שקוף שזה בג"ץ

שופטי בג"ץ דורשים שקיפות מכל הגופים האחרים, ואף הכריזו על פתיחתו של פיילוט השידורים החיים מבית המשפט העליון, אולם ברגע שמתרחשים דיונים מהותיים במיוחד – המצלמות כבות. דעה

אהרן גרבר , כ"ז באדר תשפ"א

שקוף שזה בג"ץ-ערוץ 7
בניין בג"ץ
צילום: יוסי זמיר, פלאש 90

אפשר לאהוב את בית המשפט או להתנגד לאקטיביזם שלו, אבל אי אפשר להתעלם ממנו. כך בימים כתיקונם, קל וחומר בימים של מגפה עולמית, משבר חוקתי ומשבר פוליטי. התלכדותם של המשברים הפנתה את המבט הציבורי לביקורת השיפוטית של בית המשפט, שהחלטותיו הפכו למשמעותיות אפילו יותר משהיו עד כה. אולם ראו זה פלא, דווקא בזמן שהעיניים נשואות לבית המשפט העליון, בית המשפט, שאחד מעקרונות היסוד שלו הם שקיפות ופומביות הדיון, אינו מאפשר שידור מדיוניו. רק לאחרונה נדחו בקשות לצילום דיונים אפילו בתיקים שבהם דן בית המשפט בביטול חוקי היסוד שכוננו את ממשלת החילופים הדו־ראשית ואת דחיית התקציב. על צילום של דיונים שבהם החליטו השופטים להכיר בגיור שאינו אורתודוקסי או להימנע מהריסת בתי מחבלים בכלל אין מה לדבר.

לפני כמעט שנה הכריזה נשיאת בית המשפט העליון השופטת חיות על פיילוט של שידורים חיים ישירים מבית המשפט העליון. הפיילוט ביקש לבחון כיצד לקרב את סטנדרט השקיפות הנהוג בבתי המשפט לזה שמקובל בכנסת, תוך מימוש מלא של עיקרון פומביות הדיון ושמירה מפני פגיעה בהליכים השיפוטיים ובפרטיות המתדיינים. הפיילוט נערך בבית המשפט העליון שממעט בשמיעת עדויות, ועד כה זכה להתעניינות ציבורית ולרייטינג גבוה במיוחד בששת הדיונים הבודדים ששודרו במסגרתו. כאשר הכריזה חיות על הפיילוט היא ציינה כי בית המשפט יאפשר שידורים במקרים שיש בהם עניין ציבורי מיוחד והליכים בפני הרכבים מורחבים. אבל כעת, כאשר בית המשפט מתלבט האם לבטל לראשונה חקיקת יסוד, בהרכב מורחב ולאחר צו על תנאי, נדחו הבקשות ובית המשפט מנע את שידור הדיונים.

בנאום שנשאה הנשיאה חיות בטקס הסמכת מחזור נוסף של עורכי דין הסבירה השופטת כי "הצדק צריך להיראות ולא רק להיעשות" והתגאתה בפיילוט שמאפשר את הנגשתו של בית המשפט לציבור. לדבריה, לשקיפות של בית המשפט יש משמעות כפולה. היא מאפשרת לציבור לבקר את המערכת, ובה בעת מאפשרת לשופטים לשמור על קשר עין עם הציבור בישראל. אולם ברגע המבחן מתברר שיש דיונים שבית המשפט מעדיף להסתיר, וששופטיו טרם הפנימו את הצורך בשקיפות אמיתית ובשידור מלא של דיוניהם כל עוד לא נקבע כי יתנהלו מאחורי דלתיים סגורות.

שופטי בג"ץ מבינים היטב את חשיבותה של השקיפות בבית המשפט, אך לעיתים נוח להם שלא יישאר תיעוד ויראלי שלהם מתוככי הדיונים. נשכחה כאן התובנה הפשוטה שהשקיפות משמשת כמנגנון ביקורת על בית המשפט, ולכן לא ייתכן שהשופטים – כלומר, המבוקרים – יחליטו מתי והאם לאפשר את הביקורת. השופטים התרגלו להעביר ביקורת שיפוטית, אבל גם הם בני אדם. למבוקרים בכלל, ולמשפטנים בפרט, יש נטייה להדוף ביקורת ולכן הם מעדיפים למנוע אותה, אפילו אם המבוקרים האלה הם שופטים בבית המשפט העליון.

בקרוב יסתיים הפיילוט לשידורים חיים מבית המשפט ושופטי בג"ץ ימסרו את המלצתם בדבר המשך השידורים. כמומחים לביקורת שעוסקים בה יום יום, כדאי שינסו לדמיין את ההערות שהיו שולחים מכס השיפוט לגוף שלטוני שהיה מבקש לאחוז בעצמו בסמכות אד־הוקית לקבוע מתי יבוקר ובאיזה עניין. במוקדם או במאוחר בית המשפט יפתח את דיוניו לשידור. עד אז נמשיך להתעדכן בלייב־טוויט מהנעשה בדיונים בבית המשפט העליון ולתהות על הארכאיות שבניסיון לחסום את אור השמש מדיוני בג"ץ.

הכותב הוא סגן ראש המחלקה המשפטית בפורום קהלת