אגוז קל לפיצוח

חטיפת הנשק מחייל אגוז שאירעה ביום חמישי שעבר ממשיכה לעורר גלים גם שבוע לאחר האירוע. כזכור, ביום חמישי שעבר, במהלך ניווט יחיד באזור שפרעם, תקפו שני ערבים ישראלים לוחם סיירת אגוז מחטיבת הקומנדו וגנבו את נשקו. ביום שני השבוע נעצרו שני החשודים במעשה מהיישוב הבדואי איבטין. שלושה נוספים נעצרו בחשד לסיוע, אחד מהם חייל צה"ל.

אלא שהסערה הגדולה לא נגרמה רק מהאירוע עצמו, שממשיך רצף ארוך מאוד של גניבות כלי נשק בשבועות האחרונים. שעות ספורות לאחר האירוע שלח מפקד יחידת אגוז הודעה לחייליו ובה נאמר כי "לוחם באגוז שלא יודע לנצח שני אנשים בקרב מגע וחוטפים ממנו את הנשק, לא יכול להיות לוחם אגוז". בהמשך הדברים כתב: "גם בלחימה, לא אקבל שבוי אלא אם הוא חלילה גופה, צר לי אבל זהו סטנדרט מינימום ביחידה. אין שבויים, אין חטיפת נשק, חתירה למגע עד הניצחון".

דבריו של מפקד היחידה זכו לגינוי של צה"ל שמסר כי הקצין שגה כשהתייחס לאירוע שעדיין נתון תחת חקירת מצ"ח. מאוחר יותר הסביר המפקד כי דבריו הוצאו מהקשרם.

ברביעי האחרון, לאחר השלמת התחקיר הצה"לי, הודיעו בצה"ל כי בניגוד לטענות שעלו לאורך השבוע האחרון, לא נפל שום פגם בהתנהלותו של החייל, לא מבחינה ערכית ולא מבחינה מקצועית. לפי הודעת הצבא, החייל ניסה לדרוך את נשקו אך לא הספיק לעשות זאת לפני שהתוקפים גנבו אותו. בהודעה גם הדגישו כי הוראות הפתיחה באש מותאמות לאירועים מהסוג הזה, כנראה במטרה להנמיך את האש ששוב עלתה סביב ההוראות.

יחד עם זאת, ולמרות הדברים שצה"ל מסר, השאלות שעולות בעקבות האירוע הן רבות, ונשאלות הן בצבא והן מחוצה לו. "אירוע כזה לא צריך להתרחש", אומר תא"ל במילואים הראל כנפו, חבר תנועת 'הביטחוניסטים' ולשעבר רמ"ט פיקוד דרום ומפקד חטיבת שומרון. "זאת תוצאה רעה מאוד שהיה אפשר וצריך למנוע אותה בהרבה תחנות בדרך, והראשונה שבהן היא החייל עצמו".

מה היה מוטל על החייל לעשות?

"לא יכול להיות שהחייל עצמו לא יגיב ולא יעשה הכול כדי למנוע את גניבת הנשק שלו. אני יודע שאוהבים היום לומר שלהאשים את החייל הפשוט זה לזרוק את האחריות על הש"ג, ויכול להיות שיש בזה מן האמת. אבל זה לא אומר שאנחנו יכולים להסיר את האחריות מהחייל שבשטח. הוא צריך לדעת להתמודד עם אירועים כאלה. מדובר באירוע שבו חייו נמצאים בסכנה מעצם זה שגונבים לו את הנשק ותוקפים אותו פיזית. אירוע כזה צריך להיגמר בכך שהתוקפים מסיימים עצורים על הרצפה, מנוטרלים, והוא עם הנשק שלו ביד".

מניסיון עבר שכולנו מכירים, במקרים כאלה תיפתח חקירת מצ"ח וכלל לא בטוח שהיא תקבע שהוא התנהל כשורה.

"בוודאי שתיפתח חקירת מצ"ח, וצריכה להיפתח חקירת מצ"ח, כמו בכל אירוע, במיוחד כשמעורבים בו אזרחים ישראלים. זה לא סותר את העובדה שהחקירה הייתה אומרת שהוא התנהל כשורה לחלוטין. ברגע שלוחם פועל כמו שמצופה ממנו לפעול במצבים כאלה, הצבא והפקודות עומדים מאחוריו. דווקא עכשיו חקירת המצ"ח צריכה לקבוע שהוא לא פעל כמו שצריך והחייל צריך לעמוד לדין".

במקביל להאשמה שהוא מפנה לחייל, כנפו סבור שגם למפקדיו יש חלק מרכזי באירוע. "אחריות המפקדים מורכבת משני מרכיבים. הראשון זה האם החיילים שלהם בטוחים בכך שהם ייתנו להם גיבוי במקרה שבו הם מתנהגים כשורה. אם זה לא יקרה, החיילים יפחדו להשתמש בנשקם. החלק השני והחשוב יותר הוא מה ההוראות והתדריכים שהמפקדים נותנים לחיילים לפני היציאה לשטח. מה מותר לעשות ומה אסור כשיש סכנה על החיים. סכנה, אגב, לא חייבת להגיע מבני אדם אלא גם מבעלי חיים. זה משהו שצריך לדבר עליו. המפקדים צריכים להעביר את הרוח הנכונה של הפקודות ומה מצופה מחייל שנמצא בסכנת חיים".

ההוראות מגבות

כנפו מכוון בדבריו להוראות הפתיחה באש של צה"ל, שהדיון בהן מתעורר שוב ושוב לאחר אירועים מהסוג הזה. מרבית הציבור הישראלי החל להיחשף לסוגיית הוראות הפתיחה באש בפרשת אלאור אזריה, שם גם החל הבלבול הגדול של חיילים וקצינים בתוכן ההוראות, וכתוצאה מכך נוצרה זהירות מוגברת בקרב הקצינים.

"זאת תופעה שאנחנו שומעים עליה שוב ושוב", אומר הרב אביעד גדות, מנכ"ל ארגון 'תורת לחימה'. "אני יכול לתת לך דוגמה שהתרחשה לפני כמה שבועות בצאלים. לוחמי שריון באחת מחטיבות המילואים שהתאמנו לאחרונה בבסיס טוענים כי כבר בשלב התדריכים עמד מולם קצין בכיר מהבסיס, בשטח האימונים, והנחה אותם כיצד לפעול במקרה שבו הם נתקלים בשודדי אמל"ח בדואים במסגרת האימון. הקצין הבכיר הורה ללוחמים כי גם במקרה של גניבות ציוד צבאי אין לירות בשום אופן. במקרה של גניבת נשק יש לפעול על פי הוראות הפתיחה באש, ובמצב קיצון לירות ברגלי השודדים בלבד.

''לאחר מכן עלה מפקד הגדוד, שהוא איש מילואים בעצמו ולא נכח בתדריך, ונתן הוראה מחמירה יותר. המג"ד נתן דגשים לאימון והנחה שגם במקרה של שוד נשק, יש לסיים את האירוע בירי באוויר בלבד. המג"ד לא הסתפק בכך, נתן 'טיפ' ללוחמים, והמליץ להם לא לירות בכלל, וזאת מחשש לבטיחות הלוחמים ולהתפתחות ירי דו־צדדי ברחבי שטח האימונים".

לכאורה לפי העדויות המפקדים דווקא רוצים להגן על ביטחונם של החיילים.

"אנחנו לא מקבלים את הגישה הזאת ורואים בה בעיית עומק ורוחב. חייל הוא חייל, והוא חייב לדעת קודם כול להגן על עצמו, על נשקו, על חבריו ועל הציוד הצבאי של המסגרת האורגנית. בסוף יש לו נשק כדי שהוא ישתמש בו בשעת הצורך. האמירה שההמלצה היא כדי שלא יתפתח ירי דו־צדדי היא מסווה לסיבה האמיתית - החשש שאירועים כאלה ייחקרו על ידי מצ"ח ויובילו לכתבי אישום כי אותם שודדי אמל"ח ייפגעו. דינם של שודדי האמל"ח, שהם מחבלים לכל דבר, גם בפועל - הוא להיות מחוסלים בידי הכוח הצבאי המותקף".

גם במקרים שבהם הגנבים הם אזרחי ישראל?

"אין הבדל בין מחבל ערבי עם תעודת זהות כחולה או בלי".

כנפו סבור שהוראות הפתיחה באש לא עולות בקנה אחד עם דברי המפקדים בצאלים, והן דווקא מאפשרות התמודדות טובה של החייל עם מצבי סכנה. "ישנה איזושהי מחשבה שהוראות הפתיחה באש לא מגבות את החיילים במקרה כזה, וזה לא נכון. ההוראות מתירות לחייל או לכל אחד אחר שמחזיק נשק ברישיון להשתמש בנשקו אם הוא חש בסכנת חיים גם אם מדובר באזרחי ישראל. אם אדם שמחזיק נשק ברישיון נקלע ללינץ' בתוך כפר ערבי בישראל או בכל מקום אחר והוא חש סכנה לחייו - מצופה ממנו להשתמש בנשקו כדי להגן על עצמו. זה לא שלא תיפתח חקירה בנושא, אבל המסקנה שלה תהיה שצריך לסגור את התיק כי ההתנהלות הייתה ראויה. לפני כמה שנים פורצים פרצו לביתו של איש ביטחון בבית שמש, אותו אדם ירה בפורצים והרג אחד מהם. בחקירה נקבע שהוא התנהל כראוי וצריך לסגור את התיק".

ומהצד השני אנחנו מקבלים אירועים כמו המקרה של אריה שיף, שירה במי שבא לגנוב את רכבו ועומד כרגע לדין על המתה בקלות דעת.

"הסיפור של שיף שונה. אני לא מכיר את הפרטים שם לפניי ולפנים, אבל ממה שפורסם נראה שלא נשקפה סכנה לחייו אלא הוא רק בא להגן על רכושו. עכשיו צריך לשאול האם הוראות הפתיחה באש מגינות גם על סיטואציה כזאת. אבל זאת לא הסיטואציה שבה החייל היה. הוא עמד בפני סכנת חיים, הוא הותקף פיזית, ולכן הוראות הפתיחה באש מגינות עליו".

כשהשופטים ספרו כדורים

החוק, על פניו, מגן מפני העמדה לדין באירועים כדוגמת זה של אריה שיף במסגרת מה שמכונה חוק דרומי, אלא שהפרקליטות החליטה להעמיד את שיף לדין בכל מקרה, שכן לטענתה המעשה היה לא סביר בעליל. ההחלטה להעמיד את שיף לדין מעמידה בסימן שאלה גדול יוזמה להרחיב את חוק דרומי גם לניסיון גניבת נשק מחיילים. בשיחה עם 'בשבע' מסביר ח"כ האלוף (במיל') עוזי דיין, יוזם ההצעה, שאכן יש בעיה בעובדה שמערכות המשפט פועלות כדי לסרס את החוקים שנועדו לתת לחיילים ולאזרחים את היכולת להגן על עצמם.

"זאת לא תופעה חדשה והיא לא נולדה היום", הוא אומר. "למעשה, האירוע החמור שאירע בשפרעם הוא תוצאה של המדיניות הזאת. מגיעים שופטים ופרקליטים, ובתנאי מעבדה מנסים להחליט האם השימוש בנשק היה סביר או לא. זה לא נכון לעבוד ככה. זה מזכיר לי שבמשפט אזריה, כשהעדתי, אמרה השופטת שלמרות כל מה שאני אומר, אזריה פעל בניגוד להוראות הפתיחה באש. התשובה שלי הייתה שההבדל ביני לבינה הוא שהיא מפרשת את ההוראות בזמן שאני זה שכתב אותן. וזה כל הסיפור. בסוף יש את המטרה שעומדת מאחורי ההוראות, והיא לאפשר שימוש סביר בנשק במטרה להגן על חיי החיילים וחיי האזרחים".

התערבות מערכת המשפט בהוראות הפתיחה באש היא תופעה שנמשכת כבר עשרות שנים. אחד הפסקים המשפיעים ביותר בנושא, ובהתאם לכך גם מעורר מחלוקת, ניתן בשנת 98' במסגרת פרשת באדר אלחלייל. באדר אלחלייל לקח חלק בתקיפת חיילים במהלך הפרות סדר ליד חברון. בפסק הדין המדובר החליט בית המשפט כי מדינת ישראל תשלם פיצויים לאלחלייל, לאחר שנורה בזמן שנמלט מהחיילים. החלק המקומם בפסק הדין היה העובדה שבית המשפט סבר שהירי היה מוצדק לחלוטין, אלא שהחיילים ביצעו "ירי עודף" כשירו עשרה כדורים לכיוונו, כשחמישה מתוכם פגעו בו. עד היום בשורה של פסקי דין השימוש בהוראות פתיחה באש נידון שוב ושוב. בפסק הדין כתבו השופטים כי אלחלייל לא ציפה שיתבצע ירי לכיוונו, אלא חשב שלכל היותר מעשיו יובילו לשימוש באמצעים לפיזור הפגנות.

"השופטים לאורך שנים סבורים משום מה שהוראות הפתיחה באש הן הדבר היחיד שעל פיו צריך להתנהל. זה לא נכון. את אבו ג'יהאד לא חיסלנו כי הוא כיוון M-16 לעבר חיילים שלנו, אלא כי המשימה הייתה לחסל אותו. יש הוראות משימה, וצריך לעמוד בהן. המשימה של חייל היא להגן על נשקו שלא ייגנב, וזה כולל שימוש בנשק, מה שלא קרה במקרה הזה. הכי קל לומר שהחייל אשם והוא היה צריך לירות, אבל כולנו יודעים שסביר להניח שהוא היה מסתבך בעקבות זה, לכן הבעיה שורשית יותר, וצריך לפתור אותה באמצעים רציניים יותר", אומר דיין.

חוק זה מה שצריך? הרי את חוק דרומי עצמו מסרסים.

"אתה צודק שבעיקרון אפשר לפתור את הבעיה הזאת בלי חוק, אלא בתוכנית מסודרת שהרמטכ"ל יציג לטיפול בסוגיה. תוכנית שתכלול הסבר ברור למפקדים גם של ההוראות, אבל גם של מה שעומד מאחוריהן. תוכנית של מתן גיבוי לחיילים תוך ידיעה שהם יכולים לטעות וגם ייענשו על זה, אבל שלא כל אירוע הופך מיד לפלילי ודברים מסוג זה".

אם אפשר לפתור את הבעיה בלי חוק, בשביל מה בכלל להעלות אותו?

"יש לזה שתי סיבות. הראשונה היא ערכית. בסוף הכנסת היא הריבון והיא מעבירה את המסר והערכים לציבור, ובתוכו לצה"ל. חוק כזה שאומר שחייל צריך להשתמש בנשקו בשביל למנוע את גניבתו מראה למערכת הצבאית מה מצופה ממנה. הסיבה השנייה, שבמובן מסוים היא יותר פרקטית ויותר קריטית, היא שהעובדה שיש הצעת חוק מבטיחה שלא יטאטאו את הפרשה מתחת לשטיח כמו שעשו שוב ושוב בעבר".

לצאת מהפלורסנטים

גם כנפו מצביע על המסר שעובר מצמרת הצבא ואף מצמרת המדינה אל החייל הפשוט כאחת מבעיות היסוד שהובילו לכך שגניבת כלי נשק הפכה לאירוע תדיר שחומרתו מתגברת פעם אחר פעם. "הקו שצה"ל מוביל זה להסביר לחיילים כל הזמן מתי אסור לירות. נקודת המוצא היא שהרבה יותר קל לחייל לירות בנשק מאשר לא לעשות את זה, והגבורה היא לא להשתמש בנשק. זה כמובן מנותק מהמציאות. יש לא מעט מקרים שבהם האינסטינקט הבסיסי של החיילים הוא דווקא לא לירות בנשק. לצורך העניין, האירוע ליד שפרעם הוא אחד כזה. מדובר על אירוע בלב ישראל שמעורבים בו אזרחים ישראלים. מי אמר שנקודת המוצא במקרה כזה היא שימוש בנשק ולכן צריך ללמד את החייל לא לירות בו? אולי נקודת המוצא היא הפוכה, שזה מקרה שהחייל עלול לחשוב שלא צריך להשתמש בנשק בשביל למנוע אותו? המשמעות היא שצריך ללמד את החיילים את שני הדברים. לא רק מתי אסור להשתמש בנשק, אלא מתי צריך וחובה להשתמש בו. בסוף נתנו לחיילים נשק כדי שהם יוכלו להשתמש בו כשהם יזדקקו לו".

גדות, שמדבר עם חיילים וקצינים מהשטח כל העת, סבור שהכתובת לאירוע הייתה על הקיר, ושהתוצאה הסופית עלולה הייתה להיות גרועה בהרבה. כמו דיין וכנפו, גם הוא סבור כי מדובר בתופעה נרחבת. "נדמה שהלוחמים שלנו באמת נשארו בודדים בידיים קשורות מול שודדי האמל"ח. לאחר הפריצה לבסיס נבטים, האשימו את הש"ג והציבו בטונדה. הבעיה איננה נקודתית אלא מערכתית ושורשית".

זה משהו שמשתקף בשיחות שאתה מקיים עם חיילים וקצינים?

"בהחלט. האירועים האלה מקוממים את החיילים והם פונים אלינו כל הזמן בשביל לדווח עליהם. הבעיה היא שנוצר מצב שבו יצרנו לעצמנו עוד זירות מלחמה, ואנחנו קושרים לעצמנו את הידיים והרגליים ולא יכולים להתמודד איתן. צה"ל מתאמן בגליל על מתאר דרום לבנון, ובנגב על עזה - אך מתברר שהנגב, הגליל וגם הבקעה הפכו לחזית בפני עצמה.

''לוחם קומנדו או חייל בש"ג לא יכולים להסתפק בחיוג 100 למשטרה. לא ייתכן שהמפקדים בשטח יקבלו מהפצ"ר הנחיות וסמכות רק להחמיר ולצמצם הנחיות פתיחה באש. מדובר במארג הוראות סבוך ובעייתי שנכתב מתחת לפלורסנטים ומדכא את רוח הלחימה וערך ההכרעה והניצחון. הרמטכ"ל אביב כוכבי חייב לשנות את ההוראות ולצאת לקרב על הריבונות בגליל, בנגב וביו"ש. יש לאפשר ללוחמים להגן על עצמם - בפקודה, אחרת לא יוכלו להגן על עם ישראל".