הרבנות הראשית
הרבנות הראשיתצילום: פלאש 90

מיד לאחר החלטת בג"ץ להכשיר גיורים רפורמיים, האשימו רבים את חבר הכנסת סמוטריץ' ואת חברי הכנסת החרדים שהפסק בא רק בגלל התעקשותם לא לקבל את מתווה נסים. לכן צריך לפזר את הערפל ולהבין מהו בדיוק מתווה נסים.

מתווה נסים אכן קובע שרק גיור ממלכתי יהיה מוכר במדינת ישראל. אך מתחת לקביעה הברוכה הזאת טמון מוקש, כי המתווה קובע גם שכל בית דין לגיור יוכל לנקוט במדיניות הלכתית עצמאית, ואיננו כפוף להוראותיה של הרבנות הראשית. זהו דבר שאין לו אח ורע בשום תחום אחר במדינת ישראל. איש לא יעז להציע שכל אוניברסיטה תוכל להחליט על קריטריונים משלה לחלוקת תארים. ברור לכולם שישנה מדיניות אחידה שנקבעת על ידי המל"ג וכל האוניברסיטאות כפופות לה. וכך גם בכל דבר שדורש תקן: בתברואה, בבטיחות, בביטחון, בתעבורה. בכל דבר ועניין יש כללים אחידים שמחייבים את כולם. רק בקודש הקודשים של קיום האומה, קבלת גרים והפיכתם לבני ברית, רוצה מתווה נסים לאפשר לכל בית דין לקבוע מדיניות משלו.

כאן פוצח שופר התעמולה ומסביר שאין ברירה. יש בעיה עצומה של מאות אלפי גויים שמתערים לחלוטין בחברה הישראלית, ואם לא נגייר אותם תהיה כאן התבוללות נוראה, והרבנות הראשית נכנעת לפסיקה חרדית קיצונית, ולכן מוכרחים לפתוח פתח לרבנים בעלי גישה לאומית שימצאו פתרונות לגיור המוני.

אך מה נעשה שהעובדות הן אחרות לגמרי? בתי הדין לגיור של הרבנות הראשית הוקמו על ידי מכון צומת, וגם היום הם מאוישים ברוב מוחלט של רבנים דתיים לאומיים, ידידותיים ומסבירי פנים, שמקלים בכל הקולות האפשריות. אלא שגיור על פי היהדות מחייב קודם כול קבלת עול מצוות, ובאופן די צפוי רובם ככולם של הגויים המדוברים אינם מעוניינים לשמור מצוות, ולכן קצב הגיור איטי מאוד.

מתווה נסים בא לאפשר גיור בלי קבלת עול מצוות, על פי שיטות של רבנים מסוימים. אך שיטות אלו מנוגדות לא רק ל"פסיקה חרדית קיצונית". רוב מוחלט של פוסקי ההלכה בדורות האחרונים לא הסכימו לשיטות אלו, ולדעת רוב הפוסקים, ובראשם מרן הרב קוק זצ"ל, גם בדיעבד זה לא גיור וה"גר" נשאר גוי גמור.

כך שאם מתווה נסים היה מתקבל - גויים שגיורם אינו תקף לדעת רוב הפוסקים היו נרשמים כיהודים לא רק במרשם האוכלוסין המנהלתי, כפסיקת בג"ץ, אלא גם במרשם הנישואין של הרבנות הראשית. הדבר היה מביא גם לאסון לאומי משום שכיום, למרות שיש מערערים גם על הגיור של הרבנות הראשית, בכל זאת באופן כללי הסמכות של הרבנות הראשית בכל ענייני היוחסין והמעמד האישי - יהדות, קידושין וגירושין - מוכרת על ידי כל החוגים והעדות. אם היו מצליחים להפריט את הגיור ולגרום לכך שאיש הישר בעיניו יעשה מעמדה של הרבנות הראשית היה מתערער, וכל מי שבא להתחתן היה צריך לבדוק היטב אם אין בעיית יוחסין בצד השני.

חשוב להדגיש שאפילו אם השיטות המקלות לגיור – כלומר, גיור קטנים של הרב רבינוביץ' וגיור ללא קבלת עול מצוות מלא של הרב אמסלם - היו מתקבלות, לא היה בזה פתרון אמיתי לבעיית מאות אלפי הגויים וסכנת ההתבוללות, כי רובם המוחלט של הגויים המדוברים אינם מעוניינים גם להיות מסורתיים או לשלוח את הילדים לזמן מסוים לבית ספר דתי. כך שזה אומנם היה מוסיף עוד אלפי גרים - שכאמור לדעת רוב הפוסקים גיורם אינו תקף - אך כלל לא היה פותר את הבעיה.

מדוע קבלת עול מצוות היא כל כך קריטית בתהליך הגיור? הגיור אינו הליך טכני ביורוקרטי, ולא משוכה הלכתית שצריך לעבור או לעקוף. הקב"ה בחר בנו מכל העמים וקידשנו במצוותיו, ונתן לנו את היכולת לצרף את החפצים בכך באמת לברית נצח זו של ישראל ואורייתא וקודשא בריך הוא. זוהי מהותו של הגיור - הצטרפות לברית בין ה' אלוקי ישראל ועם קודשו. אכן, "ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא", וכל יהודי שייך לברית נצח זו בעצם מהותו גם אם חס וחלילה אינו מכיר בה ואינו רוצה בה. אך להצטרף לעם ישראל אפשר רק על ידי רצון אמיתי להיות שייך לברית זו, שהיא לבדה מהותו של עם ישראל. מכאן נובעת ההלכה הפשוטה שהגיור תלוי בקבלת עול מצוות, ואין זה תנאי צדדי אלא גופו ומהותו של הגיור.

לסיכום, תחת המעטה של גיור ממלכתי מונח במתווה נסים ניסיון כוחני לכפות דעת מיעוט שאינה מוסכמת על הגוף הממלכתי המופקד על שמירת התורה וקדושת ישראל - הרבנות הראשית לישראל. לכן האשמה על אי חקיקת חוק גיור ממלכתי אינה מוטלת על מי שמנעו מתווה מסוכן זה, אלא דווקא על מי שהתעקשו שלא לקבל את החלופה הישרה והצודקת מכל בחינה - תורנית, לאומית, ממלכתית וציבורית - חוק גיור ממלכתי בסמכות הרבנות הראשית לישראל.