אסתי גולובנציץ, אמו של דוד ז"ל שנהרג במהלך פעילות מבצעית בחברון לפני 3 וחצי שנים, מגיעה לאולפן ערוץ 7 כדי לספר על הדרך המיוחדת בה בחרה להנציח את זכרון בנה - תפילת נשים המונית לגאולה.
"יצא לי באופן מאוד פילאי לפגוש את הרב דב זינגר ביום הרצאות, כשלושה שבועות אחרי שדוד נהרג. הוא דיבר שם על צער השכינה. הוא ציטט את הבעש"ט, שמלמד באחת מתורותיו שאדם שעובר צער גדול בחיים, המשמעות הפנימית של הצער הזה הוא שהקב"ה משתף אותו בצער השכינה. התורה הזו מאוד נגעה לליבי וליוותה אותי, ואמרתי שאם קיבלתי כזה שיתוף מיוחד צריך לעשות עם זה משהו.
''חשבתי על כל הכאב של האימהות שאיבדו ילדים. הכאב של נשים זה צער השכינה. מהכאב הזה אפשר לבנות, אני מאמינה גם היום שאפשר לבנות במקום חורבן בניין. ומה יותר מלבקש בית מקדש? אני מאמינה בכוח נשי, ובכוח תפילה נשי עוד יותר. כבר אמרו חז"ל- 'בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים ועתידים להיגאל גם בזכותינו'''.
מה מאפיין את התפילה הנשית?
"זו שאלה קשה לענות עליה, אני חושבת שנשים נוטות להתפלל יותר מהלב. נשים התברכו בכוח מיוחד. לדמעות של אישה יש כוח אחר. לדעתי זה קשור באופן מיוחד לאימהות. רבי נחמן אומר שצערה של אישה היא צערה של השכינה. יש נטייה טבעית להרגיש יותר את צער השכינה".
לפני תקופת הקורונה היו שתי אסיפות גדולות של הרבה נשים.
"הגיעו מאות נשים ובנות וזה היה מרגש לעמוד ביחד, להתפלל ולשיר מול מקום המקדש בשקיעה. איזשהו אחווה מאוד גדולה. זה היה בפסגת הר הזיתים, ממש מול מקום המקדש. ועד היום נשים מספרות לי שזה היה יום מכונן עבורן".