אימוני עוצבת הקומנדו
אימוני עוצבת הקומנדוצילום: דובר צה"ל

בפרשת לוחם הקומנדו שהותקף על ידי שני עבריינים ששדדו את נשקו יש את כל התסמינים למצבו המדאיג של צה"ל כיום.

לוחם מובחר מנווט רגלית בשטח נשקו עליו, המחסנית בחגור ושמועות עקשניות מהלכות על תותב חוסם קנה בסיטואציה. הלוחם מותקף, לא מצליח לתפעל את נשקו, לוחץ על לחצן מצוקה ומזעיק סיוע.

האירוע מסתיים באובדן נשק צה"לי ובמנוסת התוקפים(שאותרו לאחר ימים מספר ע"י גורמים מקצועיים).
התגובה הערכית המיידית לאירוע הייתה של המג"ד, מפקד היחידה כי "גם בלחימה לא אקבל שבוי אלא אם הוא חלילה גופה. אין שבוי, אין חטיפת נשק, חתירה למגע ועד הניצחון". המג''ד ננזף. "דברים שלא אמורים להיאמר".

בתחקיר שדובר צה"ל פרסם בהמשך שעיקרו החייל נאבק בתוקפיו, לא הצליח לתפעל את נשקו, התקיים מרדף אחרי החוטפים והמרדף לא הניב את מטרתו. העבריינים ברחו.

במבחן התוצאה האירוע הסתיים בכישלון. כל מרכיבי הכישלון אינם באשמת החייל אלא במעצבי המדיניות שבצילה אומנו וחונכו החיילים במאה הזאת.

התגובות של המג"ד ושל הדובר שמייצג את המטכ"ל יוצרות רגשות מעורבים. המג"ד תורם לאופטימיות על שיש קצינים שסיפורים לא מעניינים אותם, הם קובעם את רף התוצאה הנדרשת ולעומתו תגובת דובר צה"ל מלמדת שמה שהיה הוא שיהיה, כלומר – למג"ד ארצה, כי הלוחם עשה כמיטב יכולתו וזו מיטב יכולתו.

זו לא הייתה תקרית בודדה וחריגה, אלא עוד אירוע בשרשרת אירועים שהמאפיין שלהם הוא בהיסוס החייל להפעיל את נשקו.

הצבא צריך לשאול את עצמו שלוש שאלות יסוד:
1. האם הוא מסתפק ב"מיטב יכולתו"
2. מה תרומתו למיטב היכולת הזאת
3. מה תרומתו לאובדן ההרתעה שבאה לידי ביטוי בשני עבריינים שאינם מהססים לתקוף חייל חמוש.
צבא ששם את ערך הניצחון בראש סולם הערכים לא יכול להסתפק ב"מיטב יכולתו" ולא יכול להורות ללוחם חמוש ל הסתובב בר בשטח עם מחסנית בפאוץ'/באפוד.

התפישה הדפנסיבית שבאה לידי ביטוי בעודף טכנולוגיות אבטחה, נשקים פרוקים והימנעות מלפעול מחוץ לגדרות הופכת את צה"ל וחיילו למטרה נייחת ומזמינה. מישהו במטכ"ל חייב להתעורר ולהפנים שכולנו במדרון חלקלק.

אלכס נחומסון – מנכ"ל מבטחי ישראל, פורום מפקדים לאומי וחבר בפורום המזרח התיכון