא פקטו שהייתה בדרך כלל על פי הרבנות הראשית.

ובא הבג"ץ בפסיקה זו שהיא המשך של פסיקות קודמות, ורוקן את החוק הזה שהוא אחד היסודות של ההגדרה של המדינה כמדינה יהודית. הנה שוב העדפה של "הדמוקרטית" כפי הבנתם על "היהודית" ובדבר כל כך בסיסי, קשה הדבר לישראל כיום שנעשה בו העגל..

ויתור על רשת הביטחון

עד עכשיו נס ליווה אותנו נס שהחזיק מעמד כמה דורות. נס שקשור למצב שסבב מסובב הסיבות אבל גם להכרעה אנושית. הנס היה אפשרות לקיים זהות וחיים יהודיים גם ללא קבלה של עול תורה ומצוות. בכל הדורות נטישת המצוות הייתה גם ממילא הליכה לכיוון נטישת עם ישראל. בדורות האחרונים מדינת ישראל אפשרה ליהודים רבים להמשיך לשמר את יהדותם בזכות הקשר למדינה ולכל ההתרחשות שהייתה וישנה לקראת הקמתה ועד עכשיו.

הפלא הזה התקיים גם בגלל הנסיבות ההיסטוריות אבל לא פחות מזה, בגלל שגם הציבור הנחשב חילוני, הסכים שבשאלות הבסיסיות של הקיום היהודי הוא מקבל על עצמו את מסורת הדורות. בשאלות של נישואין וגיור ומילה וקבורה, בחרו רובם ככולם של היהודים הגרים כאן בארץ, לעשות אותם באופן שהיה מקובל דורות רבים על פי ההלכה, כאשר עניין הנישואין והגיור נכנס לחוק עוד מימי המנדט. ההסכמה הזו בטאה הבנה שזו הדרך לשמור את הזהות היהודית הבסיסית לדורות הבאים, וכן שזו הדרך לשמר את היחד עם החלק הדתי מסורתי של העם. עכשיו שמא הפלא הזה, האשראי הזה הולך ואוזל.

עכשיו הקבוצה הזו שאפשר לכנותה השמאל הציוני שנציגיה נוכחים בבג"ץ, החליטה למעשה לוותר על רשת הביטחון הזו של ההסכמה הציבורים המובנת מאליה, החליטה לוותר על הסטטוס קוו שהתבטא גם בחוק, ולבחור בכיוון ליבראלי שאין בו שום הבטחה להמשך הקיום היהודי. האם בתי הדין של קבוצות ששקועות בהתבוללות ושאין להם שום מענה ערכי לעומתה- למה יש זכות מיוחדת להיות דווקא יהודי, האם קבוצות אלו יוכלו גייר? האם יוכלו לתת איזה ביטחון להמשך הקיום היהודי?

לאן הולכים מכאן

מה עושים כאשר רשת הביטחון שנתנה המדינה הולכת ומתמלאת חורים. במצב כזה האחריות חוזרת ליחידים ולמשפחות. הירא את דבר השם יניס את בניו אל הבתים, אל הבית היהודי. מי מהציבור היהודי הכללי, שאכפת לו צריך לדעת שאם הוא רוצה שבניו ונכדיו יישארו יהודים ויקימו משפחות יהודיות, הוא כבר לא יכול לסמוך על המעטפת של המדינה. ההגנה הזו למרבה הצער הולכת ומאבדת מכוחה, ואין לו אלא לחזור למסורת של קבלת האמונה בתורה מן השמים ובמסורת הדורות לפחות מה שמכונה מסורתיות במובן החיובי, בלא זה המשך דורותיו בסכנה גדולה וממשית.

כח הקיום היהודי

אפשר היה להתנחם בכך שכוח הקיום היהודי יעשה את שלו. בעוד ששופטי בג"ץ ימשיכו לנסח פסקי דין בהיכל הצדק המפואר, אנשים רבים ימשיכו להתעניין משום מה דווקא בציונו של הצדיק מזוועיל, השוכן בבית העלמין ממש מאחורי היכל הצדק.

בעוד ששופטי בג"ץ ימשיכו לייצר חוקה יש מאין בפלפולים משפטיים, ימשיכו צבורים גדולים והולכים להתעניין דווקא בפלפולים של רבי עקיבא רבי אליעזר ורבי יהושע אביי ורבא ושאר החכמים, ובעוד שמשפטנים ידברו על חשיבות הכבוד והשמירה על מקדש הדמוקרטיה, ימשיכו ההמונים לפקוד מקומות קודש כמו ציון הרשב"י קבר רחל ומערת המכפלה וראש לכל הכותל המערבי שריד בית מקדשנו.

ובעוד ששופטי בג"ץ ימשיכו לנסח פסקי דין ארוכים על ערכים עקרוניים, ההמונים יטו אוזנם דווקא למשפטים ספורים שיוצאים מפיו של גדול בתורה הספון בביתו בבני ברק ובירושלים ובשאר ערי ישראל. כל זה יקרה גם כי האדם באשר הוא אדם מחפש את הטעם והמשמעות והקשר עם העולם שמעבר, אבל גם כי כוח הקיום המופלא של העם הזה שהוא סוד ההשגחה, ייטיב להבין שמכאן ואילך הנס המיוחד של מדינת ישראל כשומרת על הקיום היהודי כבר לא מתבטא לצערנו בחוקים, ושיש הכרח לחזור למקורות הראשוניים למקורות שמהם נבע כל הלהט לחזור לארץ ולהקים את המדינה.

אך באמת כל זה אינו מספיק, כי אין הדעת נחה בכך שאותו כוח הקיום שפעל כל הדורות הוא זה שיפעל גם היום, עכשיו יש צפייה ליותר, שהדברים יהיו גם בפרהסיא גם במציאות הציבורית של מדינת ישראל, גם בתרבות הלאומית, גם בשפה גם בחוקים.

קבלה מרצון

לכן יש לקוות שמתוך כל התהליך המטלטל הזה יצמח משהו טוב, הציבור כאן בארץ כציבור יגלה שהוא מוכרח לבחור מחדש. הוא לא יכול לסמוך על כוח האנרציה שעבד עד עכשיו, אלא לבחור מחדש בתורה לבחור מרצון בשבת, לבחור מרצון בנישואין כדת משה וישראל. לקבל את מחדש את התורה מרצון, ומלכותו ברצון קבלו עליהם.

כוח הרצון שאפשר לקוות שיתגלה כאן יהיה מדהים ומפליא בעזרת השם. והוא ישפיע על התרבות על הכתיבה על המוזיקה וגם על החוקים.

כאשר מתוך בחירה מחודשת ומתוך רצון, גם החוק יתוקן, גם כל העם הזה על מקומו יבוא בשלום.

 

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו